אפי נצר
אפי נצר (נולד ב-27 ביוני 1934) הוא מלחין ישראלי ואחד מאבות השירה בציבור בארץ. בשנות השישים והשבעים, לחניו הושרו בידי זמרי השורה הראשונה בישראל.
![]() | |
לידה |
27 ביוני 1934 (בן 86) חיפה, פלשתינה (א"י) ![]() |
---|---|
שם לידה | אפרים שטמר |
מוקד פעילות |
ישראל ![]() |
שנות הפעילות | 1954–הווה (כ־67 שנים) |
עיסוק | מלחין ואחד מאבות השירה בציבור |
פרסים והוקרה |
|
![]() ![]() |
ביוגרפיהעריכה
נולד בשם אפרים שטמר, לחייק'ה ואהרון בחיפה. בגיל 16 קיבל אקורדיון מהוריו כמתנת יום הולדת. בנעוריו למד בתיכון מקצועי ועבד כמכונאי דיזל. במקביל ניגן באקורדיון בערבים של ריקודי עם. באחד הערבים הכיר את רעייתו לעתיד, אילנה. את שם משפחתו הנוכחי הוא שאל מדודו, חבר קיבוץ משמר העמק. בצבא שירת כאקורדיוניסט בצוות הווי.
לאחר שחרורו עבד כמכונאי במוסך ולאחר מכן החל ללמוד במגמת מוזיקה ב"סמינר אורנים". החל להלחין בגיל 20. את הלחן הראשון שלו כתב לתחרות ריקודים ואת המילים לשיר "הורה נעורים" כתב אברהם בן זאב. הלחן לשיר "שובך יונים" של בן זאב, היה להיטו הראשון של נצר, אותו שרה והקליטה עליזה קשי (הופיע על גבי סינגל ב-1961). את תקליטי השירה הראשונים הוציא בחברת "התקליט" החיפאית. נצר הקים את חבורת הזמר הראשונה בארץ "חבורת בית רוטשילד", וגילה במסגרתה זמרות שזכו בהמשך לקריירה מצליחה, דוגמת עדנה לב וירדנה ארזי. השיר "אני ושירי" שהלחין אפי נצר למילותיו של אברהם בן זאב בביצועה של שושנה דמארי זכה בשנת 1964 בפסטיבל הזמר והפזמון במקום השלישי.
השיר "בלדה לחובש", שהלחין נצר למילותיו של דן אלמגור ולעיבוד של שמעון כהן ושר יהורם גאון, זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון 1969 (שהיה הפסטיבל הראשון שצולם לטלוויזיה). השיר "בלדה לחובש" זכה במקום הראשון בתחרויות שהתקיימו ברדיו בין כל השירים שהקליט יהורם גאון.
נצר הוציא חמישה ספרי שירים שבכל אחד מהם ליקט 200 שירים של טובי היוצרים בארץ. הספרים מכילים מילים, תווים ואקורדים לנגינה. נצר מתגורר רוב שנותיו בשכונת כרמליה בחיפה.
הוקרהעריכה
בשנת 2001 זכה אפי נצר בפרס "נוצת הזהב" של אקו"ם על הפצת הזמר העברי, ובפרס "מגן הכנסת" באותה הקטגוריה.
בשנת 2006 הוענק לו אות יקיר חיפה, על הלחנת מאות שירים, ייסוד השירה בציבור, טבע את המונח "חבורות הזמר" והקים את מועדוני הזמר הראשונים בארץ וכן מקהלות רבות של מפעלי ועובדי תעשייה בארץ.
בשנת 2011 הוענק לאפי נצר פרס על מפעל חיים, מאת אמ"י (אגודת אמני ישראל) ועיריית חיפה על 50 שנות הלחנה ויצירה.[1] בשנת 2013 הוענק לאפי נצר אות הוקרה על מפעל חיים מטעם אוניברסיטת בר-אילן.[2]
בשנת 2014 להקת הנוער הרוקד ערכה לכבודו מופע.
בשנת 2015 הוענק לאפי נצר פרס ע"ש נעמי שמר על מפעל חיים על ידי אקו"ם. נימוקי השופטים:
- "אפי נצר, יוצר-מלחין, יליד הארץ, גדל והקים את ביתו בחיפה. קשה לחשוב על המוזיקה הישראלית ללא אפי נצר האיש והאקורדיון, הוא מאבות השירה בציבור בארץ ועד היום גם בגיל 80 הוא ממלא אולמות ופועל במרץ מעל כל במה אפשרית כדי להנחיל את השירים הללו לכל בית בישראל. אפי מדרבן את הקהל לשיר עוד ועוד משירת הארץ הכל כך אהובה עליו. הוא עושה זאת בכריזמטיות הייחודית לו, בשמחת חיים ובאנרגיות שאינן ברורות מאליהן."[3]
בין שיריו הידועיםעריכה
- "בלדה לחובש"
- "גולני שלי"
- "מישהו הולך תמיד איתי"
- "פרחים בקנה"
- "מלכות החרמון"
- "ציפורים נודדות"
- "נגן אקורדיאון ישן"
- "קוראים לנו ללכת"
- "שובך יונים"
- "שלום על ישראל"
- "אם תשוב"
- "ראי רחל"
- "אני ושירי"
- "סיירת אגוז"
- "המנון גבעתי"
- "המנון חיל המודיעין"
- "המנון חיל התותחנים"
- "המנון קריית ההדרכה"
- "המנון הסטילים"
- "הורה נעורים"
- "ילדתי מרוסיה"
דיסקוגרפיהעריכה
לקריאה נוספתעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- אפי נצר, ברשת החברתית פייסבוק
- אפי נצר, באתר שירונט
- אפי נצר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- אפי נצר, באתר Discogs (באנגלית)
- אפי נצר, באתר בית לזמר העברי
- אפי נצר, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- לא רק שירה בציבור, דבר, 29 בינואר 1971
- יעקב בר-און, בגיל 79 אפי נצר ממשיך למלא אולמות. מה הסוד שלו?, דה פוסט, 30 במאי 2013
- ערן נבון, לא מפסיק לשיר, באתר ישראל היום, 27 בספטמבר 2015
- אפי נצר, הפרויקט של מפעל הפיס לתיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית עם יואב קוטנר, דצמבר 2016
- אפי נצר באסופת "מלחיני משוררים ישראלים" בעריכת דודו אלהרר, האתר של נילי דגן
- מידע על אפי נצר בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ אסף נבו, פרס מפעל חיים מטעם אמ"י לאפי נצר, באתר מאקו, 29 בנובמבר 2010
- ^ אלי אלון, בר-אילן תעניק אות הוקרה על מפעל חיים לאפי נצר
- ^ דפנה ארד, חנה גולדברג ואפי נצר יקבלו פרס מפעל חיים מאקו"ם, באתר הארץ, 16 בפברואר 2015
- ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך : גיל אלדמע, עמוד 20, ארכיון, סדרה B