שיר אהבה (סרט, 1947)
שיר אהבה (באנגלית: Song of Love) הוא סרט ביוגרפי אמריקאי משנת 1947, בבימויו של קלרנס בראון, עם קתרין הפבורן, פול הנרייד ורוברט ווקר בתפקידים הראשיים.
.jpg) | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | מחזה של ברנרד שוברט ומריו סילבה |
|---|---|
| בימוי |
קלרנס בראון  |
| הופק בידי |
קלרנס בראון |
| תסריט | איבן טורס, |
| עריכה |
רוברט קרן |
| שחקנים ראשיים |
קתרין הפבורן פול הנרייד רוברט ווקר |
| מוזיקה | רוברט שומאן, יוהנס ברהמס, פרנץ ליסט |
| צילום |
הארי סטרדלינג |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
מטרו גולדווין מאייר |
| חברה מפיצה |
מטרו גולדווין מאייר |
| הקרנת בכורה | 9 באוקטובר 1947 |
| משך הקרנה | 119 דקות |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט ביוגרפי, סרט דרמה |
| תקציב | 2,696,000 דולר |
| הכנסות | 2,737,000 דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו | songoflove |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
התסריט מבוסס על מחזה בשם זה מאת ברנרד שוברט ומריו סילבה. העלילה מתארת את חייהם של רוברט שומאן וקלרה שומאן ויחסיהם עם יוהנס ברהמס, הבסיס הוא היסטורי אבל יחסי ברהמס וקלרה מתוארים באופן רומנטי לשם עלילת הסרט ולא באופן היסטורי מדויק.
ארתור רובינשטיין מבצע את נגינת הפסנתר בפסקול. קתרין הפבורן עברה אימונים ממושכים כדי להתאים את אצבעותיה לנגינת הפסנתר.
תקציר העלילה עריכה
10 במאי 1839, הפסנתרנית קלרה ויק (קתרין הפבורן) מנגנת בקונצרט חגיגי בדרזדן לפני פרידריך אוגוסט השני, מלך סקסוניה את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של פרנץ ליסט כשאביה, פרופסור ויק (לאו ג. קרול) יושב מאחוריה חמור סבר ומשגיח על נגינתה.
היא זוכה לתשואות ובוחרת לנגן כהדרן את הקטע "חלומות" ("Traumerei") של קומפוזיטור צעיר ומבטיח בשם רוברט שומאן (פול הנרייד). לאחר הקונצרט מבקש את הסכמתו של ויק לשאת את קלרה אך נתקל בסירוב מפני שלדברי האב הוא מבוגר ממנה, לא מפורסם ולא יוכל לכלכל אותה. הם פונים לבית משפט בו מגן פרנץ ליסט (רוברט דניאל) על שומאן ואומר שהוא גאון וצפוי לו עתיד מזהיר. השופט מאשר את הנישואים.
לאחר החתונה נושא שומאן את קלרה לדירה קטנה ומנגן לכבודה את שירו "הקדשה"(Widmung - Dedication).
תוך מספר שנים נולדים להם שבעה ילדים המטופלים על ידי העוזרת הנאמנה שלהם, ברטה (אלזה ינסן).
יום אחד מגיע אליהם יוהנס ברהמס (רוברט ווקר) עם המלצה מיוזף יואכים ובקשה ללמוד אצל פרופסור שומאן. הוא מנגן לפני בני הזוג את הרפסודיה בסול מינור ומתקבל וגם מקבל חדר בדירה. שומאן מסכים ללמד אותו וברהמס נקשר לשבעת ילדי הזוג ומשחק אתם בפרה עיוורת.
כששומאן מתרגז על העוזרת ברטה, היא עוזבת את הבית וברהמס מטפל במטבח, מבשל ורוחץ כלים ולבסוף משכנע את ברטה לחזור. קלרה וברהמס מאוהבים אפלטונית ולאחר תקופה, הוא עוזב לדרך עצמאית למרות הפצרותיה.
מצבו של שומאן מידרדר, הוא שומע מדי פעם צפצופים באזניו. האורטוריה שלו "פאוסט" נדחית וליסט שמכיר בכישרונו מצליח בעזרת השפעתו על קרל ריינקה לקבל את היצירה. שומאן מנצח על פאוסט אך לא מחזיק מעמד ומתמוטט.
הוא מאושפז שנתיים במוסד. קלרה מבקרת אותו והוא מנגן לה את "חלומות" אך מתמוטט שוב ומת אחר כך.
ברהמס מגיע לנחם את האלמנה ומתוודה על אהבתו אליה. הוא מבקש להתחתן אתה ולהיות אבא לילדיה. היא כמעט מסכימה אבל נגן כינור מגיע לשולחנם ומנגן את "הקדשה" וקלרה מודיעה לו כי היא מסרבת להתחתן ותקדיש את כל חייה להפצת עבודותיו של שומאן.
הסצנה הסופית היא הקונצרט האחרון של קלרה שומאן שנערך בבית האופרה של דרזדן ב־10 במאי 1890 לזכרו של שומאן ובנוכחות אלברט, מלך סקסוניה. קלרה מנגנת את הקונצ'רטו לפסנתר של שומאן ומסיימת שוב ב"חלומות" תוך פנייה למלך ששמע זאת ממנה לראשונה כשהיה בן עשר.
צוות השחקנים עריכה
| שם השחקן/ית | שם הדמות | הערות |
|---|---|---|
| קתרין הפבורן | קלרה שומאן | |
| פול הנרייד | רוברט שומאן | |
| רוברט ווקר | יוהנס ברהמס | |
| לאו ג. קרול | פרופסור ויק | אבא של קלרה |
| הנרי דניאל | פרנץ ליסט | |
| אלזה ינסן | ברטה | עוזרת |
קישורים חיצוניים עריכה
"שיר אהבה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"שיר אהבה", באתר AllMovie (באנגלית)
"שיר אהבה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"שיר אהבה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"שיר אהבה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- קדימון לשיר אהבה (1947), באתר יוטיוב
- שיר אהבה (1947), באתר TCM
- רוברט שומאן מנגן "הקדשה", באתר יוטיוב
- פגישת ברהמס ושומאן, באתר יוטיוב
- קלרה שומאן מנכנת את "קרניבל" של שומאן, באתר יוטיוב
