פתיחת התפריט הראשי

לא תישא שמע שווא

לא תישא שמע שווא היא מצוות לא תעשה מהתורה האוסרת להקשיב או להאמין לכל צורה של לשון הרע. מצווה זו כוללת איסור על דיין להקשיב לטיעוניו של בעל דין אחד בלא ידיעתו של בעל דין אחר.

לא תישא שמע שווא
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, כ"ג, א'
ברייתא מכילתא, שמות כ"ג, א'
משנה תורה הלכות דעות, פרק ז', הלכה ג'; הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק כ"א, הלכה ז'
שולחן ערוך חושן משפט, סימן י"ז, סעיפים ה'-ט'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו רפ"א
ספר החינוך, מצווה ע"ד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מקור המצווהעריכה

המצווה מופיעה בפרשת משפטים בפסוק: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא, אַל־תָּשֶׁת יָדְךָ עִם־רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס." (שמות, כ"ג, א')

תרגום ירושלמי מבאר: "עַמִּי בְּנֵי יִשְרָאֵל, לָא תְקַבְּלוּן מִילֵי שִׁיקְרָא מִגַּבְרָא דְּיֵיכוּל קוֹרְצִין בְּחַבְרֵיהּ קֳדָמָךְ, וְלָא תְשַׁוֵּי יְדָךְ עִם רַשִׁיעָא דִיהֵי סָהִיד שְׁקָר." [בתרגום לעברית: לא תקבלו דברי שקר מאדם המאשים את חברו בפניך, ולא תשלב ידך עם רשע כדי להיות עד שקר.]
רש"י מפרש שהפסוק עוסק בשני עניינים שונים הנכללים במצווה: "אזהרה למקבל לשון הרע, ולדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חבירו."

טעם המצווהעריכה

ספר החינוך מבאר את טעם המצווה במילים חריפות על הסכנה הגלומה בכל קירבה לדיבור שאינו אמת:

כי השקר נתעב ונאלח בעיני הכל, אין דבר מאוס ממנו... הזהירתנו התורה להרחיק מן השקר הרבה, כמו שכתוב (שמות כג ז) "מדבר שקר תרחק"... ומצד הריחוק הזהירתנו שלא נטה אזנינו כלל לשום דבר שנחשב שהוא שקר, ואף על פי שאין אנו יודעין בבירור שיהא אותו הדבר שקר, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין מד ב) "הירחק מן הכעור ומן הדומה לו".

כמו כן, טוען "אורחות צדיקים" כי רק באמצעות גערה בדוברי שקר ניתן להפסיקם, וכל המקשיב ומסביר פנים ללשון הרע כאילו אמר את הדברים בעצמו:

ואפילו אם לא יודה, אלא שומע ומראה עצמו כמקשיב אל הדברים ומאמין בדברים בפני בני אדם, בזה יאמינו גם אחרים. והוא מסייע למספר לשון הרע, כי אם היה גוער במספר לשון הרע, היה מונע עצמו מלספר לו יותר. אבל עתה שהוא מקשיב ומראה לו פנים, אז גורם לו לדבר יותר. והזהירנו במצוות לא תעשה "לא תשא שמע שווא" שלא נאמין סיפור לשון הרע בלבבנו, להחזיק במחשבותינו שהדברים אמת, ולהבזות בעינינו את מי שנאמרו עליו.

חשיבות המצווהעריכה

על מצווה זו אמרו חז"ל: "כל המספר לשון הרע, וכל המקבל לשון הרע, וכל המעיד עדות שקר – ראוי להשליכו לכלבים. דכתיב (שמות כב ל) "לכלב תשליכון אותו", וסמיך ליה (שמות כג א) "לא תשא שמע שוא" וגו'. קרי ביה נמי "לא תשיא"." (תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף כ"ג, עמוד א')

"(דברים א טז) "שמוע בין אחיכם ושפטתם". אמר רבי חנינא: אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חבירו, ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חבירו. קרי ביה נמי "שמע בין אחיכם". רב כהנא אמר: מהכא (שמות כג א) מ"לא תשא" – "לא תשיא"." (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ז', עמוד ב')

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה