שונא הבריות
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: צורך בעריכה, אי דיוקים, פרשנות לפי דעה של הכותב. | |
שונא הבריות ("המיזנתרופ" - בצרפתית: Le Misanthrope) היא קומדיה מ־1666 מאת המחזאי מולייר.
הדמויות
עריכה- אלצסט - המיזנתרופ.
- פילינטה - ידידו הפילנתרופ.
- סלימן - אהובתו הבוגדנית של אלצסט.
- בסק - מחזר של סלימן. מרקיז "נפוח".
- אורונט - מחזר של סלימן.
- קליטאנדרה - מחזר של סלימן.
- ארסינו - אשה מוסרית המעונינת באלצסט. מקנאה בסלימן.
- אלינט - אהובתו של פילינטה.
- אקסט
- פקיד
- דובואה
עלילה
עריכהבמחזה זה מולייר עוסק במידות הטובות ובכנות, ובחשיבותן בחיי החברה. המסר של המחזה הוא שאדם שאינו מוכן לקבל על עצמו את המוסכמות החברתיות, יסבול מריחוק ובדידות.
המחזה מציג שיחה בין אלצסט, אדם כן ובעל מידות טובות, שהצביעות והשחיתות מכעיסות אותו. הוא מתווכח עם חברו פילינטה. פילינטה הוא אדם הנוטה להתפייס ונוח לבריות. בשיחה אלצסט טוען על בני האנוש:
”כמה? תן לי בבקשה שם אחד!
כולם מגעילים מלבד כמה שמגעילים במיוחד.
חצי עולם פושע והחצי השני אדיש,
חצי עולם רוצח וחצי עולם מחריש...” (
שונא הבריות בתרגומו של יהונתן גפן)[1]
אלצסט מצהיר כי הוא עומד לומר את האמת בפני כל האנשים, וכדי להתחיל, בפני סלימאן, נערת השעשועים שהוא אוהב, העומדת להגיע באותו רגע. סלימאן מגיעה בחברת מחזריה. אלצסט מתנפל על המחזרים בזעם. הוא מצהיר בפני סלימאן שצריך לסיים את העניין, וכי היא חייבת לבחור בינו לבינם. אך הכול מתפתח נגד בעל המרה השחורה. סלימאן, לכאורה, מתחייבת להיות שלו בלבד, אך היא בוגדת בו ומלגלגת עליו. בשביל אלצסט זו הוכחה סופית לרוע לבם של הבריות, והוא מחליט להתנתק לגמרי מהחברה האנושית ולחפש "מקום רחוק ונידח שבו אדם המכבד את עצמו יוכל להיות חופשי." המחזה מסתיים ביציאתו של אלצסטר, בעוד פילינטה ואלינט מנסים לשכנעו להשאר.
תרגומים
עריכה- קומדיות / מולייר, מצרפתית, נתן אלתרמן, הערות-ההסבר לשלושת הכרכים מאת מנחם דורמן.
- המיזנתרופ / מולייר, תרגום יהונתן גפן, הוצאת המרכז הישראלי לדרמה, 1985.
קישורים חיצוניים
עריכה
- יעל רנן, ספרות המערב: הרברבן (אלאזון) 3.2
- topic/Alceste-fictional-character שונא הבריות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ מולייר, תרגום: יהונתן גפן, המיזנטרופ, מהדורה ראשונה, רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה, 1985, עמ' 7