פרשת ויחי

פסוקים	בראשית, מ"ז, כ"ח - נ', כ"ו
מספר פסוקים	85
מספר תיבות	1158
תוכן	ברכת יעקב לכל אחד מבניו ולבניו של יוסף, בני יעקב קוברים את אביהם במערת המכפלה ושבים מצרימה, סוף ימי יוסף
	הפטרה
	מלכים א', ב', א'–י"ב

פרשת וַיְחִי היא פרשת השבוע השתים-עשרה והאחרונה בספר בראשית. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק מ"ז, פסוק כ"ח ומסתיימת בסוף הספר, בפרק נ', פסוק כ"ו. הפרשה בכללה עוסקת בימות חייו האחרונים של יעקב במצרים ובפטירתו של יעקב. בסיום הפרשה מסופר על פטירתו של יוסף.

בשבת פרשת ויחי מסיימים את קריאת התורה של ספר בראשית, ובקהילות האשכנזים קוראים בסיום "חזק חזק ונתחזק". את פרשת ויחי קוראים בין התאריכים י"א בטבת-י"ח בטבת.

תוכן הפרשה עריכה

ברכת יעקב עריכה

יעקב ומשפחתו חיים במצרים שבע עשרה שנה לאחר סיום פרשת יוסף ואחיו. כשמרגיש יעקב שבאה שעתו למות הוא קורא ליוסף ומשביע אותו שלא יקבור אותו במצרים אלא בארץ ישראל. אחר כך הוא מברך את בני יוסף, מנשה ואפרים, וקובע שהם יהיו שייכים לשבטי ישראל כמו ראובן ושמעון. אף על פי שמנשה נולד לפני אפרים, יעקב מברך את אפרים ביד ימינו, ומסביר זאת בכך שהוא יהיה גדול מאחיו.

ערך מורחב – ברכת יעקב

אחר כך אוסף יעקב את כל בניו ומברך אותם. הוא מתייחס בביקורת לראובן שחטא במעשה בלהה וכן לשמעון ולוי שחטאו במעשה שכם (אחרי אונס דינה), ואחר כך מברך את יהודה, זבולון, יששכר, דן, גד, אשר, נפתלי, יוסף ובנימין (בסדר זה), ומאריך במיוחד בברכות יהודה ויוסף. הברכות עוסקות בתכונות המאפיינות את השבטים ובקורות אותם בעתיד, עם רמיזות לנחלות שיהיו להם בארץ ישראל. בתום הברכות מצווה יעקב את בניו לקבור אותו במערת המכפלה, ונפטר בן מאה ארבעים ושבע שנים.

קבורת יעקב עריכה

ערך מורחב – מות יעקב וקבורתו

המצרים חונטים את יעקב ומתאבלים עליו. יוסף מקבל אישור מיוחד מפרעה לצאת לארץ ישראל כדי לקבור את אביו, והאחים יוצאים במסע לארץ ישראל מלווים במשמר צבאי מצרי גדול. הם הולכים במסלול ארוך מסביב לים המלח ועורכים תחנת ביניים בעבר הירדן המזרחי. לבסוף הם קוברים את יעקב במערת המכפלה ושבים מצרימה.

פרשת ויחי מתחילה בספר תורה באמצע פסקה

סוף ימי יוסף עריכה

האחים חוששים שלאחר מות אביהם יתנקם בהם יוסף על מכירתו, ומספרים לו שיעקב ציווה עליו להתפייס עמם. יוסף מנחם אותם ואומר: "וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה".^[1] יוסף מאריך ימים במצרים, ולפני מותו הוא מודיע לבני ישראל כי "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה".^[2] יוסף מת בן מאה ועשר שנים, נחנט ומושם בארון שנשמר במצרים.

תאריכי הקריאה עריכה

השבת בה קוראים את פרשת ויחי יכולה לחול בשישה תאריכים שונים:

שנת השא ושנת השג - י"א בטבת
שנת הכז - י"ב בטבת
שנת החא - י"ג בטבת
שנת גכה ושנת בשה, שנת גכז ושנת בשז - י"ד בטבת
שנת בחג ושנת זשג, שנת בחה ושנת זשה - ט"ז בטבת
שנת זחא ושנת זחג - י"ח בטבת

פרשה סתומה עריכה

על פי נוסח המסורה, התורה מחולקת לפסקאות שנקראות פרשות פתוחות וסתומות. פרשת השבוע "ויחי" היא היחידה מבין פרשות השבוע שמתחילה באמצע פיסקה ללא כל רווח לפניה (ראו תמונה). מדרש רבה מתייחס לעניין ומספק כמה הסברים בדרך מדרשית, כגון שהדבר מורה על צער על מותו של יעקב המתואר בפרשה, שהוביל לתחילת השעבוד של בני ישראל במצרים.^[3]