תאוריית העמדה הפמיניסטית
תאוריית העמדה הפמיניסטית היא גישה לפיה בפמיניזם, כחלק ממדעי החברה, נדרש לראות דברים מנקודת מבט נשית, בגלל שנשים מבינות דברים בצורה ייחודית. בין המצדדות בגישה זו נמנות דונה הראווי, פטרישה היל קולינס[1] ודורותי סמית'. יישום גישה זו בתורת ההכרה הופך את חוויותיהן של נשים לנקודת המוצא המרכזית של כל דיון פמיניסטי, במקום אלה של גברים או בנוסף להן.
התפתחות תאוריית העמדה הפמיניסטית
עריכהתאוריית העמדה הפמיניסטית נטבעה בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי דורותי סמית', פמיניסטית מרקסיסטית מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. לאחר מכן היא פותחה על ידי ננסי הארטסוק. על פי תפיסה זו, גישה פמיניסטית צריכה להתבסס על ניתוח מנגנון הדיכוי הפטריארכלי הטבוע בחברה, המשפיע על חייהן ותפקידיהן של נשים. מנגנון זה גורם לכך שחוויותיהן של נשים, כקבוצה, שונות מאלה של גברים, ויש להתבסס על חוויות אלה כדי לראות ולהבין את העולם מנקודת מבט פמיניסטית.
המאמרים הראשונים שנכתבו על ידי אנשי אקדמיה שדגלו בגישה זו התמקדו בחלוקת עבודה על פי מגדר.
תאוריית העמדה הפמיניסטית קיבלה חיזוק משמעותי בשנת 1986, עם פרסום הספר "The Science Question in Feminism" של סנדרה הארדינג, בו היא טוענת שהמדע הוא ברובו אנדוצנטרי וקוראת תיגר על הנחות המוצא של המדע הקונבנציונלי. בספרה היא מציגה את תאוריית העמדה הפמיניסטית כזו השואפת להגדיר מחדש מושגים מרכזיים במדע על בסיס חוויות חייהן של נשים, השונות מאלה של גברים, אך גם של קבוצות מיעוט אחרות. שורשיה של התאוריה נעוצים בטיעון מרכזי של הגל, לפיו האנשים המצויים בעמדות הכוח הם אלה המכתיבים את תפיסת העולם הרווחת, והם נוטים לראות בזכויות היתר שלהם "זכויות טבעיות". לעומתם, אנשים שאינם נמצאים בעמדות כוח יכולים לתאר את יחסי הכוח בחברה באופן מאוזן יותר. על פי הארדינג, כל עוד המדע ממשיך לתאר ולהסביר את העולם מנקודת המבט של הקבוצות הדומיננטיות, אין דרך להבין או להסביר באופן מעמיק את התהליכים המתרחשים בחברה. לדבריה, השימוש בפמיניזם מנקודת מבט נשית מאפשר לגלות הטייה גברית במדע.
תפיסתה של הארדינג אומצה על ידי פמיניסטיות רבות באותה תקופה, בהן דונה הראווי[2]. תאוריית העמדה הפמיניסטית, המאפשרת לתאר אירועים מנקודות מבט שונות, החלה גל של גישות פמיניסטיות מנקודות מבט מגוונות, בהן פמיניזם שחור[3] ופמיניזם מזרחי[4].
ביקורת והתרחבות
עריכהעל פי אסכולת הפמיניזם הפוסטמודרני, לא קיימת "נקודת מבט נשית" אחידה, כי חייהן של נשים במקומות שונים ובתקופות שונות הם מאד מגוונים, ואי אפשר להכליל את כלל חוויותיהן כמקשה אחת.
תאוריית העמדה הפמיניסטית הפנימה את הביקורת הזו, ולא מקובל כיום לטעון שקיימת "נקודת מבט נשית" אחת אוניברסלית. יתרה מזו, אפליה מינית כלפי נשים נתפסת כסוג של היררכיית שליטה או מטריצת שליטה (אנ') אחת מני רבות, בעלת מאפיינים משותפים למנגנוני שליטה דומים כמו גזענות, הומופוביה, קולוניאליזם ואפליה מעמדית[5].
הפעילות כיום בתחום תאוריית העמדה הפמיניסטית מנסה למפות את הקיריארכיה ולמצוא דרכים להתמודד איתה. מיפוי זה מנסה לתאר מנגנוני שליטה שונים ומגוונים בצורה נייטרלית, לתאר את מקומם של נשים וגברים בכל מערכת כזו, ולמצוא דרכים להתמודד עם אמצעי דיכוי בכל אחד מהמנגנונים.
הערות שוליים
עריכה- ^ The Feminist Standpoint Theory Reader: Intellectual and Political Controversies, Sandra G. Harding, Psychology Press, 2004
- ^ "Situated Knowledges: The Science Question in Feminism and the Privilege of Partial Perspectives", in Feminist Studies, pp. 575–599, 1988.
- ^ פטרישה היל קולינס, Defining Black Feminist Thought, The Feminist eZine, 1990 (באנגלית)
- ^ ויקי שירן, לפענח את הכוח, לברוא עולם חדש, באתר הקשת הדמוקרטית המזרחית, 2002
- ^ אוריאל לוי, מטריארכיה סוציאליסטית, באתר ה-8 במאי, 15 בינואר 2014