שמס הווארי זועבי
שמס הווארי זועבי (בערבית: شمس هواري زعبي; נולדה ב-1990), היא אמנית פלסטינית אזרחית ישראל. ביצירתה היא מרבה להשתמש בחומרים טבעיים ומתמקדת בעיבוד זיכרונות, קולקטיביים ואישיים, מהתקופה שקדמה לנכבה.
 | |
| שמס הווארי זועבי (2023) | |
| לידה |
1990 (בת 34 בערך) נצרת |
|---|---|
| מקום לימודים |
מכללת עמק יזרעאל מכללת אורנים |
| תחום יצירה | ציור |
ביוגרפיה עריכה
הווארי זועבי נולדה בנצרת, שם גדלה והתחנכה. בשנת 2008 סיימה את לימודיה בתיכון "הגליל" בעיר. סיימה תואר ראשון במדעי ההתנהגות במכללת עמק יזרעאל (ב-2012), אך החליטה לשנות כיוון וללמוד אמנות. היא סיימה את מסלול ההסבות לאמנות במכללת אורנים (ב-2016), ובהמשך סיימה בהצטיינות תואר שני במכללת אורנים במסלול אמנית-מורה-יוצרת (ב-2023).
הווארי זועבי עבדה במשך שמונה שנים כמדריכה במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע, והייתה מורה לאמנות ועיצוב במוסדות שונים. כיום היא מדריכה פדגוגית במכללת אורנים.
הווארי זועבי מתגוררת ויוצרת בנוף הגליל (נצרת עילית לשעבר). היא נשואה ואם לשלוש בנות.
יצירתה עריכה
טכניקה מעורבת על בד, 24X24 ס"מ, 2021
הווארי זועבי מבטאת ביצירותיה היבטים שונים של חיי ערביי ישראל, ומתייחסת לנכבה כנקודת שבר של "לפני" ו"אחרי". אין אפוא פלא שתערוכת היחיד הראשונה שלה נקראה After Party, שכן היא בוחנת את המציאות אחרי רגע מכריע זה בחיי הפלסטינים.
הווארי זועבי חוקרת את הכפר והעיר הערבית ואת הזיכרון מהאנשים, החיות, המראות והריחות שקדמו לנכבה.[1] אחד הדימויים החוזרים ביצירתה הוא סיפור העז השחורה, שאותו התחילה לחקור בשנת 2021 ואשר ממשיך להופיע בעבודותיה עד היום. גידולה של העז השחורה היה נפוץ בקרב ערביי הארץ, עד שהוטלו עליו הגבלות חמורות זמן קצר אחרי הקמת מדינת ישראל,[2] בנימוק של פגיעה בצמחייה. המיעוט הערבי ראה בחוק ניסיון לעצב מחדש את המרחב הגאוגרפי וניסיון למחוק את זיכרון העבר. בפועל הרחקת העז השחורה פגעה באיזון האקולוגי,[3][4] מה שהוביל לביטול החוק בשנת 2018.[5]
בעבודותיה של הווארי זועבי אפשר למצוא סמלים רגילים ופשוטים לכאורה, אך למעשה הסמלים מורכבים וטומנים בחובם מטענים רגשיים, הכרוכים בשורשיה של חוויה קיומית, אנושית, תרבותית, פוליטית, חברתית ורגשית.[6]
החומר העיקרי שבו משתמשת הווארי זועבי הוא קרעי בדים, הן חדשים והן משומשים שכבר הוכתמו בפגעי הזמן. הבד, כמצע של זיכרון, מסמל עבור האמנית את גוף האדם, שאף פעם אינו טאבולה ראסה. הוא תמיד "זוכר" את שעבר עליו, וכל מה שנספג בו מסמל את מכלול החוויות והתכונות שצבר האדם במהלך חייו.[1]
חומרי הגלם שאיתם "מכתימה" הווארי זועבי את הבדים הם חומרים טבעיים שלקוחים מחיי היום-יום – שמן זית, קפה, תבלינים, פירות למיניהם וכדומה. בנוסף משתמשת הווארי זועבי בדבק לאיחוי הבד הקרוע – ביטוי לתקווה שנאבקת באובדן – ואפילו באקונומיקה, שאיתה היא מציירת על בדים שחורים.[4] תמיד היה מרכיב מרדני בעבודות של הווארי זועבי, ולפיכך נראה שגם הבחירה לעבוד עם בדים מבטאת מרד מסוים במוסכמות, שאִפשר לה לפרוץ את הגבולות המסורתיים של הקנבס והנייר.
השימוש בחומר ההלבנה, שבחיי היום-יום נועד למחוק כתמים ואת הלכלוך הלא-רצוי שנצבר במהלך הזמן, יוצר משחק בין ה"לכלוך" ל"טיהור" ובונה סדרה של יצירות שקשה לייחס לזרם מסוים באמנות בת זמננו, אך את שורשיהן אנו מוצאים באמנות מודרנית מתחילת המאה הקודמת, כאשר אמנים נפרדו מהמוּכָּר ומהשימושים בעפרונות, גרפיט, פחם, צבעי מים, שמן, אקריליק וכדומה, שמלווים את האמנות הפלסטית זה עידן ועידנים. היציאה מהמסגרת ופתיחת הדרך לשימוש בחומרים יום-יומיים אִפשרו קירוב של האמנות לחיים, בניסיון לנסח מחדש את היחסים ביניהם.[6] עם זאת ראוי לציין שבחלק מהעבודות הווארי זועבי משתמשת גם בחומרים הקלאסיים – דיו, פחם, אקריליק וכדומה.
