פתיחת התפריט הראשי

נחום גוטמן (15 באוקטובר 1898, טלנשטי, בסרביה28 בנובמבר 1980, תל אביב) היה צייר, מאייר, פסל וסופר ישראלי, יליד האימפריה הרוסית. בשנת 1978 זכה בפרס ישראל לספרות ילדים.

נחום גוטמן
נחום גוטמן.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 15 באוקטובר 1898
טלנשטי, בסרביה, האימפריה הרוסית
פטירה 28 בנובמבר 1980 (בגיל 82)
תל אביב-יפו, ישראל
לאום ישראלי
מקום לימודים בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, פיסול, ספרות ילדים
זרם באמנות אסכולת ארץ ישראל
פרסים והוקרה פרס ישראל (1978)
פרס דיזנגוף עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שחזור הסטודיו של גוטמן במוזיאון נחום גוטמן לאמנות, נווה צדק
קבריהם של נחום גוטמן ואשתו עליהם נחקקה חתימתו המפורסמת
לוחית זיכרון על ביתו של נחום גוטמן ברחוב אחד העם 136 בתל אביב

קורות חייועריכה

ילדות ונעורים, 1913-1898עריכה

נחום גוטמן נולד בשנת 1898 בעיירה טֶלֶנֶשט שבבסרביה (אז בתחומי האימפריה הרוסית; כיום במולדובה), הרביעי מבין חמשת ילדיהם של שמחה בן-ציון (אלתר גוטמן) ואשתו רבקה. בשנת 1903 עבר עם משפחתו לעיר אודסה ושם למד עברית ב"חדר המתוקן" שפתח אביו הסופר.

בשנת 1905 עלה גוטמן עם משפחתו לארץ ישראל. תחילה גרו בנווה שלום (שכונה) על גבול יפו. חמש שנים למד ב"בית הספר לבנות" בנווה צדק, שאביו שימש בו מורה, והמשפחה אף התגוררה בבניין בית הספר. מאוחר יותר למד בבית הספר של חברת "עזרה". לאחר זמן עברה המשפחה להתגורר בבית ברחוב בוסתנאי שבנווה צדק. בית המשפחה היה מרכז תרבותי לסופרים ובהם י"ח ברנר, ש"י עגנון, יהודה בורלא, אז"ר, שהיו מבקרים קבועים בו.

בשנת 1910 נפטרה אמו של גוטמן בטבריה ונטמנה בעיר על ידי ש"י עגנון, מזכירו של אביו באותם ימים. זאת הסיבה שגוטמן לא צייר דיוקנה של אמו בניגוד לכל קרוביו האחרים. המשפחה עברה להתגורר באחוזת בית (ראשיתה של העיר תל אביב), וסבתו עלתה לארץ כדי לעזור בגידול המשפחה. גוטמן הילד החל ללמוד ב"גימנסיה הרצליה", ששכנה בצמוד לבית המשפחה ברחוב הרצל מס' 3. באותה תקופה למד ציור אצל הציירת אירה יאן.

מ"בצלאל" לאירופה, 1926-1913עריכה

מגיל 16 למד אמנות ב"בצלאל" אצל אבל פן וזאב רבן. בשנתיים אחר כך חזר לתל אביב ונלווה לתושבים שגורשו ממנה - אך חזר כדי לשמור על העיר הריקה. בשלהי מלחמת העולם הראשונה התנדב, יחד עם מרבית תלמידי "בצלאל", לגדוד העברי. בשנים 19201926 למד אמנות בווינה, בברלין ובפריז. באותה עת יצר הדפסים רבים כגון "איוב ורעיו". בשנת 1923 אייר את ספריו של אביו "כתבים לבני הנעורים", שיצאו לאור בברלין וכן את ספר שירי הילדים "החליל" של שאול טשרניחובסקי, ובכך החל פעילות ארוכה של איור ספרי ילדים ונעשה חלוץ המאיירים של ספרי ילדים עבריים[1].

ארץ ישראלעריכה

לאחר שובו לארץ, בשנת 1926, ערך תערוכות ציורים והשתתף בתערוכות אמני ארץ ישראל במגדל דוד. הוא השתייך, ביחד עם ישראל פלדי, ראובן רובין וציונה תג'ר, לקבוצת האמנים של "אסכולת ארץ ישראל", שנושאי הציור שלהּ היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה, ואשר שמה את הדגש על הצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ, וקיבלה השראה מדמויותיהם של ערביי ארץ ישראל, שאנשי הקבוצה האמינו כי דמותם היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העבריים בתקופת התנ"ך.

הוא הוסיף לאייר ספרי ילדים, ובין השאר אייר את ספריו של חיים נחמן ביאליק, ומספר רב של מקראות וספרי לימוד. גוטמן אייר במשך עשרות שנים מאות ספרים, כולל ספריו שלו.

בשנת 1928 נשא לאישה את דורה יפה. בשנת 1936 נולד בנם מנחם (חמי).

ב-1931 השתתף בייסוד כתב העת לילדים "דבר לילדים", ובמשך 32 שנה היה הצייר הקבוע של השבועון. הוא אייר את שערי העיתון, את אלפי הסיפורים והשירים שפורסמו בו, וכתב ואייר סיפורים ורשימות בהמשכים, שלאחר מכן קובצו לספרים.[1]

ב-1934 נשלח על ידי עיריית תל אביב לדרום אפריקה לצייר את דיוקנו של יאן סמאטס. לבקשת עורך 'דבר לילדים' יצחק יציב, נאות לשלוח 'יומן מסע' מאוייר, מן הנסיעה, כתחליף לאיורים הרגילים שפרסם- מאחר שבמהלך הנסיעה לא יכול היה לאייר חמרים שלא היו לעיניו. יומן המסע- המשלב מציאות ובדיון, פורסם בהמשכים ב'דבר לילדים' ובהמשך כונס לספר 'בארץ לובנגולו מלך זולו' שהיה ספרו הראשון כסופר.

במלחמת העצמאות נילווה אל הלוחמים כצייר צבאי, ורישומיו ראו אור בחוברת "חיות הנגב".

בנוסף לפעילותו כצייר וכסופר עסק גוטמן בעיצוב תפאורה להצגות תיאטרון.

בשנות ה-50 זכה להכרה בינלאומית, ציוריו הוצגו במוזיאונים הנחשבים בעולם, והוא ייצג את ישראל בביאנלות בינלאומיות. כן זכה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על ספרו "שביל קליפות התפוזים"[2]. יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 1976 וחתן פרס ישראל לספרות ילדים לשנת 1978.

בשנת 1966 הכין פסיפס גדול ממדים המתאר תמונות מחיי תל אביב. הפסיפס נמצא על קיר באולם הכניסה המערבי למגדל שלום. בשנת 1976 עיצב פסיפס נוסף, פסיפס תולדות תל אביב, המתאר את תולדות העיר על שלושה לוחות גדולים ועוד 15 תמונות. פסיפס זה הוצב במקור בחזית בית העירייה הישן בכיכר ביאליק, אך הועבר וניצב כיום בחזית מגדל רוטשילד 1.

נחום גוטמן נפטר בעיר תל אביב ב-28 בנובמבר 1980, ונטמן בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בעיר. ב-1998 נפתח בשכונת נווה צדק בתל אביב מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, שבו מוצגות יצירותיו המקוריות בשמן, באקוורל וברישום.

בשנת 2007 יצא להקרנות בבתי הקולנוע, סרט האנימציה הארוך בין חולות ושביל קליפות, את התסריט כתבה דיתה גרי, על פי סיפורים וציורים מאת גוטמן.

הבמאי יונה זרצקי הפיק סרט על נחום גוטמן.

מתעד ראשית תל אביבעריכה

מקום מיוחד בעבודתו של גוטמן- כתיבה ואיור, מקבלת מלאכת התיעוד והשימור של ראשית תל אביב. אביו ש. בן ציון נמנה עם 66 מייסדי השכונה, וציוריו של גוטמן, אותם צייר עשרות שנים לאחר מעשה, מקימים לחיים את מראה השכונה, קורותיה, אנשיה ובתיה. מועט מאוד התיעוד האותנטי על נושאים אלו, וזכרונותיו המסופרים והמאויירים של גוטמן מהווים מקור מידע חשוב וזוכים לציטוט ולהתייחסות אצל כל העוסקים בתקופה[3].

גלריהעריכה

רשימת פרסומיםעריכה

ספריו שחיברעריכה

ספרים באיורועריכה

פסליועריכה

  • כחומר ביד היוצר- פסלוני החימר של נחום גוטמן, הוצאת כתר.

עריכותיועריכה

  • אלבום הניצחון-תצלומים היסטוריים ממלחמת ששת הימים.

לכבודועריכה

  • "נחום גוטמן: תערוכת יובל, ציורי שמן, צבע מים, פסלים ", הוצאת המוזיאון, 1969.
  • כאלה היו, הוצאת מערכת הביטחון, 1971.
  • "אלבום נחום גוטמן, הוצאת מסדה.
  • נחום גוטמן, עריכה ומבוא: אהוד בן עזר, צילומים: ישראל צפריר, עיצוב גרפי: דורית שרפשטיין, מודן הוצאה לאור, 1997.
  • "מזווית אחרת, הוצאת ידיעות אחרונות, 1998.

השכלהעריכה

הוקרהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • יהודה האזרחי, נחום גוטמן, תל אביב: מסדה, 1965. (אלבום)
  • אהוד בן עזר (עריכה ומבוא), נחום גוטמן, גבעתיים: מסדה, 1984. (אלבום)
  • נורית גוברין, "פחד להחזיק בעט-כותבים" - בין נחום גוטמן לאביו, בתוך: 'דבש מסלע - מחקרים בספרות ארץ-ישראל', משרד הבטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט/1989, עמ' 344 - 354. ועוד שם לפי מפתח-השמות.
  • רותי גוטמן, מרים ברושי (עורכות), נחום גוטמן: 1898–1980: ביבליוגרפיה, 2 כרכים, תל אביב: מוזיאון נחום גוטמן, 2003–2006. (כרך ב: מאמרי ביקורת על האמן ויצירתו)
  • לאה נאור, צייד הצבעים: סיפורו של נחום גוטמן, ירושלים: יד יצחק בן-צבי ('ראשונים בארץ'), תשע"ב 2012.
  • מירה מאיר, נחום גוטמן אוהב ציורים: בעקבות הספר אני אוהב לצייר", הוצאת משרד החינוך והתרבות.
  • גדעון עפרת, הפרדס הקסום: הדימוי האירוטי ביצירתו של נחום גוטמן, הוצאת מוזיאון נחום גוטמן, 2001.
  • לאה נאור, צייד הצבעים - סיפורו של נחום גוטמן, הוצאת יד יצחק בן צבי, 2012.

קישורים חיצונייםעריכה

מפרי עטו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית 1948-1900, דביר, 1988, כרך שני, עמ' 487-486
  2. ^ IBBY, IBBY Honour List (1956-1980), April 1980, p.11.
  3. ^ למשל 'תל אביב'- מודי וענת, פרק 1 שדורי קשת, תל אביב, ספריית עידן, הוצ' יד בן צבי 1980, ועוד
  4. ^ גנזים - אגודת הסופרים בישראל, "שאול טשרניחובסקי 100 שנה להולדתו", חוברת 90, תשרי תשל"ו, כרך ז', שנה 13, עמוד 53
  5. ^ צל"ש לסופרים ישראלים, מעריב, 11 במאי 1979.
  6. ^ חולק פרס דיזנגוף במוזיאון, דבר, 28 בפברואר 1956; חולק פרס דיזנגוף לציור ולפיסול, הצופה, 28 בפברואר 1956.
  7. ^ נחום גוטמן – ברשימת הכבוד של "פרס אנדרסן", דבר, 9 באוגוסט 1962.
  8. ^ "פרס יציב" – לנחום גוטמן, דבר, 26 בפברואר 1964.
  9. ^ פרס פיכמן חולק לנחום גוטמן ולברוך האגר, דבר, 23 ביוני 1969.
  10. ^ פרס-ישראל בספרות ילדים לנ. גוטמן, אנדה עמיר ול. קיפניס, דבר, 8 בפברואר 1978
    חתני פרס ישראל תשל"ח, דבר, 10 במאי 1978