נציגויות דיפלומטיות של ישראל בעולם

נציגויות מדינת ישראל מטעם משרד החוץ

משרד החוץ של מדינת ישראל מפעיל ברחבי העולם כמאה משלחות דיפלומטיות, מתוכן 78 שגרירויות, 22 קונסוליות כלליות, משרדי ייצוג וקישור, וחמש משלחות מיוחדות. בשל העובדה שלישראל יחסים דיפלומטיים עם 163 מדינות, רבות מהשגרירויות מואמנות ליותר ממדינה אחת. בנוסף, לישראל שבעה שגרירים ניידים, היושבים בירושלים ומואמנים למדינות שונות ברחבי העולם.

המדינות בהן קיימות נציגויות ישראליות בכחול
 
מספר הנציגויות של מדינת ישראל לאורך השנים, בהשוואה למספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. מתבסס על נתוני מדד הדיפלומטיה הישראלית 2014

בשנים שקדמו להקמת המדינה היו נציגי הסוכנות היהודית פרוסים במדינות רבות, ובכמה מהם נהנו ממעמד דומה לזה של נציגים דיפלומטיים. לאחר קום המדינה ומשעה שאותן מדינות הכירו בה, הפכו שלוחותיה של הסוכנות לנציגויות רשמיות של מדינת ישראל. שר החוץ, משה שרת, הכריע כי הנציגויות החדשות יוגדרו צירויות ולא שגרירויות, וזאת מטעמי צניעות[1]. הצירות הראשונה של ישראל נפתחה בוורשה (פולין) ב-26 בספטמבר 1948[2]. עד סוף 1949 זכו למעמד רשמי גם צירויות ישראל באנקרה, בואנוס איירס, בודפשט, בוקרשט, בלגרד, בריסל, וושינגטון, לונדון, מונטווידאו, מונטריאול, מוסקבה, סידני, פראג, פריז, ורומא וכן הנציגויות לאו"ם בניו יורק ובז'נבה, כשלצידן פועלות גם קונסוליות רשמיות באיסטנבול, אמסטרדם, אתונה, וינה, לוס אנג'לס, ניו יורק וציריך.

בעשורים הראשונים לקיומה השתדלה ישראל לפתוח נציגות דיפלומטית בכל מדינה שהסכימה לכונן עמה יחסים דיפלומטיים, מתוך רצון לבסס את מעמדה בקהילה הבינלאומית, בפרט בשל הסכסוך הישראלי-ערבי. ישראל עשתה מאמצים רבים להתקרב אל מדינות אסיה ואפריקה, שהחלו להשתחרר באותן שנים מעול הקולוניאליזם. בשנים 1950–1959 עלה מספר הנציגויות התושבות של ישראל בעולם מ-37 ל-80. בשנת 1967, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים, היו לה כבר 96 נציגויות דיפלומטיות תושבות ברחבי העולם[3].

בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים חלה פגיעה במעמדה הבינלאומי ישראל, דבר שגרם לצמצום מספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. כפועל יוצא, נאלצה ישראל לסגור רבות מנציגויותיה בעולם. האירועים הבולטים ביותר בהקשר זה הם ניתוק היחסים עם ברית המועצות ועם מרבית מדינות הגוש הקומוניסטי אחרי מלחמת ששת הימים וניתוק היחסים עם מרבית מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור. רק עם השתנות הנסיבות הדיפלומטיות בעקבות סיום המלחמה הקרה ותחילתו של תהליך שלום בין ישראל לשכנותיה בשנות ה-90 של המאה ה-20, התאפשר כינונם מחדש של מרבית היחסים הדיפלומטיים שנותקו. בד בבד, נפילת מסך הברזל הביאה ליצירתן של מדינות חדשות רבות במזרח אירופה ומרכז אסיה, שרובן שאפו לכונן יחסים עם ישראל. ואולם, לא בכל מדינה שעמה כוננו או חודשו היחסים נפתחה גם נציגות דיפלומטית ישראלית. בפועל, בעשור השני של המאה ה-21 מחזיקה ישראל נציגות דיפלומטית תושבת רק בכמחצית מהמדינות שעמן יש לה יחסים דיפלומטיים מלאים. בשנת 2019 פתחה ישראל את הנציגות הדיפלומטית בקיגאלי בירת רואנדה, אולם עם אישור תקציב המדינה ל--2019 נקבע גם כי ישראל תסגור 7 נציגויות דיפלומטיות[4].

ב-2020, בעקבות חתימת הסכמי הנורמליזציה עם מדינות במפרץ הפרסי, משרד החוץ פתח שגרירויות באיחוד האמירויות הערביותו, בחריין ומרוקו[5][6].

