שבועת יוסף ליעקב

שבועת יוסף ליעקב הוא אירוע מקראי המופיע בפרשת ויחי בספר בראשית[1], המתאר את השבועה שיוסף נשבע ליעקב שיקבור אותו בארץ ישראל.

תיאורעריכה

כ-17 שנה לאחר שיעקב ירד למצרים, בגיל 147, יעקב מרגיש שהוא מתקרב לסוף חייו ועומד למות. הוא קורא לבנו יוסף ומבקש ממנו להישבע לו שלאחר מותו יוסף יקבור אותו במערת המכפלה ולא במצרים. יוסף אומר שהוא יעשה כדבריו, יעקב מפציר בו להישבע ויוסף נשבע.

פרשנותעריכה

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.

ויקרא לבנו ליוסףעריכה

הבראשית רבה מסביר שיעקב פנה דווקא ליוסף כי היה המשנה למלך והייתה בידו היכולת[2].

חסד ואמתעריכה

חסד שעושים עם המת (קבורה) הוא חסד אמיתי כיוון שאינו מצפה לתמורה[2].

אל נא תקברני במצריםעריכה

  • מתי חוץ לארץ קמים בתחיית המתים בארץ ישראל ולפני זה הם צריכים לעבור גלגול מחילות (כלומר הם מתגלגלים בקברים עד ארץ ישראל)[2].
  • כדי שמצרים לא יהפכו אותו לעבודה זרה[2] (יעקב גרם לרעב במצרים להפסיק, וכששהה במצרים היה בה שפע).

הערות שולייםעריכה


  ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.