שאנדור ליכטנברג
שאנדור ליכטנברג (בהונגרית: Lichtenberg Sándor; בודפשט, 20 בינואר 1880[1] – מקסיקו סיטי, 21 באפריל 1949) היה דוקטור לרפואה (MD) יהודי-הונגרי, אורולוג, פרופסור באוניברסיטה.
 | |
| לידה |
20 בינואר 1880 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
21 באפריל 1949 (בגיל 69) מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות |
| לימודי רפואה |
אוניברסיטת אטווש לוראנד |
| תפקידים |
אורולוג |
  | |
קורות חייו
עריכהשאנדור ליכטנברג נולד במשפחה יהודית כבנם של קורנל ליכטנברג (1848–1933) רופא אף אוזן גרון ושל יוליה פאלוטאי (קודם הירשלר) מווארפלוטה. הוא סיים את הגימנסיה בבודפשט והמשיך את לימודיו בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד). כסטודנט עבד במכון לאנטומיה מספר 2 בבודפשט. לאחר שסיים את לימודי הרפואה קיבל עבודה במחלקה לכירורגיה בבית החולים האוניברסיטאי היידלברג (אנ'). עם האסיסטנט שלו דאז, פרידריך וולקר (גר'), הוא ייסד את כתב העת הרפואי Zeitschrift für Urologische Chirurgie ב-1912. בתחנה הבאה של הקריירה שלו, בשטרסבורג, הוא עבד כאסיסטנט בקליניקה של אוניברסיטת שטרסבורג בניהולו של אוטו מנדלונג (Otto Mandelung). בתחילת דרכו התחלקו תחומי העניין שלו בין כירורגיה לבין אורולוגיה, אך מחקריו שימשו עד מהרה רק את קידום האורולוגיה. הוא קיבל הביליטציה ופרופסור חבר בתחום שיטות חדשות לאבחון כליות. בינתיים מונה גם לרופא ראשי ומנהל מחלקה בפוליקליניקה של בודפשט.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא האוסטרו-הונגרי לשירות צבאי והפך תחילה לרופא הראשי של אחת מיחידות הכירורגיה של הצבא, לאחר מכן למנהל בית החולים הצבאי ההונגרי בקאשה, שם נודע בזכות כישורי הארגון והידע הרפואי שלו, אשר כהוקרה עליהם קיבל מספר עיטורים צבאיים. לאחר מכן שהה שנה נוספת בהונגריה, כרופא הראשי של המחלקה הכירורגית של בית החולים במישקולץ. בתקופת היעדרו מונה לפרופסור באוניברסיטת שטרסבורג, אך עקב הכיבוש הצרפתי בעיר לא יכול היה להיכנס לתפקיד. ב-4 במרץ 1917, בבודפשט, נשא לאישה את אראנקה שניידר, בתו של בנקאי יהודי מווינה.[2] ב-1920, עם משפחתו בת ארבע נפשות, עבר לברלין, שם מונה עד מהרה לפרופסור, ומשנת 1922 סייע בהקמת המחלקה האורולוגית של בית החולים סנט הדוויג כאורולוג יועץ. בשנת 1929[3] יחד עם מוזס סוויק (גר'), ביצעה את צילומי הרנטגן השמישים הראשונים[4] של הכליות באמצעות חומר הניגוד Urosectan.[5] [6] גם ארתור בינץ (גר') השתתף בפיתוח.
לאחר עליית הנציונל-סוציאליסטים לשלטון, הוא פוטר מכל תפקידיו ורישיון ההוראה שלו נשלל. הוא היגר עם משפחתו תחילה לבודפשט, שם לא יכולהיה להתאקלם עקב האנטישמיות בממלכת הונגריה, ולבסוף היגר למקסיקו ב-1939.
הוקרה
עריכה- הוא היה עורך שותף של חמישה כרכים Handbuch der Urologie, המכיל בעיקר את יצירותיהם של מנהיגי האסכולות הגרמניות, האוסטריות והשווייצריות לאורולוגיה
- היה נשיא האגודה הגרמנית לאורולוגית
- דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת פנסילבניה
- חבר כבוד של החברה המלכותית השוודית לרפואה.[7]
הנצחה
עריכההאגודה הגרמנית לאורולוגית והאיגוד המקצועי של אורולוגים גרמנים, יחד עם חברת Takeda Pharma, ייסדו פרס לזכרו של שאנדור ליכטנברג "פרס אלכסנדר פון ליכטנברג" בסך 5,000 אירו מאז שנת 2000 לאורולוגים העובדים בפרקטיקה פרטית אשר "נותנים שירות יוצא מן הכלל בתחום האורולוגיה במהלך עבודתם היומיומית".
לקריאה נוספת
עריכה- Alexander Emed (2002-01-20). "Lichtenberg Sándor (1880-1949)". Orvosi Hetilap. 143 (3): 146–147. (אלכסנדר אמד, חיפה, שאנדור לכטנברג, פורסם בשבועון רפואי)
- Pitroffy-Szabó Béla (1980-07-13). "Lichtenberg Sándor". Orvosi Hetilap. 121 (28): 1707–1709.
- P. Rathert, I. Rathert: Alexander von Lichtenberg (1880-1949): Legitimation der Urologie durch klinische Forschung, in: Dirk Schultheiss, Peter Rathert, Udo Jonas (Hrsg.), Wegbereiter der Urologie. 10 Biographien, Springer 2002, S. 135–146
הערות שוליים
עריכה- ^ "Születési bejegyzése a pesti neológ izraelita hitközség születési akv. 87/1880. folyószáma alatt". נבדק ב-2022-12-05.
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest II. kerületi polgári házassági akv. 122/1917. folyószáma alatt". נבדק ב-2022-12-05.
- ^ Alexander von Lichtenberg, Moses Swick: Grundlagen und Durchführung der intravenösen Darstellung der Harnwege. In: Zentralblatt für Gynälologie. Band 53, 1929, S. 3387.
- ^ Moses Swick: Darstellung der Niere und Harnwege im Röntgenbild durch intravenöse Einbringung eines neuen Kontrasstoffes, des Uroselectans. In: Klinische Wochenschrift. Band 8, 1929, S. 2087–2089.
- ^ Alexander von Lichtenberg, Moses Swick: Klinische Prüfung des Uroselectans. In: Klinische Wochenschrift. Band 8, 1929, S. 2089–2091.
- ^ Horst Kremling: Würzburger Beiträge zur Gynäkologischen Urologie. In: Würzburger medizinhistorische Mitteilungen. Band 5, 1987, S. 5–11, hier: S. 6.
- ^ René Geoffroy: Ungarn als Zufluchtsort und Wirkungsstätte deutschsprachiger Emigranten (1933–1938/39). Frankfurt am Main : Lang 2001, S. 180 f