רשימת נציגויות ישראל בעולם

עריכה

שגרירויות

עריכה
מואמנת ל- עיר שנת פתיחה האמנה נוספת ראש הנציגות
אוזבקיסטן  אוזבקיסטן טשקנט 1992 טג'יקיסטן  טג'יקיסטן זהבית בן הלל
(מיועד: גדעון לוסטיג)
אוסטריה  אוסטריה וינה 1949[7] האומות המאוחדות  מוסדות האו"ם, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית דוד רוט
אוסטרליה  אוסטרליה קנברה 1950[8] מיקרונזיה  מיקרונזיה[9]
פיג'י  פיג'י
פפואה גינאה החדשה  פפואה גינאה החדשה
אמיר מימון
אוקראינה  אוקראינה קייב 1993 מיכאל ברודסקי[10]
אורוגוואי  אורוגוואי מונטווידאו 1948 פרגוואי  פרגוואי מיכל הרשקוביץ
אזרבייג'ן  אזרבייג'ן באקו 1993 ג'ורג' דיק
איחוד האמירויות הערביות  איחוד האמירויות הערביות אבו דאבי 2021[11] אמיר חייק
איטליה  איטליה רומא 1949[12] סן מרינו  סן מרינו
  ארגון המזון והחקלאות
יונתן פלד
אירלנד  אירלנד דבלין 1993 דנה ארליך
אלבניה  אלבניה טירנה 2012[13] בוסניה והרצגובינה  בוסניה והרצגובינה גלית פלג
אנגולה  אנגולה לואנדה 1994 הרפובליקה של קונגו  הרפובליקה של קונגו[14]
מוזמביק  מוזמביק
סאו טומה ופרינסיפה  סאו טומה ופרינסיפה
שמעון סולומון
אקוודור  אקוודור קיטו 1964 צח שריד
ארגנטינה  ארגנטינה בואנוס איירס 1949[15] אייל סלע
ארצות הברית  ארצות הברית וושינגטון 1948 מיכאל הרצוג
אתיופיה  אתיופיה אדיס אבבה 1989[16] בורונדי  בורונדי אללי אדמסו (מיועד: אברהם נגוסה)
בולגריה  בולגריה סופיה 1990[17] יוסי לוי-ספרי
בחריין  בחריין מנאמה 2020[18] איתן נאה[19]
בלארוס  בלארוס מינסק 1993[20] אלכס גולדמן-שיימן
בלגיה  בלגיה בריסל 1949 לוקסמבורג  לוקסמבורג עידית אבו רוזנצווייג
ברזיל  ברזיל ברזיליה 1952[21] דני זוהר זונשיין
גאורגיה  גאורגיה טביליסי 1993 הדס מיצד
גאנה  גאנה אקרה 2011[22] ליבריה  ליבריה שלומית סופה (מיועד: רועי גלעד)
גואטמלה  גואטמלה גואטמלה סיטי 1960 אל סלוודור  אל סלוודור
הונדורס  הונדורס
יפתח קוריאל
גרמניה  גרמניה ברלין 1965[23] רון פרושאור
דנמרק  דנמרק קופנהגן 1952 דוד עקוב
דרום אפריקה  דרום אפריקה פרטוריה 1950[24] אסוואטיני  אסוואטיני
לסוטו  לסוטו
מאוריציוס  מאוריציוס
מדגסקר  מדגסקר[25]
אלי בלוצרקובסקי
(מיועד: אלון לביא)
הודו  הודו ניו דלהי 1992 בהוטן  בהוטן
סרי לנקה  סרי לנקה
ראובן עזר
הולנד  הולנד האג 1949[26] מודי אפרים
הונגריה  הונגריה בודפשט 1989[27] יעקב הדס-הנדלסמן
הונדורס  הונדורס טגוסיגלפה אלדד גולן
הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת לונדון 1949[28] ציפי חוטובלי
הפיליפינים  הפיליפינים מנילה 1962[29] אילן פלוס
הרפובליקה הדומיניקנית  הרפובליקה הדומיניקנית סנטו דומינגו 1964 אנטיגואה וברבודה  אנטיגואה וברבודה
ג'מייקה  ג'מייקה
גרנדה (מדינה)  גרנדה
דומיניקה  דומיניקה
האיטי  האיטי
סנט וינסנט והגרנדינים  סנט וינסנט והגרנדינים
סנט לוסיה 
סנט קיטס ונוויס  סנט קיטס ונוויס[30]
רסלאן אבו רוקן
וייטנאם  וייטנאם האנוי 1993 לאוס  לאוס ירון מאיר
חוף השנהב  חוף השנהב אביג'אן 1986[31] בורקינה פאסו  בורקינה פאסו
בנין  בנין
טוגו  טוגו
רוני ידידיה קליין
טורקיה  טורקיה אנקרה 1949[32] אירית ליליאן
טורקמניסטן  טורקמניסטן אשגבאט 2013[33] איסמעיל חאלדי
יוון  יוון אתונה 1990[34] נעם כץ
יפן  יפן טוקיו 1953 גלעד כהן
ירדן  ירדן עמאן 1994 רוגל רחמן
לטביה  לטביה ריגה 1992 סנדרה סימוביץ'
ליטא  ליטא וילנה 2015[35] הדס ויטנברג
מיאנמר  מיאנמר יאנגון 1953[36] רות זך
מצרים  מצרים קהיר 1980 אמירה אורון
מקסיקו  מקסיקו מקסיקו סיטי 1953[37] איי בהאמה  איי בהאמה
בליז  בליז
עינת קרנץ-נייגר
מרוקו  מרוקו רבאט 2021[38] דוד גוברין
נורווגיה  נורווגיה אוסלו 1955[39] איסלנד  איסלנד אבי ניר
ניגריה  הקהילה הכללית של מדינות מערב אפריקה אבוג'ה 1993[40] מייקל פרימן
ניו זילנד  ניו זילנד ולינגטון 2011[41] ניואה  ניואה
איי קוק  איי קוק
טונגה  טונגה
סמואה  סמואה
רן יעקובי
נפאל  נפאל קטמנדו 1961 חנן גודר (מיועד: אריה בס)
הרפובליקה העממית של סין  סין בייג'ינג 1992 מונגוליה  מונגוליה אירית בן אבא
סינגפור  סינגפור סינגפור 1969[42] מזרח טימור  מזרח טימור אלי ורד חזן
סלובקיה  סלובקיה ברטיסלאבה 2006 איתן לבאון
סנגל  סנגל דקר 1994[43] גינאה  גינאה
גינאה ביסאו  גינאה ביסאו
גמביה  גמביה
כף ורדה  כף ורדה
סיירה לאון  סיירה לאון
צ'אד  צ'אד
בן בורגל
ספרד  ספרד מדריד 1986[44] אנדורה  אנדורה רודיקה רדיאן-גורדון
סרביה  סרביה בלגרד 1997[45] מונטנגרו  מונטנגרו אביבית בר אילן
פולין  פולין ורשה 1990[46] יעקב ליבנה
פורטוגל  פורטוגל ליסבון 1977[47] דור שפירא
פינלנד  פינלנד הלסינקי 1950 אסטוניה  אסטוניה בעז רודקין
פנמה  פנמה פנמה סיטי 1965 ברבדוס  ברבדוס
גיאנה  גיאנה
טרינידד וטובגו  טרינידד וטובגו
סורינאם  סורינאם
איתי בר-דב
פרו  פרו לימה 1956[48] ערן יובן
צ'ילה  צ'ילה סנטיאגו דה צ'ילה 1950[49] גיל ארציאלי
צ'כיה  צ'כיה פראג 1990[50] אנה אזרי
צרפת  צרפת פריז 1949[51] מונקו  מונקו יהושע זרקא
קולומביה  קולומביה בוגוטה 1960 גלי דגן
קוסטה ריקה  קוסטה ריקה סן חוסה 1966[52] ניקרגואה  ניקרגואה מיכל גור-אריה
קוריאה הדרומית  קוריאה הדרומית סיאול 1992[53] רפאל הרפז
קזחסטן  קזחסטן אסטנה 1992 קירגיזסטן  קירגיזסטן אדווין יאבו
קמרון  קמרון יאונדה 1986[54] גבון  גבון[55]
גינאה המשוונית  גינאה המשוונית
הרפובליקה המרכז-אפריקאית  הרפובליקה המרכז-אפריקאית
איזי ינוקא ז"ל (נפטר ב-8.4.23 בעודו מכהן, טרם מונה מחליף)
קנדה  קנדה אוטווה 1953[56] עידו מועד
קניה  קניה ניירובי 1963[57] האומות המאוחדות  מוסדות האו"ם
אוגנדה  אוגנדה
טנזניה  טנזניה
מלאווי  מלאווי
סיישל  סיישל
מיכאל לוטם
קפריסין  קפריסין ניקוסיה 1961[58] אורן אנוליק
קרואטיה  קרואטיה זאגרב 2005 גרי קורן
קריית הוותיקן  קריית הוותיקן רומא 1994 רפאל שוץ
רואנדה  רואנדה קיגאלי 2019[59] עינת וייס
רומניה  רומניה בוקרשט 1948 ראובן עזר
רוסיה  רוסיה מוסקבה 1991[60] אלכסנדר בן צבי
שוודיה  שוודיה סטוקהולם 1950 זיו נבו קולמן
שווייץ  שווייץ ברן 1951[61] ליכטנשטיין  ליכטנשטיין יפעת רשף
תאילנד  תאילנד בנגקוק 1958[62] קמבודיה  קמבודיה אורנה שגיב

