ש. בן-ציון

סופר עברי (1870–1932)

ש. בן ציון הוא שם העט שבו נודע שמחה בן ציון אַלתֶר גוטמן (י"ג בכסלו תרל"א, 7 בדצמבר 1870כ"ז באייר תרצ"ב, 2 ביוני 1932) היה סופר, מורה, עורך ומוציא לאור, ממייסדי תל אביב.

ש. בן-ציון
ש. בן ציון, 1930
ש. בן ציון, 1930
לידה 27 בנובמבר 1870
טלנשטי, מולדובה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 ביוני 1932 (בגיל 61)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה שמחה בן ציון אַלתֶר גוטמן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים נחום גוטמן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון על ביתו של שמחה בן-ציון ברחוב בוסתנאי 10 בנווה צדק

תולדות חייו עריכה

שמחה אלתר גוטמן נולד בטֶלֶנְשְׁטי בפלך בסרביה (כיום במולדובה) ב-1870. בגיל שבע-עשרה נשא לאישה את רבקה. היא ילדה לו חמישה ילדים. הידוע שבהם היה הצייר נחום גוטמן. רבקה חלתה בשנת 1910 במחלת השחפת. רופאיה המליצו לה לעקור מביירות לטבריה בתקווה שהתנאים שם יטיבו עם מצבה, אך היא נפטרה למחרת הגעתה, ונטמנה בעיר על ידי ש"י עגנון, מזכירו של בן ציון באותם ימים. מאוחר יותר התחתן בן ציון עם בת שבע יוניס גוטמן.

ניסיונו של בן ציון לעסוק במסחר לא עלה יפה, והוא פנה לכתיבה. סיפורו הראשון, ביידיש, פורסם על ידי י"ל פרץ (ולימים תורגם לעברית בידי חיים נחמן ביאליק, תחת הכותרת "משי").

בשנותיו הראשונות פרסם סיפורים בכתבי העת "המליץ" ו"הצפירה" ובלוח אחיאסף. היה ממורי העברית הראשונים באודסה (משנת 1899), ולימד בין השאר בבית ספר עממי מודרני (שנקרא "החדר המתוקן") ביחד עם ביאליק ורבניצקי. ב-1901 הקים יחד עם ביאליק, רבניצקי ולוינסקי את הוצאת הספרים מוריה. את הוצאת "אשכולות" הקים ביחד עם א"ז רבינוביץ' (אז"ר).

עלה לארץ מאודסה בשנת 1905 עם אשתו וילדיו כדי ללמד בבית הספר לבנות בנווה צדק. סביב ביתו התפתח מרכז ספרותי, שבו נטלו חלק י"ח ברנר, ש"י עגנון, יהודה בורלא, אז"ר, ועוד. היה הראשון שהוציא לאור קובץ ספרותי-מדעי בשם "העומר", שבו פרסם עגנון את סיפורו הראשון שפורסם בארץ ישראל, "עגונות". משנת תרע"א, 1910 היה העורך הראשון של הירחון לבני הנעורים, "מולדת", בהוצאת אגודת המורים בארץ-ישראל[1]. לאחר מלחמת העולם הראשונה ערך את המוסף הספרותי של "חדשות מהארץ" (אבי העיתון "הארץ").

גוטמן ומשפחתו היו בין שישים ושש המשפחות שהקימו את אחוזת בית, לימים - תל אביב, וביתו הראשון בה היה ברחוב הרצל מספר 3, שם רוכזה פעילותו הספרותית הענפה. לאחר שנים בנה את ביתו החדש בשדרות רוטשילד. הבית היה מהבתים היפים בעיר, וכונה "בית הטירה". הוא התגורר בבית כשנה וחצי, עד שנפטר ב-1932 ונטמן בבית הקברות טרומפלדור.

על שמו קרויות שדרות בן ציון בתל אביב, רחוב בשכונת המסילה בחיפה[2] ורחוב ברחובות.

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון על הבית בו התגורר ברחוב בוסתנאי 10 בנווה צדק בשנים 19041910.

בנו נחום גוטמן, שנולד ב-1898, הוא המפורסם שבציירי תל אביב.

 
קברו של ש. בן ציון בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב

ספריו עריכה

  • כל כתבי ש. בן ציון
  • בצאת ישראל ממצרים: ספור־גבורות מימי קדם
  • נפש רצוצה
  • האזרח
  • הרמן ודורתיאה- תרגום לעברית של ספרו של יוהאן וולפגנג פון גתה
  • ארץ אשכנז, הגדה של סתו- תרגום לעברית לספרו של היינריך היינה
  • וילהלם טל, חיזיון- תרגום לעברית למחזה של פרידריך שילר

מעריכותיו עריכה

מתרגומיו עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • "מאזנים" ג' בתמוז תרצ"ב, קובץ מאמרים לזכרו מאת ביאליק, יוסף קלוזנר, פיכמן, דוד שמעונוביץ, ואחרים
  • יצחק פיטר, טיפוסי ילדים: ביצירותיהם של מנדלי מוכר ספרים וש' בן ציון, הוצאת מנור, ירושלים, תשי"ז, 1940.
  • נורית גוברין. 'שי של ספרות' (1918 - 1919), בעריכת ש. בן ציון. מהדורת צילום בצירוף מבוא על דיוקנו של כתב העת. הוצאת עקד, ואוניברסיטת תל אביב, תשל"ג 1973, 157 עמודים.
  • נורית גוברין . 'העומר - תנופתו של כתב-עת ואחריתו', ירושלים, יד יצחק בן צבי, תש"ם 1980, 284 עמודים.
  • נורית גוברין. "ש. בן-ציון - כנגד החברה ובלעדיה"; "ש. בן-ציון - מחיר הראשונות: שינוי בכל-מחיר". בתוך: 'תלישות והתחדשות: הסיפורת העברית בראשית המאה ה-20 בגולה ובארץ-ישראל', משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ה 1985 עמ' 67 - 78; 79 - 89. (ספריית אוניברסיטה משודרת).
  • נורית גוברין. "מחיר הראשונות - ש. בן ציון" ; "חוות-החיות בארץ ישראל: ש. בן ציון ופרשת 'מולדת'"; "פחד להחזיק בעט-כותבים - בין נחום גוטמן לאביו". בתוך: 'דבש מסלע - מחקרים בספרות ארץ-ישראל', משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ט 1989, עמ' 264 - 287; 288 - 343; 344 - 353.
  • נורית גוברין. "ידידות מתוחה: בין ש. בן-ציון לחיים נחמן ביאליק", בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ה', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה 2015, עמ' 209 - 220.
  • נורית גוברין. 'שי של ספרות - ביטוי של עצמאות", בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ז' הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ט 2019, עמ' 517 - 523.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ש. בן-ציון בוויקישיתוף

יצירתו עריכה

על חייו ויצירתו עריכה

מידע ביבליוגרפי עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "בחיינו ובעיתונותנו" - י"ח ברנר, - על מערכת "מולדת", http://benyehuda.org/brenner/biyerushalaim_090.html
  2. ^ אמציה פלד, רחוב שמחה בן ציון, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
  3. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך: מנדלי מוכר ספרים, פריט מספר 68