שלמה זלמן הנאו

מומחה לדקדוק

הרב שלמה זלמן הכהן הנאו כ"ץ בן יהודה ליב כ"ץ (המכונה זלמן הענא, ובראשי תיבות: רז"ה; 16871746) היה מדקדק עברי בנוסח התפילה ומחדש כללים בלשון העברית וטעמי המקרא. חיבר ספרים אודות הניקוד העברי.

ספר "צוהר התיבה", ברלין תצ"ג 1733

חייו ודמותו

עריכה

נולד בעיירה הנאו (Hanau) שבגרמניה לרבי יהודה ליב כ"ץ שפעל כשליח ציבור. במהלך חייו הוא התגורר במספר ערים, ביניהם: פרנקפורט, המבורג, אמסטרדם, ברלין ובהנובר.

הוצאת ספריו

עריכה

בגיל 21 הוציא את ספרו הראשון, "בנין שלמה", העוסק בדקדוק עברי וטעמי המקרא, ובו גם ביקורת נרחבת על טעויות דקדוקיות של מדקדקים ופרשני המקרא מן הדורות שלפניו ובעיקר על סידור ר' עזריאל ור' אליהו מווילנא והערות על שיבושים שנפלו לדעתו בנוסח התפילה.

ב-1733 הוציא את ספרו "צהר התיבה", שהפך לאחד מספרי הדקדוק הנפוצים בעברית במאה ה-18 ובסופו נספח קונטרס בשם 'מכסה לתיבה' שכתב כתגובה לביקורת שהטיח הרב יעקב עמדין (היעב"ץ) כנגדו בספר לוח ארש.

שיטתו בדקדוק

עריכה

הרב שלמה זלמן ראה חשיבות עצומה בעיסוק בשפה העברית ובדקדוקה, דבר שלא היה מקובל בקרב יהודי אירופה בתקופתו, ובעיקר בדקדוק לשון המקרא ונוסח התפילה. ב-1725 הוציא את הספר "שערי תפילה" בו הצביע על מה שנחשב בעיניו לשיבושים לשוניים בתפילות והציע תיקונים. רבות מהשגותיו נובעות מן הגישה המאמצת את דקדוק לשון המקרא ביחס לתפילות שנכתבו בחלקן הגדול בלשון חז"ל. אף על פי שהחכם צבי כתב הסכמה לספר "שערי תפילה", בנו הרב יעקב עמדין (יעב"ץ) פרסם את הספר "לוח ארשׂ"[1] כביקורת להרז"ה, ובו ביקר בחריפות את שיטתו והתיקונים שהציע. הרז"ה הגיב על הביקורת בקונטרס 'מכסה התיבה', ובו הגנה מפורטת לכל הערה ודבר דקדוק שחלק עליו רבי יעקב עמדין.

בסופו של דבר רבנים אחרים התייחסו באופן חיובי לתיקוני הרב שלמה, וכמה מן התיקונים שלו אכן חדרו ללשון התפילה האשכנזית וגם לסידור אדמו"ר הזקן ולנוסח התפילה של הגאון מווילנה. בעקבותיו בתיקוני לשון התפילות האשכנזיות הלך יצחק סטאנוב.

את גישתו האנליטית בלימוד דקדוק עברית מקראית העביר גם למשורר נפתלי הרץ וייזל (רנה"ו), שלמד אצלו בילדותו.

קבלת דעותיו

עריכה

דמותו של הרב שלמה נשארה שנויה במחלוקת אצל נאמני ההלכה עד ימינו. פוסקים בני זמנו ופוסקים מאוחרים יותר קיבלו חלק מהערותיו הדקדוקיות על התפילה וכינו אותו בתוארי כבוד, ביניהם נמנים הרב שניאור זלמן מלאדי, שקבע את רוב שינויו בתוך סידורו (סידור אדמו"ר הזקן)[2], ורבי יוסף תאומים, שהביא מהגהותיו בספרו "פרי מגדים". אחרים ראו בו דמות שלילית המקדימה את מתקני נוסח התפילה של תקופת ההשכלה, ודחו באופן מוחלט את חידושיו. מתנגדיו אף טענו נגדו שזייף חלק מההסכמות על ספרו ושאר ההסכמות ניתנו על סמך ההסכמות המזויפות. סנגוריו, לעומת זאת, מפקפקים בטענה שההסכמות מזויפות וייחסו את שגיאותיו לקנאותו לטהרת השפה העברית.

ובדבר הטעמים ונגינות כתב בסוף ספר מעשה רב (דפוס ירושלים ה'תרנ"ו) "ובדקדוק הלך (הגאון מווילנא) אחר אליהו בחור וקצת אחרי רד"ק לבד בטעמים ונגינות הלך אחר שערי זמרה של ר' זלמן הענעס". ור' מנשה מאיליה כתב בספרו בינת מקרא (על טעמי המקרא): "והנה קצת קדמני בזה (בפירוש טעמי המקרא על דרך הפשט) המדקדק ר' זלמן הענא בשערי זמרה... אך לא השלים כמה פרטים... וגם באיזה דברים אני מחולק עמו... ועכ"ז אפריון נמטיה במה שהתחיל בזה לפרש רובן ככולן (של טעמי המקרא) בדרך האמת והנכון...".

מספריו

עריכה
  • בניין שלמה, פרנקפורט, 1708
  • שערי תורה, המבורג, 1718
  • שערי זמרה, על טעמי המקרא, נדפס בסוף ספר "שערי תורה", ולאחר מכן בנפרד בשם "שערי זמרה הארוך"
  • שערי תפילה, יסניץ, 1725
  • בית תפילה סידור מדויק ביותר עם פירוש קצר
  • יסוד הניקוד, אמסטרדם, 1730
  • צהר התיבה, ברלין, 1733
  • קורי עכביש, תשובות להשגות על "צהר התיבה", 1744

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

פולמוס אודות דמותו בכתב העת המעין:

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הרב יעקב עמדין, לוח ארש, אלטונה, ה'תקכ"ט
  2. ^ קובץ הערות וביאורים, אהלי תורה, גיליון ט, מאמר הרב אבערלאנדער