שגרירים ניידים

עריכה
מואמן ל- שגריר מכהן
ארמניה  ארמניה
מולדובה  מולדובה
יואל ליאון
מלטה  מלטה
סלובניה  סלובניה
אייל סלע
(מיועד: זאב בוקר)
מקדוניה הצפונית  מקדוניה הצפונית דן אורין
(מיועדת: סימונה פרנקל)
קוסובו  קוסובו מיועדת: תמר זיו
דרום סודאן  דרום סודאן גרשון קידר
איי מרשל  איי מרשל
איי שלמה  איי שלמה[63]
ונואטו  ונואטו
טובאלו  טובאלו
פיג'י  פיג'י
פפואה גינאה החדשה  פפואה גינאה החדשה
נאורו  נאורו
פלאו  פלאו
קיריבטי  קיריבטי
מיקרונזיה  מיקרונזיה
רועי רוזנבליט
זמביה  זמביה
בוטסואנה  בוטסואנה
נמיביה  נמיביה
זימבבואה  זימבבואה
עפרה פרחי

קונסוליות

עריכה
מדינה עיר תאריך פתיחה קונסול
איחוד האמירויות הערביות  איחוד האמירויות הערביות דובאי 2021[64] לירון זסלנסקי
ארצות הברית  ארצות הברית לוס אנג'לס 1949 הלל ניומן (מיועד: ישראל בכר)
אטלנטה 1956 ענת סולטן-דדון
בוסטון 1965[65] מירון ראובן
יוסטון 1962[66] ליביה לינק
ניו יורק 1948 אסף זמיר[67] (סיים את כהונתו, טרם מונה מחליף)
סן פרנסיסקו 1962 מרקו סרמונטה
מיאמי 1982[68] מאור אלבז סטרינסקי
שיקגו 1952 ינעם כהן
הודו  הודו מומבאי 1953[69] קובי שושני
בנגלור 2012 תמר בן חיים
טורקיה  טורקיה איסטנבול 1949[70] חני נחמיאס (מיועד: רמי חתן)
הרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין הונג קונג 1985[71] עמיר לאטי
גואנגג'ואו 2009[72] פלג לוי (מיועד: אלכס גולדמן-שיימן)
צ'נגדו 2014 גדי הרפז
שאנגחאי 1995 אדוארד שפירא (מיועדת: רוית בר)
קנדה  קנדה מונטריאול 1949[73] פול הירשון, עידו מועד (מיועד)
טורונטו 1961[74] עידית שמיר
גרמניה  גרמניה מינכן 2011[75] טליה לדור פרשר
ברזיל  ברזיל סאו פאולו 2010[76] רפאל ארדרייך
רוסיה  רוסיה סנקט פטרבורג 2011 אורי רזניק
טאיוואן  טאיוואן טאיפיי 1993[77] עומר כספי

