שמחה אסף

שופט והיסטוריון ישראלי

הרב פרופ' שמחה אסף (ט' בתמוז תרמ"ט, 8 ביולי 1889י' בחשוון תשי"ד, 18 באוקטובר 1953) היה רב, היסטוריון ומשפטן ישראלי, אשר שימש גם ראש ישיבה באודסה. כיהן כרקטור האוניברסיטה העברית בירושלים (בשנים 19481950) ושופט בית המשפט העליון (משנת 1948 עד פטירתו ב-1953).

שמחה אסף
הרב שמחה אסף
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 8 ביולי 1889
ליובאן, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באוקטובר 1953 (בגיל 64)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בוגר ישיבות סלוצק וטלז
עיסוק רב, היסטוריון, רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים
מפלגה תנועת המזרחי
שופט בית המשפט העליון
14 בספטמבר 194818 באוקטובר 1953
(5 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הרב פרופ' שמחה אסף שני משמאל, עם השופטים הראשונים של בית המשפט העליון, ספטמבר 1948

ביוגרפיה

עריכה

נולד כשמחה אוסובסקי בט' בתמוז ה'תרמ"ט (1889), ליהודה זאב ופיגה (בת צבי יעקב אפשטיין) אוסובסקי, בעיירה לְיוּבַּאן שבקרבת בוברויסק, בפלך מינסק של האימפריה הרוסית. למד מפי סבו (אבי אמו), ר' צבי יעקב, ומפי מלמדים ומורים בעירו. מגיל 12 ועד גיל 15 למד בישיבת סלוצק אצל הרב איסר זלמן מלצר. בין השנים 19051908 למד בישיבת טלז אצל הרב אליעזר גורדון. בשנת ה'תרס"ט נשא לאשה את בתו של הרב נחמיה ירושלמי (ירושלימסקי), רבה של ליובאן[1]. הוא נסמך על ידי הרב משה שמואל שפירא, רבה של בוברויסק ושימש זמן מה ברבנות בעירו, כממלא מקום חותנו. עד שנת ה'תרע"ג שהה במינסק והורה איסור והיתר בבית רבהּ של העיר, הרב אליעזר רבינוביץ, שעל ידיו ועל ידי רבי איסר זלמן מלצר נסמך להורות ולדון. משנת תרע"ג ועד תחילת שנת ה'תר"ף שימש ראש ה'ישיבה' בעיר אודסה (שם לימדו בין השאר חיים נחמן ביאליק ופרופ' יוסף קלוזנר). הישיבה נסגרה על ידי הבולשביקים בתחילת שנת תר"ף. אז יצא מרוסיה, וכעבור שהות של שנה בפריז ושנה בגרמניה, עלה בתשרי ה'תרפ"ב (1921) לארץ ישראל.

הרב אסף לא למד בצורה מסודרת במוסד אקדמי-חילוני, אולם עסק בנושאים מחקריים ובין השאר היה בקי בספרי משפט זרים, כגון המשפט האירופי (בעיקר של צרפת ושל אנגליה), המשפט הרומי והמשפט האמריקני. לאחר עלייתו שימש מורה בבית המדרש למורים של תנועת המזרחי בירושלים[2]; וכאשר נוסדה האוניברסיטה העברית (1925), הוזמן לשמש מרצה לספרות הגאונים ובהמשך לספרות רבנית. ב-1943 מונה לדיקן הפקולטה למדעי הרוח[3]. וב-1949 מונה לרקטור האוניברסיטה העברית בירושלים, בעת שישבה בבניין קולג' טרה סנטה[2].

על בקיאותו הרבה במקורות המשפט העברי ניתן ללמוד מן הספרים הרבים שכתב, העוסקים על פי רוב בחקר תקופת הגאונים. בנוסף כתב ספר העוסק במשפט הפלילי במשפט העברי.

