שיר נוסצקי
שיר נוסצקי (נולדה ב-27 בספטמבר 1984) היא פעילה חברתית ופוליטית ישראלית, מייסדת ארגון "האם ראית את האופק לאחרונה" מיוזמות המחאה החברתית בישראל 2011 ממנהיגיה ועיתונאית לשעבר.
 | |
| לידה |
27 בספטמבר 1984 (בת 39) ראשון לציון, ישראל |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מקום מגורים | תל אביב, ישראל |
| ידועה בשל | מעורבות ביוזמת מחאת האוהלים בישראל של שנת 2011 ובהנהגתה, פעילות חברתית - פוליטית |
| מקצוע | מייסדת ומנכ"לית ארגון "האם ראית את האופק לאחרונה" |
| בן או בת זוג |
רגב קונטס  |
| מספר צאצאים |
2 |
| פרסים והוקרה |
אות אבירות מרכז פרס לשלום ולחדשנות (2024) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נוסצקי נולדה לאיציק נוסצקי, מנכ"ל ובעלים של חברת הסליקה טרנזילה ומיכל נוסצקי מנהלת פרויקטים בהיי טק וחברת נבחרת ישראל בברידג'. היא גדלה בנתניה וראשון לציון. סיימה תיכון אלדד בנתניה. בשנת 2005 החלה ללמוד באוניברסיטת תל אביב מתמטיקה ומדעי המדינה.
קריירה עיתונאית עריכה
נוסצקי החלה ככתבת אוכל ב-Time Out ובוואלה! בשנת 2008. בשלהי 2008 מונתה לעורכת בכירה במגזין Time Out. כתיבתה התאפיינה בעיתונאות חווייתית וכתבותיה קיבלו הד תקשורתי. בין כתבותיה ניתן למנות את "איך להיות חשפנית", "איך להיות ימנית" ו-"איך להיות לסבית". במסגרת הכתבות הלכה נוסצקי לחוות חוויות שאינן בשגרה, לרוב תחת סיפור כיסוי, ותיעדה אותן באופן חשוף במיוחד. אחת מחשיפותיה הייתה כי הגיטריסט של רדיוהד, ג'וני גרינווד חי בישראל.[1] עוד סיקרה את המלחמה בדרום בזמן מבצע עופרת יצוקה. בוואלה הייתה בעלת טור וידאו שנקרא "מנות הדגל". היום נוסצקי כותבת מאמרי דעה שמופיעים בין היתר בידיעות אחרונות, הארץ ומאקו. בשנת 2011 הייתה כתבת עצמאית במגוון כלי תקשורת ביניהם כלכליסט, מאקו ואחרים. לנוסצקי הייתה פינה שבועית בתוכנית הרדיו של בן כספית ועמנואל רוזן בתחנת הרדיו 103fm.
מחוברות עריכה
בשנת 2010 לוהקה להשתתף בעונה השנייה של התכנית מחוברות שעלתה בשנת 2011. בתוכנית תיעדה נוסצקי את חייה כעיתונאית צעירה בתל אביב ואת מערכת היחסים הטרייה והאינטנסיבית שלה עם הבמאי רגב קונטס. הקטעים ששודרו בתוכנית יצרו דיון בתקשורת וברשתות החברתיות על רמת החשיפה שלהן.[2]
המחאה החברתית עריכה
נוסצקי היא אחת ממנהיגות המחאה החברתית בשנת 2011.[3] המחאה החלה כאשר המאהל הראשון הוקם ב-14 ביולי 2011 בקצה שדרות רוטשילד בתל אביב, סמוך לכיכר הבימה, בעקבות "אירוע" שיצרו דפני ליף, סתיו שפיר, רגב קונטס, רועי נוימן, נוסצקי וחברים נוספים כשבוע קודם לכן ברשת החברתית פייסבוק, שבו הם מזמינים אנשים להצטרף אליה למאהל מחאה, אשר לימים הפך למרכז המחאה.[4] עם הזמן, הצטרפו למחאה זו ארגונים חברתיים שונים ואנשים פרטיים שהרחיבו את הדרישות לצדדים נוספים בפן החברתי-כלכלי.[5] במהרה הוקמו מאהלים נוספים בתל אביב ובערים רבות נוספות בהן ירושלים וחיפה. בניגוד למאהל ברוטשילד ובצפון תל אביב, שהתאפיינו באוכלוסייה ממעמד הסוציו-אקונומי הבינוני, חלק מהמאהלים החדשים כללו ציבורים נוספים, חלקם ממעמד חלש כגון מחוסרי דיור. עם הזמן גדלה המחאה וגם גורמי ותנועות ימין הצטרפו למחאה. לצד מחאה זו, שכוונה בעיקר לנושא הדיור, השתלבו מחאות נוספות בנושאים אחרים הקשורים ליוקר המחיה כגון "מחאת האימהות" (או "צעדת העגלות"). למחאה לא הייתה הנהגה רשמית, אך היו כמה פעילים בולטים, בהם דפני ליף, סתיו שפיר, איציק שמולי, נוסצקי עצמה, רגב קונטס, יגאל רמבם ואחרים.[6]
פעילות פוליטית עריכה
נוסצקי היא בין המקימים והמנכ"לית של ארגון "האם ראית את האופק לאחרונה". הארגון עוסק בין היתר בנושאי שוויון, מחירי הדיור והסכסוך הישראלי-פלסטיני. לפרויקט שותפים בין היתר בן זוגה רגב קונטס וימית אריקסון. הארגון מקיים הרצאות ופועל להעלאת מודעות בנושאים אלו.[7]
חיים אישיים עריכה
מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה רגב קונטס ולהם שני בנים.
הערות שוליים עריכה
- ^ ג'וני גרינווד חי בנהריה, דף הפייסבוק של Time Out
- ^ זיו יצחקי, שיר נוסצקי: "מאוד נפגעתי מהסידרה, אבל זה היה משחרר", באתר הארץ, 2 ביוני 2011
- ^ סיון חילאי, מנהיגי המחאה החברתית מודים: "לא היה לנו סיכוי להצליח", באתר ynet, 2 ביולי 2021
- ^ בילי פרנקל, מחאת הנדל"ן: שקי שינה בעירייה, אוהלים בכיכר, באתר ynet, 13 ביולי 2011
- ^ דפנה ארד, למרות הסיסמאות על שוויון: המעמדות הגיעו גם לרוטשילד, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2011
- ^ מזל מועלם, שלישיית הגבעות – על ההקצנה בליכוד, באתר nrg, 6 בינואר 2012
- ^
נטע אחיטוב, "גם במחאה החברתית תקפו אותנו שאנחנו 'וודסטוק'", באתר הארץ, 24 באפריל 2018