נציגויות בארגונים בינלאומיים

עריכה
מואמנת ל- עיר שנת פתיחה האמנה נוספת ראש הנציגות
האומות המאוחדות  מוסדות האו"ם ז'נבה 1949 מירב אלון-שחר
(מיועד: דניאל מירון)
  OECD פריז 1964 מועצת אירופה חיים אסרף (מיועד: שי כהן)
האיחוד האירופי  האיחוד האירופי בריסל 1959[78] נאט"ו  נאט"ו חיים רגב
האומות המאוחדות  מוסדות האו"ם ניו יורק 1949 גלעד ארדן

נציגויות דיפלומטיות של ישראל לשעבר

עריכה

נסגרו מסיבות פוליטיות

עריכה
מואמנת ל- עיר סוג שנת פתיחה שנת סגירה סיבת הסגירה
איראן (1964–1979)  איראן טהראן שגרירות 1964 1979[79] ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות המהפכה האיראנית
אריתריאה  אריתריאה אסמרה שגרירות 1993[80] 2022[81] סירוב ממשלת אריתריאה לאשר את הגעת השגריר הישראלי למדינה
בנין  דהומיי קוטונו שגרירות 1964 1973 ניתוק יחסים בעקבות מלחמת יום כיפור. כיום השגרירות המואמנת לבנין היא שגרירות ישראל באביג'אן, חוף השנהב
מדגסקר  הרפובליקה המלגשית טננריב שגרירות 1960 1973 ניתוק יחסים בעקבות מלחמת יום כיפור. השגרירות המואמנת למדגסקר היא שגרירות ישראל בדרום אפריקה
הרפובליקה המרכז-אפריקאית  הרפובליקה המרכז-אפריקאית בנגי שגרירות 1961 1973 ניתוק יחסים בעקבות מלחמת יום כיפור כיום השגרירות המואמנת לרפובליקה המרכז-אפריקאית היא שגרירות ישראל ביאונדה, בירת קמרון.
וולטה עילית  וולטה עילית ואגאדוגו שגרירות 1964 1973 ניתוק בעקבות מלחמת יום כיפור. כיום השגרירות המייצגת את ישראל בבורקינה פאסו נמצאת באביג'אן, חוף השנהב.
ונצואלה  ונצואלה קראקס שגרירות 1958 2009[82] ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
לבנון  לבנון ביירות נציגות 1982[83] 1984 ביטול הסכם ישראל-לבנון והתחזקות המעורבות הסורית במדינה
מאלי  מאלי במאקו שגרירות 1960 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
מאוריטניה (1959–2017)  מאוריטניה נואקשוט שגרירות 1999 2009 ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
ניז'ר  ניז'ר ניאמי שגרירות 1961 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
עומאן  עומאן מסקט נציגות מסחרית 1996[84] 2000[85] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
פרגוואי  פרגוואי אסונסיון שגרירות 2015[86] 2018[87] משבר דיפלומטי שנגרם בין המדינות עקב העברת שגרירות פרגוואי בישראל בחזרה לתל אביב.
צ'אד  צ'אד פור לאמי שגרירות 1961 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב. כיום השגרירות המואמנת לצ'אד היא שגרירות ישראל בדקאר, סנגל
קובה  קובה הוואנה שגרירות 1960 1973 ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
תוניסיה  תוניסיה תוניס נציגות 1996[84] 2000[88] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה

נסגרו מסיבות תקציביות

עריכה
נציגות סוג מואמנת ל- שנת פתיחה שנת סגירה
ציריך קונסוליה כללית שווייץ  שווייץ 1949 1990[89]
קינגסטון שגרירות ג'מייקה  ג'מייקה 1975[90] 1995~[91]
סובה שגרירות פיג'י  פיג'י 1987 1995~[91]
טגוסיגלפה שגרירות הונדורס  הונדורס 1986 1995~[91]
מילאנו קונסוליה כללית איטליה  איטליה 1967[92] 1996[93]
מבבנה שגרירות סווזילנד  סווזילנד 1968[94] 1996
לילונגווה שגרירות מלאווי  מלאווי 1964[95] 1997
לה פאס שגרירות בוליביה  בוליביה 1975 2003
סן סלוודור שגרירות אל סלוודור  אל סלוודור 1974[96] 2016[97]
אלכסנדריה קונסוליה כללית מצרים  מצרים 1982[98] 2002[99]
סידני קונסוליה כללית אוסטרליה  אוסטרליה 1949 2002[100]
ריו דה ז'ניירו קונסוליה כללית ברזיל  ברזיל 1949 2002[100]
מרסיי קונסוליה כללית צרפת  צרפת 1951 2015
פילדלפיה קונסוליה כללית ארצות הברית  ארצות הברית 1964[101] 2015

הועברו לעיר אחרת

עריכה
נציגות סוג מואמנת ל- שנת פתיחה שנת סגירה הסיבה לסגירה
דאלאס קונסוליה כללית ארצות הברית  ארצות הברית 1960 1962 פתיחת קונסוליה כללית ביוסטון
קלן קונסוליה כללית גרמניה המערבית  גרמניה המערבית 1955 1967 העברת השירות הקונסולרי לשגרירות בבון

