ששת דסמרקדיל
רבי ששת מדסמרקדיל היה מקובל מתלמידי הרמב"ן אשר התפרסם בשל גישתו הרציונלית לגלגולי נשמות. מכונה גם רבי ששת מקטלוניה.
 | |
| כתב ידו בענייני סוד העבור | |
| לידה | קטלוניה |
|---|---|
| מדינה |
כתר אראגון  |
| השתייכות | ראשונים יהדות ספרד |
| רבותיו | רמב"ן |
| תלמידיו | רבי יצחק דמן עכו |
| בני דורו | ריטב"א |
| חיבוריו | מאמרים בנושאים קבליים |
  | |
ביוגרפיה
עריכהלא ידועים הרבה פרטים על תולדותיו. כל שידוע הוא שלמד אצל רמב"ן והגיע לעכו לשאול אותו שאלות בענייני גלגול נשמות.
תלמיד הרמב"ן, רבי יצחק דמן עכו, מזכירו בספרו מאירת עיניים:
"אמר לי מורי כי באחרית ימי הרב הלך רב ששת אליו לעכו ושאל ממנו הסוד, ואמר, כי לא היה זוכר בו, כי אמר שהיה סומך בבחרותו על חדודו ולא השגיח לרמוז אותו"
— מאירת עינים סוף פרשת בראשית
.
גם רבי יהושע אבן שועיב בבאורו לפירוש הרמב"ן לתורה מביא ממנו מספר פירושים.
משה שטיינשניידר שיער שבכל מקום שרבי שם טוב בן גאון מזכיר "דעת החכם" כוונתו לרבי ששת.[1], אך גרשום שלום חלק על זיהוי זה.
גרשום שלום פרסם מקבץ מתורתו אשר ליקט מכתבי תלמידי הרמב"ן, וכן מכתב יד בעיקר בענייני גלגול, בדרך רציונלית.
דעותיו של דסמרקדיל בגלגולים הם חדשניות, פרשנות מקורית ולא כפי ששמע מרבותיו. לדעתו הגלגול הוא עונש לרשעים בלבד – עונש אשר פותח להם גם אופציה לתיקון. דסמרקדיל כותב שעל פי הקבלה הגלגול גם אצל הבינונים, אך אינו נראה כן על פי השכל, ועל כן קובע שהגלגול בבינונים אפשרי אך אינו ודאי. לטענתו האומר שיש גלגול אצל צדיקים הוא מוציא "דיבה גדולה".
לטענתו, בעת התחיה כל נפש מגולגלת תקבל רוח חדשה שלא הייתה בעת הבריאה. דעתו זו היא דעת יחיד.
משה אידל חלק על שלום וטען שכתב היד אינו לרבי ששת דסמרקדיל,[2] וייתכן שהוא לרבי ששת אביו של רבי יצחק בן ששת,[3] כמו כן ציין לכתבי יד נוספים של דסמרקדיל. אידל סיכם את דבריו, "וראויה סוגיה זו לידון בהרחבה".
בספרייה הלאומית קיימים מספר כתבי יד שלו בענייני גלגול, בעניין צדיק ורע לו ועוד.
לקריאה נוספת
עריכה- גרשום שלום, לחקר תורת הגלגול בקבלה במאה הי"ג, תרביץ, טז, עמ' 135, באתר JSTOR
- משה אידל, שרידים מתורתו של ר' ששת תלמיד הרמב"ן, בתוך, קריית ספר נח תשמ"ג עמ' 192 – 193.[4]
- משה אידל, פירוש לא ידוע לסודות הרמב"ן, דעת, 2 - 3 תשל"ח - תשל"ט, באתר Academia.edu
- ישראל תא שמע, על כמה ספרים אבודים מימי הביניים, מחקרים בספרות התלמודית מוגשים לשאול ליברמן, ירושלים תשמ"ג עמ' 216–218.[5]
- חביבה פדיה, הרמב"ן, התעלות: זמן מחזורי וטקסט קדוש, הוצאת עם עובד, תל אביב, תשס"ג, עמ' 101 - 102.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ ישורון של קובאק שנה ששית חלק הגרמני עמ' 95
- ^ על טענה זו הרחיב במאמרו פירוש לא ידוע לסודות הרמב"ן, דעת, 2 - 3 תשל"ח-תשל"ט עמ' 124 - 126, באתר Academia.edu
- ^ על טענה זו ראו ישראל תא שמע, על כמה ספרים אבודים מימי הביניים מחקרים בספרות התלמודית מוגשים לשאול ליברמן ירושלים תשמ"ג עמ' 218-219
- ^ נדפס לאחר מכן בתוך ספר, מגנזי המכון לתצלומי כתבי יד עבריים, הספרייה הלאומית, ירושלים תשנ"ו, עמ' 97.
- ^ נדפס גם בספרו כנסת מחקרים חלק ב עמ' 209, גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- ^ כתב יד זה נדפס אצל שלום הנ"ל, וכן על ידי דניאל אברמס, "ספר הבהיר" לוס אנג'לס תשע"ד, עמ' 49.