שבועת שווא ושבועת שקר
לֹא תִשָּׂא הוא מצוות לא תעשה ביהדות והדיבר השלישי מבין עשרת הדיברות, האוסר על שְׁבוּעַת שָׁוְא. חז"ל מפרשים שהמצווה אוסרת על כל שימוש בשמו של אלוהים לבטלה. דוגמאות לשבועת שווא: להישבע על דבר שידוע לכל שאינו נכון, להישבע על דבר שידוע לכל שהוא נכון, להישבע לעשות דבר שאי אפשר לעשות אותו או להישבע לעבור על אחת ממצוות התורה.
| מקרא | ספר שמות, פרק כ', פסוק ו'; ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ב |
|---|---|
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו ס"א - לאו ס"ב ספר החינוך, מצווה ל' ומצווה רכ"ז |
  | |
איסור שְׁבוּעַת שֶׁקֶר הוא איסור להישבע על דבר ולא לקיים אותו.
מקור המצווה
עריכהמקור איסור שבועת שווא הוא בדיבר השלישי מתוך עשרת הדיברות: ”לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא: כִּי לֹא יְנַקֶּה ה', אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא” (ספר שמות, פרק כ', פסוק ו').
מקור איסור שבועת שקר הוא בספר ויקרא: ”וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי, לַשָּׁקֶר: וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ב).
פרשנות מודרנית
עריכהההיסטוריון יובל נח הררי הציע בספרו 21 מחשבות על המאה ה-21 פרשנות מודרנית על הפסוק "לא תישא את שם ה' לשווא". לדעתו, ניתן להבין את הפסוק כהוראה לא לדבר או לפעול בשם אלוהים.[1]
דיני המצווה
עריכהטעמי המצווה
עריכהלפי ספר החינוך, הטעם לאיסורים אלו הוא לזכור את קיומו של האל ולא להתייחס אליו בקלות ראש ולהישבע בשמו לשווא, או להישבע בשמו ולא לקיים. לדעת בעל ספר החינוך, "שבועה" פירושו שאדם מחליט לקיים דבר ולא לשנות אותו לעד כמו שה' קיים לעד ולא משתנה, ולכן אסור לבטל שבועה בשום אופן, רק בגלל חולשותיהם של בני האדם התורה מתירה להתיר נדר על פי כללי התרת נדרים, אבל באופן אחר עדיין אסור.
העונש, לפי התורה, של אדם שנשבע שבועת שווא או שבועת שקר בכוונה (במזיד) הוא מלקות. אדם שנשבע לשווא בשוגג פטור לגמרי מעונש, אך אדם שנשבע לשקר בטעות חייב בקורבן עולה ויורד.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- ספר החינוך, מצווה ל' ומצווה רכ"ז
- ספר המצוות לרמב"ם – מצוות לא תעשה ס"א וס"ב.
- ספר המצוות, לאו ס"א – לאו ס"ב
קישורים חיצוניים
עריכה
- מצוות לא תשא במאגר "אספלקריא"
הערות שוליים
עריכה- ^ יובל נח הררי, 21 מחשבות על המאה ה-21, פרק 13
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.