נציגויות דיפלומטיות של ישראל שנסגרו

עריכה
נציגות סוג מואמנת ל- שנת פתיחה שנת סגירה הסיבה לסגירה
קונקרי שגרירות גינאה  גינאה 1959 1967[102] ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות פרוץ מלחמת ששת הימים
אמסטרדם קונסוליה כללית הולנד  הולנד 1949 1970
קמפלה שגרירות אוגנדה  אוגנדה 1962 1972 ניתוק יחסים מצד אידי אמין
ברזוויל שגרירות הרפובליקה של קונגו  הרפובליקה של קונגו 1960 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בשל קשרים עם הגוש המזרחי
לומה שגרירות טוגו  טוגו 1962[103] 1973 ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
לאגוס שגרירות ניגריה  ניגריה 1960 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
דאר א-סלאם שגרירות טנזניה  טנזניה 1961 1973
לוסקה שגרירות זמביה  זמביה 1964 1973
פריטאון שגרירות סיירה לאון  סיירה לאון 1961 1973
ליברוויל שגרירות גבון  גבון 1963 1973
מונרוביה שגרירות ליבריה  ליבריה 1957 1973
פנום פן שגרירות קמבודיה  קמבודיה 1967[104] 1975[105] הצטננות היחסים עד לניתוקם על ידי הקמר רוז'
יוהנסבורג קונסוליה כללית דרום אפריקה (1928–1994)  דרום אפריקה 1949 1980
פורט או פרינס שגרירות האיטי  האיטי 1973 1990
קולומבו "מדור אינטרסים"[106] סרי לנקה  סרי לנקה 1983 1990 ניתוק יחסים
רבאט משרד קישור מרוקו  מרוקו 1994[84] 2000[107] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
קינשאסה שגרירות
 
קונגו (1960-1971)
זאיר  הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו  זאיר / קונגו
1982[108] 2003

תקיפת נציגויות ישראליות

עריכה
  ערך מורחב – מתקפות נגד נציגויות דיפלומטיות של ישראל

מספר נציגויות ישראליות ברחבי העולם היו יעד לפיגועי טרור ולמתקפות.