ביולי 1948 מונה לשופט בבית המשפט העליון, על מנת לתת ייצוג גם לחוגים הדתיים, אף שלא היה בעל השכלה משפטית רשמית. לשם הכשרת מינויו נחקק חוק לאישור מינויי שופטים של בית המשפט העליון[4], שנתן תוקף למפרע למינוי זה, חוק זה זכה לכינוי "חוק הרב אסף"[5] והוא אחד המקרים הראשונים של חקיקה פרסונלית בישראל. הרב אסף נמנה עם ההרכב הראשון של בית המשפט העליון במדינת ישראל[6]. חודשים מספר לאחר הקמת בית המשפט העליון צורף אליו השופט משה זילברג, ששילב גם הוא בפסיקותיו בצורה נרחבת את עקרונות המשפט העברי. אחד מפסקי הדין המרכזיים שכתב אסף היה פסק דין מילר, שלימים נודע כציון דרך בדיני ירושה.

הרב אסף היה מוכר כבעל כושר רטורי גבוה ושיעוריו היו פופולריים. הוא העביר שיעור יומי בתלמוד ברדיו קול ישראל. היה פעיל בתנועת המזרחי ובמערכת החינוך הדתי בישראל. ייצג את תנועת המזרחי בוועד הלאומי והיה חבר בית דין הכבוד של ההסתדרות הציונית העולמית.

הרב אסף היה חבר ועד הלשון העברית למן שנת ה'תרפ"ו (1926) ועד למותו. נבחר לוועד הבוחר של האקדמיה ללשון העברית לקראת הקמתה ואחר כך הוצע גם כנציג מטעם הממשלה לוועד הבוחר[7], אך נפטר כחודש לפני ישיבתה הראשונה של האקדמיה (התכנסה בכסלו תשי"ד, נובמבר 1953).

הרב אסף נפטר בי' בחשוון ה'תשי"ד (18 באוקטובר 1953) ונטמן בהר המנוחות[8].

ארכיונו האישי נמצא בספרייה הלאומית[9].

ספריו

עריכה

ברשימה של כתביו מאת יצחק רפאל ב"ספר אסף" שיצא לזכרו מופיעים (בעמ' יב–לב) 288 מחקרים מאמרים וספרים, העוסקים בגאונים, בחינוך העברי, במשפט העברי ובהיסטוריה של עם ישראל בימי הביניים. בין ספריו:

