פתיחת התפריט הראשי

שומר לטומאה

עור בעל החיים, משמש כשומר

בהלכות טומאת אוכלים, שומר, הוא דבר הנספח לאוכל, ודרוש לאוכל לצורך שמירה עליו מכל סיבה שהיא. השומר נחשב לחלק מהאוכל, הן כדי להביא טומאה על האוכל אם טומאה נגעה ב"שומר", הן כדי להשלים את השיעור המינימלי של האוכל הנדרש כדי לטמא (כביצה) או להיטמא (כזית), והן כדי להביא טומאת נבלה על מי שנוגע ב"שומר" של נבלה.

מקור ההלכהעריכה

דין שומר נדון במסכת עוקצין. המשנה הראשונה במסכת מסכמת את הכללים של שומר ויד לטומאה:

"כל שהוא יד ולא שומר, מטמא ומטמא ולא מצטרף.
שומר, אף על פי שאינו יד, מטמא ומטמא ומצטרף.
לא שומר ולא יד, לא מטמא ולא מטמא."

בהמשך המסכת נידונים הפרטים של ההלכה.

דין השומר נלמד מהפסוקים הבאים:

פסוק לז וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ טָהוֹר הוּא: פסוק לח וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו יִטְמָא תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ טְמֵאִים הֵם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם: פסוק לט וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:

במסכת חולין[1] מובא בשם רבי ישמעאל שפירש את המילים "על כל זרע זרוע" - כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן.

דוגמאות של שומרעריכה

קליפה נחשבת לשומר, מכיוון שהיא שומרת על הפרי[2].

השורש של שום, בצל וירקות דומים נחשב לשומר כאשר השורש לח[3].

עוקץ של תאנה ושל חרוב נחשב לשומר, בעוד בכמעט שאר הפירות העוקץ אינו נחשב לשומר[4].

רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו, בנוגע לשערות בעל חיים, האם הם נחשבים כ"יד", או כ"שומר". רבי יוחנן סובר ששיער אינו שומר, וריש לקיש סובר, שהשיער הוא שומר. מסבירים שהשיער נחשב ל"שומר", מכיוון שבשורש השיער יש נקב זעיר, ובמקום זה מגינה השערה על הבשר.

פרטי הלכות שומרעריכה

השומר מטמא, מיטמא ומצטרף.

  • מטמא - שומר של פרי טמא הנוגעת באוכל טהור יטמא אותו אם שאר התנאים כדי לטמא מתקיימים.
  • מיטמא - טומאה הנוגעת בשומר מטמאת את כל הפרי.
  • מצטרף - גודל הפרי כדי לבדוק האם יש בו כמות כדי לטמא אוכל אחר נמדד ביחד עם השומר שלו.

דין שומר זה, הוא רק לטומאה קלה, ולא לטומאה חמורה. דין זה נלמד מהמילה "מנבלתה" בפסוק לט, הבאה למעט, שדווקא אם יש בנבילה כשיעור כזית אם מטמאת, ואין לצרף את ה"שומר".

אם כי לאחר המילה "בנבלתה" מופיע גם המילה "יטמא". בכך אומרת התורה: כדי שבשר יטמא בטומאת נבילות, צריך שיהיה שיעור כזית דווקא מהנבילה עצמה - "בנבלתה", ולא עור שאין עליו כזית בשר והעור משלימו לכזית, כלומר - אין לצרף את ה"שומר" כדי להשלים את השיעור כדין שומר, ובכרך אין להם את המעלה המיוחדת של "שומר" - שמצטרף עם האוכל כדי לקבל טומאה[5]

עם זאת, ל"שומרים" יש דין "יד", ולמרות שאינם נחשבים כ"יד". כלומר: עור של בעל חיים, נחשב בעיקרו כ'שומר' על הבשר, אך לא כ'יד', שהרי אין משתמשים בו לצורך טלטול הבשר, ולמרות זאת, יש לו תוקף הלכתי כ'יד', העור עצמו מביא ומוציא טומאה מהאוכל - אם נגעה טומאה באוכל שיש בו כזית כדין 'יד', ולאוכל - אם נגע אדם טהור באוכל טמא שיש בו כזית, מדין "יד".

הערות שולייםעריכה