שאילתות דרב אחא

המונח "שאילתות" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו שאילתה.

השאילתות הוא ספר הלכתי מאת רב אחא משבחא גאון, מראשית תקופת הגאונים, והוא כנראה הספר הראשון המצוי בידינו שנתחבר אחרי תקופת התלמוד. הספר, הכתוב בארמית בבלית, הוא אוסף של דרשות מסוג השאילתא, על סדר פרשות השבוע. לכל פרשה יש שאילתות אחדות, ולעיתים נותן המחבר כמה חלופות עבור הדרשן בתוך אותה דרשה עצמה.

מבנה הספר

כל שאילתא עוסקת בנושא הלכתי אחד בסדר ובסגנון מיוחדים, בחלוקה לארבעה חלקים: פתיחה במצווה מסוימת, שאלה הלכתית הקשורה אליה, דברי אגדה הקשורים באופן כללי לנושא, ולבסוף תשובה לשאלה ההלכתית.

דברי האגדה, אשר במקור היוו חלק נכבד מגוף הספר, כמעט ואינם נמצאים בנוסחים שלנו, משום שהמעתיקים לא מצאו בהם עניין רב; בתחילה דחקו אותם לסוף השאילתא, ולבסוף השמיטו אותם לחלוטין, ברוב השאילתות.

השאלות הן לרוב פשוטות, ואינן אלא הצגתו של נושא הלכתי בצורת שאלה ותשובה; עד כדי כך שלעיתים מביא המחבר הצעה לנוסח אחר של שאילתא, שבה השאלה והתשובה מתחלפים ביניהן, ומה שמובא כהנחה פשוטה בנוסח אחד מובא כתשובה לשאלה בנוסח השני. מגמתו של החיבור אינה לחדש חידושי הלכה, אלא להסביר בצורה פשוטה נושאים ידועים, וחלק גדול מן הדברים ידועים ליודעי ספר, ואין בהם חידוש הלכתי. מעטים הם החידושים ההלכתיים בספר שאינם נמצאים בתלמוד, אלא שבתוך הרצאת הדברים מובלעים חידושים רבים בפרשנות התלמוד ובפסיקת ההלכה. וייתכן שהמחודש בספר משקף ידע הלכתי כללי שהיה בתקופת חיבור הספר, ולא חידוש של המחבר.

אין ידיעה ברורה באשר לתפקידו של רב אחא בחיבור הספר - האם הוא עצמו חיבר את הדרשות, או שמא רק ליקט דרשות ידועות שהיו עד זמנו ואסף אותן לקובץ מסודר לשימוש עבור הדרשנים.

המקורות שעליהם מסתמך הספר

הספר מסתמך בעיקר על התלמוד הבבלי והמקורות התנאיים שלפניו, ואינו מזכיר דברים מן התלמוד הירושלמי או ממקורות ארצישראליים בתר-תלמודיים. מקור חשוב נוסף לספר הוא מסורות פרשנות ופסיקה אנונימיות שעברו בעל פה בישיבות הגאונים. רבי שמעון קיירא, מחבר ספר הלכות גדולות הרבה להתבסס על הפסקים המובאים בשאילתות, והוא מצוטט רבות בספרי הפוסקים הראשונים, והאחרונים.

נוסח הספר ומהדורותיו

מהדורה ראשונה של הספר נדפסה בוונציה בשנת ה'ש"ו (1546). מהדורה שנייה נדפסה בדיהרנפורט, עם פירוש קצר של ר' ישעיה פיק ברלין בשנת 1786. הנצי"ב מוולוז'ין, כתב פירוש מקיף על השאילתות, ופירוש זה נדפס בווילנה, בשנים 1861–1867. ספר השאילתות עם פירוש הנצי"ב, חזר ונדפס מספר פעמים על ידי מוסד הרב קוק בירושלים.

בשנים ה'תש"ך-ה'תשל"ז הוציא לאור פרופ' שמואל קלמן מירסקי מהדורה חדשה של השאילתות על-פי כתבי יד בנוסח שונה ובסדר שונה, וצירף למהדורתו פירושים עתיקים והערות משלו.

בשנת תשנ"ב פרסם פרופ' ירחמיאל ברודי מחקר מקיף 'לתולדות נוסח השאילתות', בו הגיע למסקנה כי הספר עבר שינויי צורה רבים עד שהגיע לידינו, וכי מתוך תשעת כתבי היד שבידינו, לשמונה יש אב משותף אחד, ומולם עומד כתב יד ששון של הספר. בשל כך, יש לתת לשקול את נכונותו של נוסח כתב יד זה גם כאשר הוא מנוגד לכל כתבי היד האחרים, שכן ייתכן שהנוסח שלהם נובע משיבוש שהיה באותו אב נוסח, וכאשר הנוסח שבכתב יד ששון נמצא גם במקצת כתבי היד האחרים, ניתן להסיק מכך שגרסה זו הייתה במקור המשותף של שני ענפי הנוסח, ולכן יש להעדיף אותה. בתוך כך מתח ברודי ביקורת על מהדורת מירסקי, על שלא לקחה בחשבון את התפלגות כתבי היד הזו, וכן על ליקויים אחרים שלה, לשיטתו.

כתבי היד של הספר

בהקדמתו של מירסקי, הוא מפרט ומתאר את כתבי היד שהשתמש בהם למהדורתו;

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ס: סיסינטי, נמצא בהיברו יוניון קולג', כבן אלף שנה
פ: פריז, רשימת צוטנברג 308
ר: פריז, רשימת צוטנברג 309
ו: ותיקן, נמצא בספריית הוותיקן Vat. ebr. 51.^[1]
נ: כת"י הנצי"ב, מונח בספריית בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS) בניו יורק
א: כת"י אוקספורד, בספרייה הבודליאנית, MS. Oppenheim 70 (רשימת נויבאוער 539) - ספרד ה'רנ"ב
כ: כת"י אוקספורד, בספרייה הבודליאנית, MS. Huntington 343 (רשימת נויבאואר מס' 540) - ספרד (פרובנס?) המאה ה-15^[2]
ש: כת"י ששון תואר באהל דוד ח"א עמ' 112
(כת"י מס' ט:)מ: כת"י מרצבכר מס' 113
(כת"י מס' י:)ב: כת"י בודפשט