דיהרנפורט
דִיהֶרנפוּרט (בגרמנית: Dyhernfurth) ובשמה הנוכחי בז'ג דולני (בפולנית: Brzeg Dolny; נהגה: [ˈbʐɛɡ ˈdɔlnɨ]) היא עיירה בשלזיה תחתית, שבדרום-מערב פולין, על גדות נהר האודר, כ-30 ק"מ צפונית מערבית לוורוצלב. נודעה בדברי ימי ישראל בשל בית הדפוס העברי הגדול שפעל בה במשך למעלה מ-150 שנה.
| |||
 | |||
| מדינה |
 פולין | ||
|---|---|---|---|
| פרובינציה |
 שלזיה תחתית | ||
| מחוז | וולוב | ||
| שטח | 17.2 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 12,765 (31 במרץ 2021) | ||
| קואורדינטות | 51°16′15″N 16°43′15″E / 51.270833333333°N 16.720833333333°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| http://www.brzegdolny.pl | |||
  | |||
היסטוריה
עריכהשרידי התיישבות סלאבית במקום שבו שוכנת העיירה בת זמננו, מתוארכים לימי הביניים המוקדמים. במאה ה-10 נכלל האזור במדינה הפולנית המתהווה והיא מוזכרת בשמה הפולני (בצורתו המיושנת: בז'גה) במאה ה-14 כחלק מדוכסות ורוצלב, שהייתה אז אחת מארצות הכתר הבוהמי.
היישוב הנוכחי נוסד בשנת 1663 על ידי הברון האוסטרי גאורג אברהם פון דיהרן (אנ'), שקנה את האחוזה במקום והעניק לה מעמד של עיר תחת השם החדש דיהרנפורט, המזכיר את שם משפחתו. זכויות העיר אושרו בידי לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
בשנת 1742, לאחר מלחמת שלזיה הראשונה (אנ'), עברה העיר לשליטת פרוסיה ונשאר ברשות פרוסיה-גרמניה עד 1945. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוקם בדיהרנפורט מפעל לייצור גז עצבים, בו נעשה שימוש בעבודת כפייה של אסירים יהודים.
בתום המלחמה גורשו תושביה הגרמנים של העיר, והיא אוכלסה מחדש בפולנים. בעקבות המלחמה חזרה העיר לשלטון פולני והושב לה השם הפולני בז'ג, בתוספת התואר 'דולני' כדי לבדל בינה ובין העיירה הפולנית המאוכלסת יותר בעלת השם הזהה בז'ג.
מתגוררים בבז'ג דולני כ-12,000 תושבים (נכון ל-2022). נותרו בה שרידים בודדים של הקהילה היהודית ההיסטורית, והיא מהווה חלק מהמטרופולין של ורוצלב הסמוכה.
קהילת יהודי דיהרנפורט והדפוס העברי
עריכהבמחצית השנייה של המאה ה-17 התיישבה במקום קהילה יהודית לאחר שישיבת יהודים בווינה נאסרה עם גירוש ווינה ב-1670, והמדפיס והמוציא לאור שבתי בס הביא עמו פועלי דפוס יהודים מפראג, קרקוב וערים אחרות. בשנת ה'תמ"ט (1689) ייסד בס בית דפוס עברי בדיהרנפורט, שהפך לאחד מבתי הדפוס החשובים ביותר באירופה בתקופה זו.
בין הספרים הראשונים שיצאו מבית הדפוס היו פירוש רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) על פירוש רש"י לתורה,[1] ופירושו של רבי שמואל מפיורדא "בית שמואל" על חלק אבן העזר שבשולחן ערוך.[2] בהמשך הודפסו במקום גם התלמוד הבבלי, ספר המצוות לרמב"ם וספרים רבים נוספים.
בשנת 1708 ניזוק בית הדפוס בשריפה, אך שוקם במהרה. בשנת ה'תע"א (1712) הועבר בית הדפוס לבנו של שבתי, יוסף בס. בשנת 1790 נוסד בית דפוס נוסף בדיהרנפורט על ידי רבי יחיאל מיכל מייא מברסלאו. שני בתי הדפוס המשיכו לפעול במקביל במשך כמה עשורים.
בשנת ה'תקל"ב (1771) הופיע העיתון היהודי הראשון בדיהרנפורט באזור הרייך הגרמני המאוחרים[דרושה הבהרה] ("Dyhernfurther Privilegierte Zeitung")(גר'). המוצר המודפס השבועי - עם טקסטים מתוצרת גרמנית בכתב עברי - הכיל חדשות על החיים היהודיים באזור וכן דיווחים מכל רחבי העולם.
הקהילה היהודית בדיהרנפורט גדלה בהדרגה, ומנתה כ-50 נפש בשנת 1694. הקהילה הקימה בית כנסת, בית עלמין יהודי ומוסדות קהילתיים נוספים. הספר העברי האחרון שהודפס בעיירה, נדפס בשנת ה'תקצ"ד, 1834 וסגירתו הרשמית של בית הדפוס האחרון כעבור שנים אחדות, ב-1840, סימנה את תחילת גוויעתה של הקהילה היהודית במקום. המדפיסים עברו לערי דפוס אחרות בחיפוש אחר עבודה והאוכלוסייה היהודית החלה להצטמצם.
עד 1885 נותרו בעיירה רק 35 יהודים. ב-1927 הפך בית הכנסת המקומי לתחנת כיבוי אש. גם מתי הקהילה לא זכו למנוחת עולמים, ב-1936 נערכה ההלוויה היהודית האחרונה בבית העלמין המקומי. ובנובמבר 1938, תחת השלטון הנאצי נהרס בית הקברות.
קישורים חיצוניים
עריכה
- גוטהרד דויטש, זיגמונד זלפלד (אנ'), ג'וזף ג'ייקובס ויצחק ברוידה, "דיהרנפורט", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- "בז'ג דולני", באתר השטעטל הווירטואלי
- קהילת יהודי דיהרנפורט, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
הערות שוליים
עריכה- ^ רבי דוד בן שמואל הלוי, דברי דוד טורי זהב, דיהרן פורט תמ"ט, באתר היברובוקס.
- ^ רבי שמואל בן אורי שרגא פייבש, בית שמואל, דיהרן פורט תמ"ט, באתר היברובוקס.