גלריה

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ההחלטה התבססה על המלצות מסמך שהוגש לוועדת המצב ב-9 בינואר 1948 שכותכתו "קווים למבנה משרד החוץ ושירות החוץ של המדינה היהודית", שהוכן על ידי חניכי המוסד להשתלמות
  2. ^ תיעוד ויזואלי של פתיחת הצירות הישראלית הראשונה בעולם, בבלוג של ארכיון המדינה
  3. ^ התפתחות יחסי החוץ של ישראל 1948 עד 2003, באתר משרד החוץ
  4. ^ שי ניר, ‏מי צריך שגרירות בדבלין?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 12 בינואר 2018
  5. ^ דיונים ראשונים בדרך לפתיחה הדדית של שגרירויות בישראל ובאיחוד האמירויות , אתר משרד החוץ, 31 באוגוסט 2020
  6. ^ שמעון יעיש, בכירים במשרד החוץ: "ישראל תפתח שגרירות בבחריין בהקדם האפשרי", באתר ישראל היום, 12 בספטמבר 2020
  7. ^ נפתחה כצירות וב-1959 הפכה לשגרירות
  8. ^ מושבה של הצירות הישראלית באוסטרליה היה בתחילה בסידני
  9. ^ https://embassies.gov.il/canberra/ConsularServices/Pages/consular-services.aspx
  10. ^ https://embassies.gov.il/kiev/NewsAndEvents/Pages/Ми-вітаємо-нашого-нового-посла!-.aspx
  11. ^ 4 חודשים מחתימת ההסכם עם האמירויות: ישראל פתחה שגרירות באבו-דאבי, באתר וואלה, 24 בינואר 2021
  12. ^ ש. גינוסר הגיע לרומא, דבר, 13 ביוני 1949
  13. ^ טל שלו, כתבתנו המדינית‏, מהדקים את הקשרים: ישראל תפתח שגרירות באלבניה, באתר וואלה, 23 בנובמבר 2011
  14. ^ https://mfa.gov.il/MFAHEB/ForeignRelations/Documents/shnaton_2005.pdf
  15. ^ נפתחה כצירות וב-1955 הפכה לשגרירות
  16. ^ שגרירות ישראל נפתחה באדיס אבבה ב-1962 אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור ונפתחה שוב רק ב-1989 לאחר חידוש היחסים.
  17. ^ נציגות ישראלית פעלה בסופיה עד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  18. ^ דני זקן, ‏משרד החוץ פתח היום את שגרירות ישראל באבו דאבי, באתר גלובס, 24 בינואר 2021
  19. ^ בחריין: הוגש כתב האמנה של השגריר הישראלי למלך, באתר "סרוגים", 28 בדצמבר 2021
  20. ^ השגרירות במינסק נסגרה ב-2003 מסיבות תקציביות ונפתחה שוב ב-2004.
  21. ^ נפתחה במקור כצירות בריו דה ז'ניירו, שהייתה אז בירת ברזיל. ב-1973 עברה השגרירות לבירה החדשה ברזיליה.
  22. ^ שגרירות ישראל נפתחה בגאנה ב-1957 אך נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
  23. ^ שגרירות ישראל בגרמניה המערבית נפתחה ב-1965 בעיר בון. ב-1991, לאחר איחודה של גרמניה, פתחה ישראל קונסוליה כללית בברלין. ב-1999 הועברו מוסדות הממשל הגרמני לברלין ובשנת 2000 עברה לשם גם שגרירות ישראל. תיאור פתיחת השגרירות ב-1965: בטקס שגרתי שערך 10 דקות נפתחה שגרירות ישראל בגרמניה, מעריב, 25 באוגוסט 1965
  24. ^ ביוני 1949 הסכימה ממשלת דרום אפריקה לפתיחת קונסוליה כללית של ישראל ביוהנסבורג ואחר כך הכירה בקונסול אדוארד דויד גויטיין כציר ישראל בדרום אפריקה. מאז היו לישראל שני מוסדות שייצגו אותה שם – הצירות, שישבה בפרטוריה ובקייפטאון לסירוגין, וקונסוליה כללית ביוהנסבורג. ב-1963 הורידה ישראל את דרג הייצוג שלה בדרום אפריקה בשל מדיניות האפרטהייד אך החזירה אותו לקדמותו ב-1967.
  25. ^ https://www.gov.il/he/Departments/dynamiccollectors/israeli-consular-services?skip=100
  26. ^ בין 1949 ל-1952 הציר שישב בבריסל היה מואמן גם להולנד
  27. ^ נציגות ישראלית פעלה בבודפשט מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  28. ^ נפתחה כצירות ובאוקטובר 1952 הפכה לשגרירות
  29. ^ החל מסוף שנות ה-50' החזיקה ישראל במנילה משרד בראשות ממונה זמני.
  30. ^ https://embassies.gov.il/santo-domingo/ConsularServices/Pages/ISLAND-IN-SAINT-KITTS-AND-NEVIS.aspx
  31. ^ השגרירות נפתחה באביג'אן בראשית שנות ה-60' אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1985 הוכרז על חידוש היחסים וב-2 בדצמבר 1986 הגיש השגריר שמעון אגור את כתב האמנתו.
  32. ^ הנציגות נפתחה כקונסוליה ואחר כך כצירות. במשך שנים ארוכות נדחו מאמציה של ישראל להעלות את דרג היחסים. רק בדצמבר 1991 הסכימה טורקיה להעלות את דרג היחסים עם ישראל לשגרירות. ב-2011, בעקבות אירועי המשט לעזה, הודיעה טורקיה על הורדת דרג היחסים לרמת מזכיר שני בלבד. ביוני 2016 הגיעו ישראל וטורקיה להסכם פיוס שכולל את החזרת דרג היחסים לקדמותו, ובנובמבר 2016 הוחלט למנות את איתן נאה לתפקיד שגריר ישראל באנקרה. במאי 2018, בעקבות העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים והאירועים ברצועת עזה, החליטה טורקיה לגרש את שגריר ישראל משטחה.
  33. ^ ההחלטה לפתוח שגרירות באשגבאט התקבלה ב-2009 אך דחיית שני שגרירים שהציעה ישראל על ידי ממשלת טורקמניסטן גרמה לעיכוב בפתיחת השגרירות. אלי ברדנשטיין, לראשונה: ימונה שגריר ישראלי בטורקמניסטן, באתר nrg מעריב, 8 באפריל 2013
  34. ^ החל בשנת 1954 החזיקה ישראל באתונה משרד ייצוג בדרג ציר, אך עד 1990 לא קיבלה אישור להקים נציגות דיפלומטית מלאה. על ניסיונות קודמים להעלות את היחסים לדרג של שגרירות ראו: יחסי ישראל–יוון, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