  • החינוך והיישוב בארץ ישראל.
  • מקורות לתולדות החנוך בישראל, ארבעה כרכים, תל אביב: דביר, תרפ"ה–תש"ג. עוסק בחינוך היהודי לדורות, בעיקר בהבאת מקורות.
  • ספר היישוב, אוצר הידיעות והרשומות הכתובות והזכרונות, שנשתמרו בישראל ובעמים בלשון העברית ובשאר לשונות על ישוב ישראל ותולדותיו בארצו מימי חרבן בית שני עד ראשית ההתיישבות החדשה בימי חבת ציון; כרך ב', מימי כבוש ארץ ישראל על ידי הערבים עד מסעי הצלב, בעריכת ש’ אסף ול"א מאיר, ירושלים: מוסד ביאליק על ידי דביר, תש"ד.
  • באהלי יעקב, פרקים מחיי התרבות של היהודים בימי הביניים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ג (הדפסה שנייה: תשכ"ה).
  • מקורות ומחקרים בתולדות ישראל, כרך א', ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ו.
  • עם הספר והספר, צפת: המוזיאון לאמנות הדפוס, תשכ"ד.
ספרים במשפט עברי
  • העונשין אחר חתימת התלמוד,ירושלים, תרפ"ב.
  • בתי הדין וסדריהם אחרי חתימת התלמוד, דפוס הפועלים, ירושלים, תרפ"ד.
ספרות הגאונים
  • תשובות הגאונים ולקוטי ספר הדין, להרב ר’ יהודה ברצלוני, דפוס המדפיס, ירושלים, תרפ"ז.
  • תשובות הגאונים מתוך 'הגניזה', עם מבואות, הערות, השוואות, ומראי-מקומות, מאת שמחה אסף, הוצאת דרום, תרפ"ט.
  • קובץ של אגרות, ר’ שמואל בן עלי ובני דורו, דפוס עזריאל, ירושלים, תר"ץ.
  • ספר השטרות, לרב האי בר שרירא גאון, י"ל ע"פ כ"י לנינגרד ואוכוספורד עם מבוא והערות ונספחות, מאת שמחה אסף, דפוס עזריאל, ירושלים, תר"ץ.
  • מספרות הגאונים, תשובות הגאונים ושרידים מספרי ההלכה מתוך כתבי-יד של ה"גניזה" ומקורות אחרים, יו"ל עם מבואות, הערות ומראי-מקומות מאת שמחה אסף, הוצאת דרום, ירושלים, תרצ"ג
  • ספרן של ראשונים, תשובות ופסקים ומנהגות, יו"ל בפעם הראשונה מכתבי-יד עם מבואות והערות, מאת שמחה אסף, מקיצי נרדמים, ירושלים, תרצ"ה.
  • סדור רב סעדיה גאון, כתאב גאמע אלצלואת ואלתסאביח, יוצא לאור על ידי ישראל דודזון, שמחה אסף, יששכר יואל, חברת מקיצי נרדמים, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תש"א.
  • תשובות הגאונים, מכתבי יד שבגנזי קיימברידג', עם מבואות והערות, מאת שמחה אסף, הוצאת מקיצי נרדמים בסיוע מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ב.
  • ספר המקצועות, שרידיו יוצאים לאור מתוך כתבי-יד וספרי ראשונים, עם מבוא והערות מאת שמחה אסף, מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ז.
  • תקופת הגאונים וספרותה, הרצאות ושיעורים (ערוכים על ידי ד"ר מרדכי מרגליות), הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשט"ו.
שונות
  • שעורים אוניברסיטאיים למורים, ספרות רבנית, הרצאות הרב ש’ אסף, ירושלים, ת"ש.
  • מנחה ליהודה, מוגש להרב יהודה לייב זלוטניק ליובלו הששים מאת חבריו וידידיו, בעריכת שמחה אסף יהודה אבן שמואל ור’ בנימין, ירושלים, בסיוע מוסד הרב קוק וההסתדרות העברית באפריקה הדרומית, תש"י.

ספר יובל לכבודו

עריכה
  • ספר אסף: קובץ מאמרי מחקר מוגש לכבוד הרב פרופ’ שמחה אסף על ידי ידידיו חבריו ותלמידיו למלאת לו ששים שנה, בעריכת משה דוד קאסוטו, יוסף קלוזנר, יהושע גוטמן, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשי"ג. בתחילת הספר יש מאמר של יוסף קלוזנר: "הרב הפרופיסור שמחה אסף, חייו ופעולותו המדעית והציבורית".
  • כמו כן הוקדש לכבודו לרגל מלאת לו 50 המאסף 'יבנה', מאסף שנתי ב', ת"ש. שם אף הופיעה סקירה קצרה של תולדותיו וכתביו.

לקריאה נוספת

עריכה
  • 'אסף (אוסובסקי), שמחה', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 54–55. (הספר בקטלוג ULI)
  • גצל קרסל, שמחה אסף, סתרי ספר וסופר (מחקרים ומסות), צפת: הוצאת מוזיאון אמנות הדפוס, תשל"ה–1975, עמ' 101–104.
  • אברהם מאיר הברמן, הרב שמחה אסף החוקר והמסביר, מסכת סופרים וספרות, תולדות סופרים וחוקרים, דברי ביקורת, מאמרים, רשימות, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ז–1976, עמ' 78–82.

קישורים חיצוניים

עריכה
עליו
מספריו
ממאמריו

הערות שוליים

עריכה