שפת סימנים לתינוקות
שפת סימנים לתינוקות היא שפת סימנים מיוחדת המשמשת לצורך תקשורת שאינה מילולית בין תינוקות ופעוטות עם הוריהם לפני שהילדים מסוגלים לדבר.
התומכים בשימוש בשפת סימנים עם תינוקות מאמינים כי לתינוקות ולפעוטות יש רצון לומר להוריהם מהם צורכיהם או רצונותיהם, אך אין להם את היכולת לעשות זאת באופן ברור משום שקיים פער בין היכולת הנדרשות כדי לדבר לבין היכולות הקוגניטיביות שלהם בחודשים ובשנים הראשונות לחייהם.
הפער בין הרצון לבין מיומנויות התקשורת מוביל לעיתים לתסכול ולהתפרצויות זעם בקרב תינוקות רבים. התומכים בשימוש בשפת הסימנים מאמינים כי משום שתינוקות מפתחים את יכולת התפקוד של הידיים עוד לפני שהם מצליחים ללמוד כישורי שפה, הם מסוגלים ללמוד לבטא את צורכיהם בפשטות בידיים. ניתן לעשות זאת באמצעות שימוש בסימנים מוסכמים נפוצים, עבור מילים כמו "אוכל", "לישון", "יותר", "חיבוק", "לשחק", "עוגייה", "דובון" וכו', לפני שהם מסוגלים לדבר באופן אשר יהיה מובן על ידי הסביבה.
לימוד שפת הסימנים עריכה
תינוקות יכולים להתחיל ללמוד את שפת הסימנים לתינוקות כבר בין הגילאים שישה - שמונה חודשים, משום שלרוב הזיכרון של התינוקות בגילאים הללו משתפר באופן ניכר. הלימוד בשלב הראשון מתחיל בדרך כלל בלמידת שלושה עד חמישה סימנים בסיסיים. מכיוון שהמטרה היא ללמד את התינוק בסוף לדבר, נהוג לומר את המילים במקביל לשימוש בסימנים. גם קשר העין עם התינוק ואמירת המילה באופן ברור יכולים לעזור.
יתרונות עריכה
התומכים בשימוש בשפת סימנים לתינוקות טוענים כי השימוש בה משפר את כישורי התקשורת בין הילד לבין ההורה והמטפלים בו. התינוקות מסוגלים ללמוד במהירות יחסית לקשר בין פריט מסוים לסימן מסוים, ובכך לומר מה הם באמת חושבים, מרגישים ולמה הם זקוקים.
לימוד שפת הסימנים לתינוקות מזרז את פיתוח כישורי השפה שלהם ומחזק את כישורי השפה אותם הם כבר רכשו. כמו כן השימוש ביכולת זו מאפשרת לרוב גם לימוד של מיומנויות קריאה וכתיבה בשלבים מוקדמים יותר בהמשך. החוקרים טוענים גם כי תינוקות שמתקשרים באמצעות שפת סימנים, שמחים יותר מאשר תינוקות שלא עושים זאת. לתינוקות המתקשרים באמצעות שפת סימנים לתינוקות, קיימת גם סבירות נמוכה יותר להתקפי זעם ובמקרים מסוימים הם גם מפתחים מנת משכל גבוהה יותר. יכולת זו מאפשרת לילדים לומר מה הם צורכיהם ורצונותיהם ובכך עוזרת להם לפתח הערכה עצמית, מיומנויות חברתיות-רגשיות ויכולת לתקשר בצורה יעילה עם סביבתם. יכולת זאת מלמדת את התינוקות גם כיצד להתחיל שיחה. כמו כן היא מספקת לתינוקות תחושת הישג וסיפוק.
ביקורת עריכה
חלק מהמומחים אינם רואים יתרון וערך מוסף בלימוד השפה לתינוקות, וטוענים שהתינוק מסוגל להעביר לסביבתו מסרים לגבי צרכיו באמצעים לא-מילוליים רבים העומדים לרשותו[1]. הורה קשוב היטב לתינוקו יוכל להבין מסרים אלה גם ללא שפת סימנים, והשקעה זאת בקשר ובתשומת הלב של ההורה היא המביאה להתפתחות התינוק, לא השפה. כך גם מתן שם לרגש אינו מזרז את ההתפתחות הרגשית (תינוק עשוי לדעת איך לסמן, למשל, "אני כועס", מבלי להיות מסוגל להבין רגש זה - התפתחות שחלה מאוחר יותר בהתפתחות, בגיל הפעוטות).
בחלק מהמחקרים שנערכו לא נמצאו הוכחות לכך שרכישת שפת סימנים לתינוקות מפחיתה את התיסכול ביחסי התינוק עם הוריו[2]. נטען גם כי התנועות שמבצע תינוק שלמד את השיטה אינן ממש שפה, אלא התנסות טבעית בתנועות ומקטעים של סימנים, מעין "מלמול ידני", ללא הבנת המשמעות הסמלית שמאחורי הסימנים. כיום רוב החוקרים מסכימים כי השיטה אינה מזיקה, אך חלקם טוענים שכל אינטראקציה מושקעת אחרת של ההורים בתינוק (למשל הקראת ספרי תמונות לתינוק ודיבור עליהם איתו), עשויה לתרום להתפתחות התינוק באותה מידה.
בתרבות הפופולרית עריכה
בסרט הקולנוע האמריקני "פגוש את הפוקרס" משנת 2004, ג'ק (מגולם על ידי רוברט דה נירו) מלמד את נכדו התינוק לתקשר עם סביבתו באמצעות שפת סימנים לתינוקות. התאומים אשר גילמו את דמותו של הנכד של ג'ק בסרט (בראדלי ופיקרן ספנסר), למדו את שפת סימנים על ידי צפייה בסרטי הווידאו "!Signing Time".
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ שרון אנגל, מה הבן שלי רוצה?, מגזין את
- ^ ליאת משאט, "שלך", איתות מכיוון הטיטול, באתר ynet, 24 באפריל 2003