תאודור הנרי רובינסון

מלומד שמי וחוקר הברית הישנה בריטי

תיאודור הנרי רובינסוןאנגלית Theodore Henry Robinson‏) 9 באוגוסט 1881 - 26 ביוני 1964 היה מלומד שמי וחוקר הברית הישנה בריטי.

תאודור הנרי רובינסון
אין תמונה חופשית
לידה 9 באוגוסט 1881
אדנברידג', הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 ביוני 1964 (בגיל 82)
אילינג, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקצוע מרצה באוניברסיטה, מלומד, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייו ולימודיועריכה

רובינסון, נצר למשפחת כומר בפטיסטי, נולד באדנברידג'(אנ') למד תאולוגיה ופילולוגיה במכללת סנט ג'ון(אנ') בקיימברידג', ב-Regent’s Park Baptist College בלונדון ובאוניברסיטת גטינגן[1]. את הדוקטורט בתאולוגיה קיבל מאוניברסיטת לונדון. הוא לימד עברית וסורית במכללת סרמפור(אנ')מערב בנגל) במשך זמן מה, בטרם נסע לאוניברסיטת קארדיף בשנת 1915, שם עבד כמרצה. משנת 1927 עד פרישתו בשנת 1944 כיהן כפרופסור לשפות שמיות.

פרסומיו משתרעים על תחום רחב באופן יוצא דופן: החל בספר הלימוד הסורי הראשון שלו, שיצא בשנת 1915 (ומהדורה שישית שלו יצאה בשנת 2013 (!) ), וכלה ביצירות על תולדות הדת בישראל הקדום וההיסטוריה שלה ופרשנויות על הברית החדשה. ספר פירושיו על הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה ומיכה פורסם בגרמנית בשנת 1938 ובהמשך הופץ מחדש מספר פעמים.

רובינסון פיתח שיטת ביקורת-טקסט חשוב לספר רות ולמגילת איכה שאומצה בשתי מהדורות חשובות של המקרא במאה העשרים: המהדורה השלישית של תנ"ך קיטל(אנ') והBHS(אנ'). מהדורת ה-BHS הופיעה בדפוס זמן רב לאחר מותו.

רובינסון היה מזכיר האגודה לחקר הברית הישנה(אנ') במשך זמן רב (משנת 1917 עד 1946) ופעמיים נשיאה (1928 ו -1946). בשנת 1926 ערך את הרצאות שווייץ' על ארכאולוגיה מקראית(אנ')ץ הוא קיבל דוקטור לשם כבוד בתאולוג מאוניברסיטת אברדין, מאוניברסיטת ויילס(אנ') ומהפקולטה התאולוגית של אוניברסיטת האלה-ויטנברג.

ממחקריועריכה

בספרו Prophecy and the Prophets in Ancient Israel, רובינסון ניסח תאוריה האומרת שחיבור רוב ספרי הנבואה נעשה בתהליך של שלושה שלבים. ראשית הנביא נשא נאומים בעל פה, שעברו מפה לאוזן ולוקטו ונרשמו בידי תלמידיו, שנית, קובצי הנבואה הכתובים (הכוללים את שם הנביא) נערכו לפי נושאים שונים ובשלב האחרון נערכו ועובדו לכדי ספרים[2].

מעבודותיועריכה

  • Paradigms and exercises in Syriac grammar, Oxford 1915.
  • Prophecy and the prophets in ancient Israel, London 1925.
  • A history of Israel. Vol. 1: From the exodus to the fall of Jerusalem, 586 B.C., Oxford 1932.
  • The Epistle to the Hebrews, London 1933.
  • The Gospel of Matthew, London 1947.
  • The poetry of the Old Testament, London 1947.
  • Prophecy and the Prophets in Ancient Israel, London 1950
  • Die zwölf kleinen Propheten (= Handbuch zum Alten Testament 1, 14), Tübingen 1938.
  • Biblia Hebraica Stuttgartensia, Faszikel 13a: Liber Ruth und Faszikel 13d: Liber Threnorum (1975)

הערות שולייםעריכה

  1. ^ [1]
  2. ^ מבוא למקרא יחידות 9–10 עמודים 50-53 ספר קורס של האוניברסיטה הפתוחה

קישורים חיצונייםעריכה