שמריהו גורליק

שמריהו גורליק
לידה	דצמבר 1877; לוחביציה, האימפריה הרוסית
פטירה	23 באוקטובר 1942 (בגיל 64); תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
מעסיק	הארץ, דער יוד, דבר

שמריהו גורליק (1877 - 25 באוקטובר 1942) היה עיתונאי ופובליציסט שכתב בעיקר ביידיש ואחר כך בעברית.

ביוגרפיה

גורליק נולד בעיירה לוחביציה, פלך פולטבה באוקראינה. למד ב״חדר״ ואחר באופן פרטי. בסביבות 1890 עבר עמו אביו לווילנה, שם עבד כפקיד בבית מסחר ומנהל חשבונות ואת שעותיו הפנויות הקדיש לקריאה וללימודים^[1].

בשנים 1899–1905, כתב בשפה הרוסית עבור העיתון הליברלי "הקול הצפוני־המערבי", שיצא לאור בווילנה^[1]. במהרה התקדם לתפקיד פובליציסט ומבקר התיאטרון של העיתון. הוא היה פעיל תחילה בתנועת הפועלים היהודית הלא-ציונית "הבונד" והחל מ-1905 עבר להיות פעיל בארגונים ציוניים והחל לכתוב גם ביידיש עבור העיתון "דער יוד"^[1]. מאמריו תורגמו גם לעברית והתפרסמו ב"השילוח" וב"העולם"^[2]. בתקופה זו אף ביקר בארץ ישראל והיה מחסידי הציונות המדינית, על פי תפיסתו של בנימין זאב הרצל^[3].

גורליק ערך מסעות לברלין, שווייץ, צרפת, דנמרק ומדינות נוספות ודיווח על כך במאמרים וספרים שפרסם. בעקבות מסעות אלו התקרב גרוליק לערכי הליברליזם ותרבות המערב והחליט לעזוב את האימפריה הרוסית^[1].

החל 1914 הוא חי בשווייץ, בעיקר בפנסיון בעיירה ליד מונטרה. את רשמיו מאותה תקופה תיעד בספר "חמש שנים בארץ נייטרלית". בתחילת 1919 הוא נכלא בגין פעילות חתרנית לכאורה ולאחר מכן גורש. הוא עבר לתגורר בברלין וכתב עבור העיתון "יידישה רונדשאו"^[1]. ב-1923 יצא גורליק למסע ארוך לקנדה ולארצות הברית. בשנת 1929 התגורר זמן מה בוורשה. בספטמבר 1933, בעקבות עליית הנאצים לשלטון עלה לארץ ישראל^[4]^[3]. עם עלייתו החל לכתוב בעיתון "דבר, אך לאחר כמה חודשים עבר לעיתון "הארץ" שם עבד עד למותו^[5].

בעקבות מאמרים ביקורתיים שפרסם גורליק ב"הארץ" על תנועות הפועלים הציוניות, תקף העיתון "דבר" את גורליק^[6]^[7]. נתן אלתרמן נכנס באופן מפתיע לוויכוח שבועיים בלבד לאחר שעזב בעצמו את "דבר". במאמר בשם "פרוזדורים" שפרסם ב"הארץ", ניסה אלתרמן להגן על גורליק^[8]. הביקורת של גורליק עלתה בעקבות תקיפה של אספת הצה"ר בחיפה בידי פעילי הסתדרות העובדים. עיקרה היה נגד "הרמה התרבותית שהונמכה פלאים, נעשתה גסה. גסה מאד" ו"הגופניות חמשגשגת" של הפועלים העבריים^[9]. גורליק גם הותקף מימין, במאמר בשבועון "חזית העם" של התנועה הרוויזיוניסטית כונה "נמושה רוחנית" ו"פיינשמקר" (מתנשא ויהיר - מילולית - אנין טעם) על שהביע דעה מדינית מתונה נגד מאבק מזוין וטען שאמנציפציה ליהודים באירופה הייתה צעד חיובי (ואילו "חזית העם" סבר שהיא גרמה להתבוללות)^[10].

בשנת 1937 פרסם ספר "מסות", בו מאמרים שכתב בנושאי פילוסופיה פוליטית, ספרות ותרבות^[11].

נפטר בתל אביב ב-1942^[12]. במלאת שלושים לפטירתו הוציא "הארץ" לזכרו ספר "מסות" נוסף שכלל לקט מובחר כין המאמרים, המסות והפיליטונים שכתב בארץ-ישראל^[13].

פרסומים (מבחר)

שמריה גורליק פרסמה טקסטים ברוסית, ביידיש, בגרמנית, בצרפתית ובעברית.

ביידיש

Briv tsu a fraynd [Brief an einen Freund], Wilna 1906, 96 S.
Der idisher almanakh (Der jiddische Almanach), Kiew 1910, als Herausgeber
Di liebe provints, Kletskin, Wilna, 1911 (1913?), 160 S., übersetzt ins Deutsche 1912
Literatur-bilder, Warschau 1912, 117 S., (über Ibsen, Hamsun, Strindberg, Wilde, France, Rodenbach, Schewtschenko)
In vanderlebn. Rayze-bilder un felyetonen [Im Wanderleben. Reisebilder und Feuilletons], Gitlin, Warschau 1918, 159 S., (über Glikl von Hameln, Baron Edmund von Rothschild, Captain Scott, Jizchak Leib Perez und andere)
Groyse neshomes [Große Seelen], Wostok, Dresden, 1921, 170 S., (über Angelo, Pascal, Carlyle, Ruskin, Whitman, Tolstoy und Tagore)
Yidishe kep [Jüdische Köpfe], Wostok, Dresden, 1921, 132 S., (über Graetz, Beaconsfeld [Disraeli], Spinoza, Brandes, Heine, Mendele, Sholem-Aleykhem, Peretz, Dinezon, Asch, Vayter und Levitan)
Darzeylungen fun Rabindranat Tagore (Erzählungen von Rabindranath Tagore), Wostok, Berlin, 1922, 138 S., als Übersetzer
Yoysef Budko (Joseph Budko), Warschau 1924, 30 Seiten, mit Bildern von Budko
Eseyen [Essays], Mayrev, Los Angeles, 1947, 350 S.

מאמרים בעברית

האופטימיסט, דבר, 13 באוקטובר 1933
הייתכן פאשיזם בשויץ?, דבר, 28 בינואר 1934
שלום עליכם (ליום הולדתו השבעים וחמש), דבר, 4 במרץ 1934
מאקס ברוד ככותב תולדותיו של היינה, הארץ, 21 בדצמבר 1934
החוק והצדק, הארץ, 4 בדצמבר 1936

קישורים חיצוניים

ישראל ג.נ., 2 פגישות עם שמריהו גורליק ז"ל (ליום הזכרון הראשון), הארץ, 10 בנובמבר 1943

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ שמריהו גורליק איננו, הארץ, 25 באוקטובר 1942
^ ממאמריו ב"העולם":
הקרוב והרחוק, העולם, 12 בינואר 1909
אוגוסט סטרינדברג - ליובל השישים שלו, העולם, 10 במרץ 1909
^ ¹ ² מ-ט, לבואו של ש. נורליק, הארץ, 15 בספטמבר 1933
^ בין הבאים - הסופר שמריהו גורליק מברלין להשתקע, דבר, 13 בספטמבר 1933
^ עופר אדרת, "שמש לוהטת, ההופכת ימים לגיהנום": העולה שגילה את הצד האפל של ארץ הקודש, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2024
^ יוסף ברץ, מהלומות ש,גורליק, דבר, 5 בנובמבר 1934
^ ז. דויד, לועידת, דבר, 29 באוקטובר 1934
^ פרוזדורים, הארץ, 22 בנובמבר 1934
^ ש. גורליק, למהלומות בחיפה, הארץ, 26 באוקטובר 1934
^ שיר מזמור להתבוללות, בפיו של סנבלט, חזית העם, 19 בינואר 1934
^ ברוך קרופניק, האדם באהל - על ספר המסות לשמריהו גורליק, הארץ, 23 ביולי 1937
^ אחרי מטתו של שמריהו גורליק ז"ל, הַבֹּקֶר, 26 באוקטובר 1942
^ במלאות שלשים לפטירתו של שמריהו גורליק ז"ל הוציא "הארץ" למכירה לקוראי העתון ולכל מוקירי זכרו ספר מסות, הארץ, 24 בנובמבר 1942

[הארץ1-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ שמריהו גורליק איננו, הארץ, 25 באוקטובר 1942

[2] ממאמריו ב"העולם":
הקרוב והרחוק, העולם, 12 בינואר 1909
אוגוסט סטרינדברג - ליובל השישים שלו, העולם, 10 במרץ 1909

[לבואו-3] ¹ ² מ-ט, לבואו של ש. נורליק, הארץ, 15 בספטמבר 1933

[4] בין הבאים - הסופר שמריהו גורליק מברלין להשתקע, דבר, 13 בספטמבר 1933

[5] עופר אדרת, "שמש לוהטת, ההופכת ימים לגיהנום": העולה שגילה את הצד האפל של ארץ הקודש, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2024

[6] יוסף ברץ, מהלומות ש,גורליק, דבר, 5 בנובמבר 1934

[7] ז. דויד, לועידת, דבר, 29 באוקטובר 1934

[8] פרוזדורים, הארץ, 22 בנובמבר 1934

[9] ש. גורליק, למהלומות בחיפה, הארץ, 26 באוקטובר 1934

[10] שיר מזמור להתבוללות, בפיו של סנבלט, חזית העם, 19 בינואר 1934

[11] ברוך קרופניק, האדם באהל - על ספר המסות לשמריהו גורליק, הארץ, 23 ביולי 1937

[12] אחרי מטתו של שמריהו גורליק ז"ל, הַבֹּקֶר, 26 באוקטובר 1942

[13] במלאות שלשים לפטירתו של שמריהו גורליק ז"ל הוציא "הארץ" למכירה לקוראי העתון ולכל מוקירי זכרו ספר מסות, הארץ, 24 בנובמבר 1942

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]


לידה	דצמבר 1877 לוחביציה, האימפריה הרוסית
פטירה	23 באוקטובר 1942 (בגיל 64) תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
מעסיק	הארץ, דער יוד, דבר