שלמה אפשטיין
שלמה אפשטיין (22 באוגוסט 1940 – 6 ביוני 1967) היה חובש שנהרג בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים במהלך טיפול בפצוע, ועוטר בעיטור העוז על הקרבתו ואומץ לבו.
לידה |
22 באוגוסט 1940 ירושלים, פלשתינה (א"י) |
---|---|
נהרג | 6 ביוני 1967 (בגיל 26) |
מדינה |
ישראל ![]() |
כינוי | "מומה" |
השתייכות |
![]() |
דרגה | טוראי |
תפקידים בשירות | |
חובש מחלקתי | |
פעולות ומבצעים | |
![]() | |
עיטורים | |
![]() | |
![]() ![]() |
ביוגרפיה
עריכהשלמה אפשטיין ("מוימה") נולד בירושלים. למד בבית ספר גאולה בחיפה ולאחר מכן למד מכונאות בבית ספר המקצועי בבת גלים. לאחר לימודיו התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל המוצנח. אפשטיין עבר קורס חובשים ומילא תפקיד של חובש מחלקתי. לאחר שחרורו עבד בחקלאות בחצרים.
בפרוץ מלחמת ששת הימים הוצב בירושלים בגדוד 28 של חטיבה 55 (צנחנים במיל') בדרגת טוראי. ב־6 ביוני 1967, יומה השני של המלחמה, פרץ הגדוד משכונת בית ישראל לכוון העיר העתיקה. בעוד פלוגתו של אפשטיין מסתערת רגלית באזור פתוח, פתחו עליה חיילי הלגיון הירדני בהפגזת מרגמות כבדה. חלק גדול מהצנחנים נפגעו ונותרו בשטח. שאר הלוחמים התפזרו למקומות מחסה. במהלך ההפגזה נותר אפשטיין בשטח המופגז והחל בטיפול בפצועים. בהגיעו אל הצנחן הפצוע יוסף חגואל שרגליו רוסקו, גרר אותו בסמוך לקיר וגהר מעליו כשהוא חשוף. בשלב זה התפוצץ לידם פגז. אפשטיין ספג בגופו את רסיסי הפגז ונהרג. בכך מנע מן הרסיסים לפגוע בפצוע.
לאחר מותו
עריכהאפשטיין נטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. לאחר מותו עוטר בצל"ש הרמטכ"ל, אשר הומר בעיטור העוז בשנת 1973.
בדברי ההסבר לעיטור נאמר:
תיאור המעשה: ביום ה-6 ביוני 1967, בקרב על שחרור ירושלים, שירת טור' שלמה אפשטיין ז"ל כחובש בגדוד צנחנים. בשעת הקרב ניתכה על היחידה אש ארטילרית כבדה ונגרמו לה אבדות. טור' שלמה אפשטיין ז"ל חבש את הפצועים בעת ההפגזה ודאג לפינויים. בעת שחבש את אחד הנפגעים והגן עליו בגופו בפני רסיסי הפגזים, נפצע פצעי מוות. על מעשה זה הוענק לו עיטור העוז.
ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב-אלוף, ראש המטה הכללי.[1]
חיי הצנחן חגואל ניצלו בזכות חילוצו וטיפולו של אפשטיין.
לאחר מותו פנו הוריו של אפשטיין לאפי נצר שהיה ידידם והלחין את השיר "בלדה לחובש" וביקשוהו להתחשב ברגשותיהם ולפעול לאי השמעת השיר ברדיו. זאת מאחר שסיפור נפילת בנם דומה מאוד למילות השיר והאזנה לו גורמת להם צער. בשל בקשה זו ובקשות של משפחות שכולות אחרות לא הושמע השיר ברדיו אלא ביום הזיכרון.
בנו של הצנחן חגואל, שנולד סמוך לתום המלחמה, נקרא שלמה על שמו של אפשטיין. לאחר בקשתו של חגואל הסכים אביו של אפשטיין לשמש סנדק בטקס ברית המילה של הבן.
לקריאה נוספת
עריכה- משה נתן, המלחמה על ירושלים, תל אביב: אותפז, 1968
קישורים חיצוניים
עריכה- קורות החיים של שלמה אפשטיין, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- עיטור העוז שהוענק לשלמה (מומה) אפשטיין, באתר "בעוז רוחם" של צה"ל
- טוראי שלמה אפשטיין ז"ל - עיטור העוז, באתר הגבורה
- טוראי שלמה אפשטיין ז"ל: בגופו הציל פצוע, מעריב, 30 באוקטובר 1967
- החוב של יוסף חגואל, אוקטובר 2013
הערות שוליים
עריכה- ^ רב"ט שלמה (מומה) אפשטיין, באתר "בעוז רוחם"