  35. ^ כתבה על פתיחת השגרירות, 14 במרץ 2015
  36. ^ הנציגות ברנגון (כיום יאנגון) נפתחה כצירות והפכה בדצמבר 1957 לשגרירות.
  37. ^ ציר ישראל במכסיקו הגיש כתב האמנתו, דבר, 1 בנובמבר 1953
  38. ^ 20 שנים לאחר סגירתה: ישראל פתחה מחדש את הנציגות הדיפלומטית במרוקו, באתר וואלה, 26 בינואר 2021
  39. ^ תיפתח צירות ישראלית בנורווגיה, חרות, 22 באוגוסט 1955
  40. ^ ב-1960 נפתחה שגרירות ישראל בלאגוס, אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1993 נפתחה השגרירות מחדש וב-2001 עברה לבירה החדשה אבוג'ה.
  41. ^ השגרירות בוולינגטון נסגרה ב-2001 מסיבות תקציביות. ב-2011 נפתחה מחדש.
  42. ^ במהלך שנות ה-60' פתחה ישראל נציגות מסחרית בסינגפור, שהפכה ב-1969 לשגרירות בעקבות העלאת דרג היחסים. ידיעה בעיתון דבר, 11 במאי 1969
  43. ^ ב-1960 נוסדה שגרירות ישראלית בדקר (תחילה בירת הפדרציה של מאלי ולאחר מכן בירת סנגל), אך היא נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
  44. ^ בכרכרה מלכותית הוסע השגריר הישראלי הראשון בספרד לארמון, מעריב, 21 בפברואר 1986
  45. ^ נציגות ישראלית פעלה בבלגראד (אז בירת יוגוסלביה) מ-1949 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967. ב-1992, שנה לאחר כינון היחסים בין ישראל לסרביה, נשלח ממונה מטעם ישראל לסרביה וב-1997 נפתחה רשמית השגרירות.
  46. ^ צירות ישראל בוורשה נפתחה בספטמבר 1948 והייתה הנציגות הדיפלומטית הראשונה של ישראל בעולם. ב-1967 נסגרה השגרירות בעקבות ניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי. ב-1986 פתחה ישראל בוורשה משרד אינטרסים, שלאחר חידוש היחסים הפך לשגרירות.
  47. ^ משנת 1958 ועד לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים יוצגה ישראל בליסבון על ידי קונסוליה כללית. על פתיחת השגרירות ראו: שגריר ישראל בליסבון הגיש כתב האמנתו, דבר, 19 ביוני 1977
  48. ^ צירות ישראלית תוקם בפרו, מעריב, 28 באוגוסט 1956. באוגוסט 1958 הפכה לשגרירות.
  49. ^ נפתחה כצירות, ב-1958 הפכה לשגרירות
  50. ^ נציגות ישראלית פעלה בפראג מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  51. ^ כך הגיש צירנו בפריס את כתב ההרשאה, הצופה, 7 ביולי 1949. בספטמבר 1952 הפכה מצירות לשגרירות.
  52. ^ שגריר ישראל מרפא שרים, מעריב, 2 באוקטובר 1966
  53. ^ שגרירות ישראל נפתחה בסיאול ב-1968 אך ב-1977 החליטה ישראל לסגור אותה מסיבות תקציביות. מאז 1979 ובמשך למעלה מעשור ניסתה ישראל להשיג את הסכמתה של ממשלת קוריאה הדרומית לפתיחה מחדש של הנציגות, אך ללא תוצאה. ראו גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
  54. ^ שגרירות ישראל פעלה ביאונדה החל ב-1960 ונסגרה ב-1973 עקב ניתוק היחסים מצד ממשלת קמרון בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1984 פתחה ישראל משרד אינטרסים ביאונדה וב-1986 נפתחה השגרירות מחדש לאחר חידוש היחסים. ראו: גד גולן מונה לשגריר ישראל בקמרון, מעריב, 1 בספטמבר 1986
  55. ^ https://www.gov.il/he/Departments/dynamiccollectors/israeli-consular-services?skip=50
  56. ^ עד 1953 שימשה הקונסוליה הכללית במונטריאול כנציגות העיקרית של ישראל בקנדה
  57. ^ בין השנים 1973 ל-1989 נותקו היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לקניה, אך ישראל המשיכה להחזיק נציגות בניירובי.
  58. ^ על נסיבות פתיחת הנציגות: יחסי ישראל–קפריסין, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
  59. ^ נציגות ישראלית פעלה ברואנדה בין השנים 1962 ל-1973, אך נסגרה עקב ניתוק היחסים בין המדינות בעקבות מלחמת יום כיפור. היחסים חודשו בשנות ה-80 של המאה ה-20. ב-2017, בעקבות התחממות היחסים בין המדינות, הודיעה ישראל על כוונתה לפתוח שגרירות בקיגלי ובפברואר 2019 הגיש שגריר ישראל רון אדם את כתב האמנתו לממשלת רואנדה (איתמר אייכנר, ישראל פתחה לראשונה שגרירות ברואנדה, באתר ynet, 22 בפברואר 2019).
  60. ^ ב-1948 נפתחה במוסקבה צירות ישראל לברית המועצות. ב-1953 הנציגות נסגרה עקב משבר ביחסים, אך בהמשך אותה שנה נפתחה מחדש וב-1954 שודרגה לשגרירות. השגרירות נסגרה ב-1967 עקב ניתוק היחסים בין ברית המועצות לישראל בעקבות מלחמת ששת הימים.
  61. ^ כוננו יחסים דיפלומטיים בין ישראל להלוציה, דבר, 25 ביוני 1951 (עד אז יוצגה ישראל בשווייץ על ידי הקונסוליה בציריך).
  62. ^ ישראל ותאילנד כוננו יחסים דיפלומטיים ב-1953. בשנים 1954–1958 יוצגה ישראל בתאילנד על ידי קונסול כבוד בבנגקוק, ושגריר לא תושב, שמקום מושבו בטוקיו. ראו גם משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 197-199
  63. ^ Israel explores areas to help SI, The Islandsun Daily News, ‏2018-01-25 (באנגלית)
  64. ^ אריאל כהנא, נפתחה הקונסוליה הכללית של ישראל בדובאי, באתר ישראל היום, ‏26 בינואר 2021
  65. ^ Israel Opens Consulate in Boston; Now Has Eight Consulates in U.S., Jewish Telegraphic Agency (באנגלית אמריקאית)
