פתיחת התפריט הראשי

שקנאי (סוג)

עוף מים גדול ממשפחת השקנאיים
(הופנה מהדף שקנאי)
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Disambig RTL.svg המונח "שקנאי" מפנה לכאן. לערך העוסק בסדרה המאגדת בתוכה מספר משפחות ציפורי מים , ראו שקנאים.

שקנאי (שם מדעי: Pelecanus) הוא סוג עוף מים גדול יחיד במשפחת השקנאיים (Pelecanidae) שבסדרת השקנאים. השקנאים הם ציפורי מים גדולות המצויות בכל יבשת, פרט לאנטארקטיקה. השקנאים ניזונים מדגים כשהם תופסים אותם בעזרת שק שנמצא בתחתית מקורם שנתן להם את שמם. בנוסף, נצפו שקנאים במקומות שונים ניזונים מעופות קטנים אחרים או מגוזלים שנמצאים ללא השגחה[1][2]. נראה ששינוי תזונתי זה גרם בעיקר בעת מחסור בדגים.

קריאת טבלת מיוןשַׂקְנַאי
Pelican 4995.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: שקנאים
משפחה: שקנאיים
סוג: שקנאי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pelecanus
ליניאוס, 1758
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תוכן עניינים

טקסונומיהעריכה

ישנם שמונה מינים בסוג שקנאי. המינים שקנאי מצוי, שקנאי מסולסל ושקנאי קטן מגיעים לישראל:

שם שם מדעי תמונה/איור שימור
שקנאי מצוי Pelecanus onocrotalus   שימור LC
שקנאי מסולסל Pelecanus crispus   שימור VU
שקנאי קטן Pelecanus rufescens   שימור LC
שקנאי פיליפיני Pelecanus philippensis   שימור NT
שקנאי אוסטרלי Pelecanus conspicillatus   שימור LC
שקנאי אמריקני Pelecanus erythrorhynchos   שימור LC
שקנאי פרואני Pelecanus thagus   שימור NT
שקנאי חום Pelecanus occidentalis   שימור LC

השקנאי בנצרותעריכה

באמנות הליטורגית-נוצרית מסמל השקנאי את ישו, שהקריב את עצמו למען מאמיניו. סמל זה התקבל כנראה בעקבות התבוננות בשקנאית-האם, המאכילה את גוזליה, על ידי מילוי השק שבתחתית מקורה. הגוזלים מכניסים את ראשם הזעיר אל פיה הפעור ואוכלים ממנה. נראה כי בעת העתיקה נראה הדבר כאילו הגוזלים אוכלים את גוף האם עצמו, ומכאן קצרה הדרך לדימוי הנוצרי. דוגמאות לכך ניתן למצוא בפסיפסים, ציורים וכותרות עמודים, דוגמת זו המצויה בחדר הסעודה האחרונה בירושלים.

השקנאי במקראעריכה

בספר ויקרא מפורטים העופות הטמאים שאסור לאוכלם: "וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם: אֶת-הַנֶּשֶׁר, וְאֶת-הַפֶּרֶס, וְאֵת, הָעָזְנִיָּה. וְאֶת-הַדָּאָה--וְאֶת-הָאַיָּה, לְמִינָהּ. אֵת כָּל-עֹרֵב, לְמִינוֹ. וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה, וְאֶת-הַתַּחְמָס וְאֶת-הַשָּׁחַף; וְאֶת-הַנֵּץ, לְמִינֵהוּ. וְאֶת-הַכּוֹס וְאֶת-הַשָּׁלָךְ, וְאֶת-הַיַּנְשׁוּף. וְאֶת-הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת-הַקָּאָת, וְאֶת-הָרָחָם. וְאֵת, הַחֲסִידָה, הָאֲנָפָה, לְמִינָהּ; וְאֶת-הַדּוּכִיפַת, וְאֶת-הָעֲטַלֵּף"[3]. כמה תרגומים חשובים כמו תרגום השבעים והוולגטה תרגמו את הקאת-לשקנאי[4]. מנגד הרבה פרשנים וחוקרים (ביניהם הנרי בייקר טריסטרם) חולקים על דעה זאת ומתרגמים את הקאת ללילית או דורס לילה אחר[5]

גלריית תמונותעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • משה גלעד - תיק שקנאי מורעב - כתבה במוסף "גלריה" שלעיתון "הארץ",יום א 9 באוקטובר, ע' 1–2, 2016

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה