תבנית:ערך מומלץ 24 במאי 2016
מוזיקה קלאסית ישראלית החלה להתפתח בשנות ה-30 של המאה ה-20, כשראשוני המלחינים עלו לארץ ישראל מאירופה בעלייה החמישית, רובם פליטים מגרמניה הנאצית. באותם ימים עדיין לא הייתה בארץ ישראל תשתית תרבותית-מוזיקלית ראויה שבה יוכלו להיקלט. היו בהם מוזיקאים ותיקים, שכבר עשו להם שם בארצות מוצאם (כמו פאול בן חיים, עדן פַּרְטוֹש, יהויכין סְטוּצֶ'בְסקי ואלכסנדר אוריה בוסקוביץ'), וגם צעירים בראשית הקריירה (כמו גארי בֶּרְתִינִי, יוסף טל ואבל ארליך). אחד מקשיי הקליטה של המוזיקאים החדשים בארץ היה המאבק להשגת עבודה שתפרנס את העוסקים בה, לאור ריבוי הנגנים שהגיעו מאירופה בעלייה הרביעית והחמישית. מאידך, דווקא הגל הגדול של מוזיקאים מקצועיים וחובבי מוזיקה שהגיע באמצע שנות ה-30 הוא שהביא את הכנר ברוניסלב הוּבֶּרמן בסוף שנת 1936 להחלטה להקים את התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית.