שמואל משה מלמד
שמואל משה (מקס) מלמד (לרוב בראשי תיבות: ש"מ מלמד; Samuel Max (Shmuel Moshe) Melamed; דצמבר 1885, וילקובישק, פלך סובאלק, האימפריה הרוסית (ליטא) – 1938, ניו יורק) היה סופר והוגה דעות, חוקר פילוסופיה והיסטוריה של הפילוסופיה, עיתונאי, פובליציסט ועורך עיתונים בעברית, בגרמנית, ביידיש ובאנגלית. כתב בעיקר בנושאי פילוסופיה, סוציאליזם וביקורת החברה.
 | |
| לידה |
15 בדצמבר 1885 וילקובישק, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
19 ביוני 1938 (בגיל 52) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
  | |
קורות חיים
עריכהשמואל משה מלַמֵּד נולד בדצמבר 1885 בעיירה וילקובישק שבפלך סובאלק של האימפריה הרוסית (במערב תחום המושב היהודי, באזור ליטא), בן ליוסף ואנה (לבית רָאדֶן),[1] במשפחה יהודית משכילה. בילדותו התחנך חינוך יהודי מסורתי בישיבה, ובהמשך נסע מערבה לגרמניה, שם למד בגימנסיה והמשיך ללימודים גבוהים באוניברסיטאות פרנקפורט, מַרבּוּרג, בֶּרן ופריז, והיה חבר באגודות הסטודנטים הציוניות שם.[2] בשנת 1908 קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה של ההיסטוריה מאוניברסיטת ברן; הדיסרטציה, שכותרתה Theorie, Ursprung und Geschichte der Friedensidee ("התאוריה, המקורות וההיסטוריה של רעיון השלום"), התפרסמה ב-1909 כספר בשטוטגרט, וזכתה בפרס ראשון מטעם לשכת השלום הבינלאומית.[3]
בעקבות השכלתו הגרמנית כתב ספרים בשפה זו: בנוסף למחקרו על מקורותיו של רעיון השלום, פרסם ב-1910 מחקר על המחשבה המדינית (Der Staat im Wandel der Jahrtausende), אשר תורגם ליפנית והיה לספר לימוד באוניברסיטאות ביפן,[3] וב-1912 הוציא ספר על הפסיכולוגיה של הרוח היהודית (Psychologie des jüdischen Geistes). בנוסף פרסם ספר בדיוני (Gestalten und Schatten). במקביל כתב הן בעיתונות הגרמנית והן בכתבי העת העבריים של התקופה: "הַשִּׁלֹחַ", "העתיד", "העולם" ו"הצפירה".
בשנים 1909–1914 ישב בלונדון ככתב מטעם עיתונים יהודיים וגרמניים, בעיקר ציוניים.[2] משנת 1911 היה חבר הוועד המנהל של הסתדרות ציוני אנגליה, וב-1913 השתתף בקונגרס הציוני ה-11.[2]
בשנת 1914, בראשית מלחמת העולם הראשונה, היגר לארצות הברית והתיישב בניו יורק. שם הוסיף להשתתף בעיתונות היהודית, ערך את ה-American Jewish Chronicle ("אמריקן ג'ואיש כרוניקל") (1914—1918)[4] והיה מעורכי העיתונים העבריים "לוח אחיעבר" ו"התורן".[3] כמו כן כתב ל-The New Yorker Staats-Zeitung, ל-New York World ול-New York Times.[1]
מלמד, שבאירופה נודע כסופר והוגה דעות בגרמנית ובעברית, בלט בארצות הברית כעיתונאי יידי. בשנת 1921 התיישב בשיקגו, היה שם לעורך היומון היידי "אידישער קוריער" (באנגלית: The Daily Jewish Courier), כנראה מראשוני עיתוני היידיש הפרו-ציוניים.[5] כמו כן הרצה באוניברסיטת שיקגו על ספרות יהודית ופילוסופיה של ההיסטוריה ביהדות[3] (ב-1930 פרסם ספר בנושא: Breaking the Tablet: studies in the philosophy of history). גם באמריקה הוסיף מלמד להיות פעיל בתנועה הציונית: היה חבר הוועד המנהל של הסתדרות ציוני אמריקה במשך שנים רבות, ובשנים 1921–1924 כיהן כנשיא ההסתדרות הציונית בשיקגו.[2] ב-29 בינואר 1923 נישא למרי בראון בריינין (Mary Brainin Brown).[1]
בהמשך עבר ללוס אנג'לס,[3] שם הוציא וערך בשנים 1928—1936 את הירחון The Reflex.[4] שם השלים את ספרו על שפינוזה ובודהיזם: Spinoza and Buddha: Visions of a Dead God, בהוצאת אוניברסיטת שיקגו, אשר זכה לרושם רב עם הופעתו.[3]
בסביבות שנת 1935 שב לניו יורק. שם כתב באופן קבוע בעיתון העברי "הדואר", בביטאון ארגון ציוני אמריקה New Palestine ("ניו פלסטיין"), בעיתון היידי "נייע ווארהייט" ובשבועון הציוני היידי "דאס אידישע פאלק" ("העם היהודי"), שאותו גם ערך.[6] בשנותיו האחרונות כתב ספר על קאנט ותורת המוסר היהודית, שנועד לצאת בהוצאת אוניברסיטת שיקגו ולהיות ההמשך ל"שפינוזה ובודהה",[3] אך נפטר בניו יורק בשנת 1938, בגיל 52, בטרם השלים את חיבורו.
פרסומיו
עריכה- Theorie, Ursprung und Geschichte der Friedensidee: kulturphilosophische Wanderungen, Stuttgart: F. Enke, 1909. (בגרמנית)
- Der Staat im Wandel der Jahrtausende: Studien zur Geschichte des Staatsgedankens, Stuttgart: Enke, 1910. (בגרמנית)
- Gestalten und Schatten (mit einem Vorwort von Israel Zangwill, Berlin: L. Lamm, 1911. (בגרמנית)
- Psychologie des jüdischen Geistes. Zur Völker- und Kulturpsychologie, Berlin: C. A. Schwetschke und Sohn, 1912. (בגרמנית)
- On the eve of redemption, New York: Alpha Omega, 1918. (Selections from The American Jewish Chronicle, 1916-1918)
- Breaking the Tablets: studies in the philosophy of history, Chicago: The Meyerson Press, 1930.
- מיין שטעדטעל: בילדער און געשטאלטען, שיקגו: קוריער, 1930. (זיכרונות מהעיירה) (ביידיש)
- שמואל משה מלמד – העודם יהודים? נדפס לראשונה ב'התורן', גיליון 45, 25.1.1918, ניו-יורק, ונדפס בשנית במדור הקריאה החוזרת של 'דחק - כתב עת לספרות טובה', כרך י', 2018.
- Contra Goldman: the case of Judaism against a rabbi, Chicago, 1931. (ספר קצר, על סולומון (שלמה) גולדמן)
- Spinoza and Buddha: Visions of a Dead God, Chicago: University of Chicago Press 1933.
- Forty years of Zionism, New York: Zionist Organization of America, 1937. (ספר קצר)
קישורים חיצוניים
עריכה- רשימת הפרסומים של שמואל משה מלמד, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת הפרסומים של שמואל משה מלמד, בקטלוג הספרייה הלאומית
- שמואל משה מלמד באתר openlibrary
- אחרי מטתו של ד"ר ש. מ. מלמד, דבר, 19 ביולי 1938 (נקרולוג)
- כתבי שמואל משה מלמד לצפייה ולהורדה בארכיון האינטרנט
- במה יהודים עוסקים?..., הצפירה, 29 בנובמבר 1910
- מתוך שעמום, הצפירה, 1 בנובמבר 1910
- מחלוקת של יהודים... או מה זה היסטוריה?, הצפירה, 20 במרץ 1911
- הבסיס של חיינו הלאומיים, הצפירה, 28 בנובמבר 1913
- אנשי אוּאֵיטשִׁפֶּל, הצפירה, 3 ביוני 1913 (=וייטצ'אפל)
- זכויות של קבוצה וזכויות לאומיות, הצפירה, 29 באוקטובר 1916
- חלק המודעות, הצפירה, 29 בינואר 1912 (ותגובה: י. י. גלַס, אל המלעיגים, הצפירה, 7 בפברואר 1912)
שמואל משה מלמד (1885-1938), דף שער בספרייה הלאומית- כתבי שמואל משה מלמד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- שמואל משה מלמד, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 "Melamed, Samuel Max", in Who was who among North American authors, 1921-1939, Detroit: Gale Research Co., 1976, Vol. 2, p. 992.
- ^ 1 2 3 4 חיים ויצמן, כתבי חיים וויצמן (עורך כללי: מאיר ו. ווייסגל), כרך ה: יאנואר 1907 – פברואר 1913 (עורכת: חנה ויינר), ירושלים: מוסד ביאליק, יד וויצמן, תשל"ד, עמ' 447.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 אחרי מטתו של ד"ר ש. מ. מלמד, דבר, 19 ביולי 1938 (נקרולוג).
- ^ 1 2 יהדות ליטא, כרך ג: ספר א: אישים, תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 194.
- ^ The Jewish List: Chicago's Top 100 Jews of the 20th Century, באתר The Chicago Jewish News (באנגלית).
- ^ משה שטארקמן, אפיקי נהריים: מסות ומחקרים (אסף וערך: ג. קרסל; מסת מבוא: דב סדן), תל אביב: אחיאסף, 1983, עמ' 166.