בנוסף על העבודה עם בדים החלה לאחרונה הווארי זועבי לחקור את השימוש בחומר טבעי נוסף ביצירתה – עץ. היא מנצלת לוחות עץ ישנים, לדוגמה דלתות של ארונות שפורקו, ואת התמונה שהיא מבקשת להציג היא יוצרת באמצעות חריטה ושריפת העץ. לעיתים היא נעזרת גם בחומרים קלאסיים כגון דיו.
יצירותיה של הווארי זועבי מאופיינות בהיעדר תכנון, במקריות ואף באי-שליטה. עקב כך נוצרים לעיתים דימויים מפתיעים, אשר כמו נולדים מעצמם מעירוב החומרים על הבד.[4]
תערוכות עריכה
בדים, חוטי צמר, חוטי ברזל, שריפה וקפה על בד.
צולם בתערוכה "באים בדברים" בגבעת חביבה.
תערוכות יחיד עריכה
- 2023 – "הדהודי נשמות תלויות", מכללת אורנים. אוצרת: ד"ר שחר מרנין.
- 2022 – "AFTER PARTY", בגלריה לאמנות באום אל-פחם. אוצר: פריד אבו שקרה (את הטקסט המתאר את התערוכה כתבה: מנאר זועבי).
- 2021 – "AFTER PARTY", במרכז התרבות והספורט על שם דרוויש בנצרת. אוצרת: מנאר זועבי.
תערוכות משותפות עריכה
- 2023 - "באים בדברים", גלריה גבעת חביבה לאמנות. אוצרת: ענת לידרור.[7]
- 2023 - "תבנית אם", גלריה 51 במודיעין. אוצרת: הדסה כהן [8]
- 2023 - "כולנו זקוקים לחסד", הגלריה לאמנות ישראלית, מכללת אורנים. אוצרת: ד"ר שחר מרנין-דיסטלפלד.[9]
- 2023 – "ים יבשה - בר בחר", תערוכה זוגית עם האמנית מיקי צדיק בגלריה כברי. אוצרת: תמר הורביץ ליבנה.[1]
- 2023 – "גוף ראשון רבים", בבית המשפט העליון, ירושלים. אוצרת: ד"ר אורנה יאיר.[10]
- 2023 – יריד "צבע טרי", נמל יפו.
- 2023 – "אובדן התפר", תערוכה במכללת אורנים. אוצרת: רותי הלביץ כהן.[11]
- 2017 – "יוצאים לאור", עבודות של מיטב בוגרי 2017 מהאקדמיות ובתי הספר לאמנות ולעיצוב בישראל, סמטאות יפו העתיקה. אוצרים: חגית פלג, רותם ויובל סער.[12]
- 2017 – "תערוכת הבוגרים", מכללת אורנים.[13]
קישורים חיצוניים עריכה
- עמוד הפייסבוק של שמס הווארי זועבי
- עמוד האינסטגרם של שמס הווארי זועבי
- דברים שכתבה מנאר זועבי על התערוכה After Party באתר הגלריה לאמנות באום אל-פחם. (בעברית בערבית ובאנגלית)
- שמס הווארי זועבי באתר צבע טרי
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 "הרשימה המשותפת" - המלצה על תערוכות חדשות, מגזין פורטפוליו, 31 באוגוסט 2023.
- ^ החוק להגנת הצומח (נזקי עזים), תש"י – 1950, שהתקבל בכנסת ביום 10 באוגוסט 1950. נוסח החוק
- ^
צפריר רינת, אחרי 67 שנה, העז השחורה צפויה לקבל בחזרה את כבודה האבוד, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2017
- ^ 1 2 3 התמודדות עם תהום הנפש כמנוע ליצירה, כתבה באתר "חדשות חיפה הקריות" על תערוכת הבוגרים במכללת אורנים, 2 ביולי 2023.
- ^ מאגר החקיקה הלאומי, החוק המבטל פורסם ברשומות ב-13 במאי 2018.
- ^ 1 2 על התערוכה After Party, דברים שכתבה מנאר זועבי וממופיעים באתר גלריית אום אל-פחם, 2022.
- ^ כתבה של קרן קטקו איילי באתר "חיים משותפים", 22 בדצמבר 2023
- ^ עמוד הפייסבוק של גלריה 51
- ^ מידע על התערוכה באתר "יוצרים מגזין"
- ^ הזמנה לפתיחת התערוכה
- ^ הודעה על פתיחת התערוכה.
- ^ "יוצאים לאור" – המיטב מתערוכות הבוגרים 2017, מגזין פורטפוליו, 23 באוגוסט 2017.
- ^ בוגרים 2017 אורנים, מגזין פורטפוליו, 4 ביולי 2017.
