שגרירות ישראל בטהראן

שגרירות ישראל בטהראן הייתה הנציגות הדיפלומטית של מדינת ישראל בטהראן, איראן, וטיפלה ביחסי איראן–ישראל. השגרירות הוקמה באופן רשמי ב-1964 (אם כי פעלה דה פקטו שנים רבות לפני כן) אך נסגרה ב-1979 בתחילת המהפכה האיראנית.

שגרירות ישראל באיראן

מידע כללי
עיר	טהראן
מדינה	איראן
תאריך פתיחה	1964
תאריך סגירה	1979
דיפלומטיה
חלק מ	יחסי ישראל–איראן
שטח האמנה	שושלת פהלווי
מדינה מיוצגת

כיום בניין השגרירות משמש את הרשות הפלסטינית כשגרירות הפלסטינית באיראן, ושם הרחוב בו שוכנת השגרירות אף שונה ל"רחוב פלסטין".

היסטוריה

בתקופת שלטונו של מוחמד רזא שאה פהלווי הפכה איראן למדינה המוסלמית השנייה אחרי טורקיה שהכירה בישראל בפועל. לישראל הייתה משלחת קבועה בטהראן, ששימשה כשגרירות דה פקטו, וב-1964 היא שודרגה לשגרירות דה יורה.

חילוץ הישראלים מאיראן

ערך מורחב – חילוץ הישראלים מאיראן (1979)

המצב באיראן התדרדר במהלך שנת 1978, ולקראת סוף השנה הוחל בפינוי משפחות הישראלים באיראן. ב-16 בינואר 1979 עזב השאה מוחמד רזא פהלווי את איראן בעקבות מהומות קשות וממושכות שהתחוללו בה, וב-11 בפברואר הוכרזה באיראן המדינה האסלאמית החדשה.

ב-11 בפברואר שהו בשגרירות ישראל בטהראן רק אנשי ביטחון. באותו בוקר נעלם הכוח הצבאי האיראני ששמר על השגרירות.

באותה עת החל המון שמנה כ-20 אלף איש להסתער על בניין שגרירות ישראל. בראש ההמון עמדו מחבלים פלסטינים.^{[דרוש מקור][מפני ש...]} קצין הביטחון של השגרירות ואנשיו הצליחו לברוח מן הבניין בטרם השתלט עליו ההמון.

עוד באותו היום, במעמד ראש הממשלה, שר החוץ וחבר "מועצת המהפכה המוסלמית", הניף יאסר ערפאת את הדגל הפלסטיני על בניין השגרירות הישראלית בטהראן, והשלטונות האיראניים החדשים העבירו להם באופן סמלי את המפתחות למקום. בכך הפכה השגרירות הישראלית לשגרירות הפלסטינית באיראן.

ב-18 בפברואר 1979 נמלטו שגריר ישראל, יוסף הרמלין, וצוות השגרירות מהמדינה.

שגרירים

• צבי דוריאל (1964–1968)
• מאיר עזרי (1968–1973)
• אורי לוברני (1973–1978)
• יוסף הרמלין (1978–1979)

הערות שוליים

fa:نمایندگی سیاسی اسرائیل در تهران