  66. ^ החליפה את הקונסוליה בדאלאס
  67. ^ אסף זמיר החל רשמית את כהונתו כקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, באתר ynet, 13 בדצמבר 2021
  68. ^ ידיעה על פתיחת הקונסוליה, 1982
  69. ^ עד לכינון יחסים מלאים ב-1992 פעלה הקונסוליה הכללית בבומביי (כיום מומבאי) כנציגות היחידה של ישראל בהודו. הקונסוליה נסגרה באוגוסט 2003 משיקולי תקציב ונפתחה שוב ב-2004
  70. ^ הדגל הישראלי הונף באיסטנבול, הד המזרח, 18 בנובמבר 1949
  71. ^ ב-1973 פתחה ישראל קונסוליה בהונג קונג בתקווה להתקרב לסין, אך באוקטובר 1974 הוחלט על סגירתה מסיבות תקציביות. ראו גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
  72. ^ הודעה באתר משרד החוץ
  73. ^ ידיעה בעיתון כאן
  74. ^ הודעה על פתיחת הקונסוליה בטורונטו
  75. ^ הודעה על חנוכת הקונסוליה במינכן באתר משרד החוץ. קונסוליה ישראלית ובה קונסול וקצין עלייה פעלה במינכן בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה.
  76. ^ קונסוליה ישראלית בסאו פאולו פעלה עד 2002 אך נסגרה מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש ב-2010.
  77. ^ המשרד נקרא תחילה "משרד הכלכלה והסחר של ישראל" וב-1995 שונה שמו ל"משרד הכלכלה והתרבות". על הרקע לפתיחת המשרד ראו: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 287–292
  78. ^ נפתחה בתחילה כנציגות למוסדות הקהילה האירופית. מאמר על התפתחות היחסים
  79. ^ חילוץ הישראלים מאיראן (1979)
  80. ^ ישראל הכירה בעצמאותה של אריתריאה והודיעה, כי תקים שגרירות באסמרה הבירה, חדשות, 7 במאי 1993
  81. ^ איתמר אייכנר, "האריתריאים כמו קיר": לפיד החליט לסגור את השגרירות הישראלית, באתר ynet, 9 ביולי 2022
  82. ^ רויטרס, ונצואלה ניתקה הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל, באתר ynet, 15 בינואר 2009
  83. ^ דוד קמחי, משרד החוץ בביירות 1982–1984, בתוך משרד החוץ: 50 השנים הראשונות, כתר הוצאה לאור, 2002, עמ' 186-193
  84. ^ 1 2 3 המזרח התיכון וצפון אפריקה באתר משרד החוץ
  85. ^ קרן צוריאל, ‏יחסים סוערים, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2000
  86. ^ צירות ישראל באסונסיון נפתחה כבר ב-1950. מאוחר יותר שודרגה לשגרירות אך נסגרה ב-2002 מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש רק ב-2015.
  87. ^ איתמר אייכנר וסוכנויות הידיעות, פרגוואי הודיעה על החזרת השגרירות לת"א; נתניהו סוגר את השגרירות, באתר ynet, 5 בספטמבר 2018
  88. ^ הודעת דובר משרד החוץ, 22 באוקטובר 2000
  89. ^ ראו למשל כאן
  90. ^ ישראל תפתח שגרירות בג'מאיקה, דבר, 17 באפריל 1975
  91. ^ 1 2 3 ראו ידיעה כאן
  92. ^ עד 1966 עמד בראש הקונסוליה במילאנו קונסול כבוד.
  93. ^ על אף סגירת הקונסוליה ממשיכה ישראל להחזיק במילאנו נספחות מסחרית.
  94. ^ מ-1968 ועד 1973 שימש השגריר בלוסקה כשגריר לא תושב לסווזילנד. ב-1973, לאחר ניתוק היחסים בין זמביה לישראל, עמד בראש הנציגות במבבנה ממונה זמני, עד למינוי השגריר מאיר גביש ב-1976.
  95. ^ גדעון שוחט שגריר במלאווי, דבר, 16 ביולי 1964. ישראל החזיקה קונסוליה כללית בבלנטייר וזו הפכה ב-1964 לשגרירות ישראל במלאווי, אשר מאוחר יותר עברה לבירה לילונגווה.
  96. ^ ראו כאן
  97. ^ איתמר אייכנר, משבר דיפלומטי: שגרירות תועבר מישראל לרמאללה?, באתר ynet, 17 בינואר 2016
  98. ^ ידיעה בעיתון הניו יורק טיימס, 22 באפריל 1982
  99. ^ דיאנה בחור, ישראל סגרה את הקונסוליה באלכסנדריה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2002
  100. ^ 1 2 אתר משרד החוץ
  101. ^ מעריב, 11 ביוני 1964
  102. ^ לקראת חידוש היחסים עם גינאה - מסמכים על ניתוק היחסים ב-5 ביוני 1967, בבלוג של ארכיון המדינה
  103. ^ נפתחה שגרירות ישראל בבירת טוגו, דבר, 27 בפברואר 1962
  104. ^ רפאל בן שלום - שגריר בקמבודיה, דבר, 19 בדצמבר 1966
  105. ^ משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 217
  106. ^ יחסי ישראל וסרי לנקה (ציילון) מעולם לא הבשילו לידי החלפת שגרירויות. בשנת 1958 שלחה ישראל נציג למדינה, בתקווה כי זו תסכים לפתיחת נציגות דיפלומטית ישראלית רשמית בשטחה, אך הסכמה כזו לא התקבלה. ב-1970 נותקו היחסים בלחץ מדינות ערב. כאשר חודשו ב-1983, פתחה ישראל בקולומבו "מדור אינטרסים" שפעל בחסות שגרירות ארצות הברית, אך היחסים נותקו שוב ב-1990 והנציגות הישראלית התפנתה. היחסים חודשו לבסוף בשנת 2000, אך ישראל החליטה כי תיוצג במדינה על ידי שגריר לא תושב. ראו: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 179–189
  107. ^ תומר שדמי ועלי ואקד, מרוקו: יחסים של שנים נותקו בשיחת טלפון, באתר ynet, 24 באוקטובר 2000
  108. ^ שגרירות ישראל לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נפתחה ב-1960 בלאופולדוויל (שמה הקודם של קינשאסה) אך נסגרה ב-1973 כאשר נותקו היחסים עם ישראל. בשנת 1982 הייתה זאיר (שמה החדש של המדינה) הראשונה מבין מדינות אפריקה שחידשה את יחסיה עם ישראל, והשגרירות נפתחה מחדש.