תבנית:ערך מומלץ 26 באוגוסט 2023
התכנון העירוני של ברצלונה התפתח בהתאם לשינויים ההיסטוריים והטריטוריאליים של העיר, ובהתאם לאילוצים שונים של המרחב הציבורי, כגון אדריכלות, תשתיות עירוניות והתאמתן ותחזוקה של מרחבים טבעיים, פארקים וגנים.
ברצלונה התפתחה באופן מתמיד מאז הקמתה בתקופה הרומית ועד ימינו, אם כי מאז המאה התשע-עשרה היא מואצת הודות לתוכנית ההרחבה והתקבצות של עיריות שכנות. עד המאה התשע-עשרה העיר נאלצה להתפתח בתוך חומותיה מימי הביניים, שכן היא נחשבה לכיכר צבאית, ולכן צמיחתה הייתה מוגבלת. המצב השתנה עם הריסת החומות וסיפוחו של המבצר השכן לעיר. התפתחויות אלו הובילו להרחבת העיר על פני המישור הסמוך. ההתרחבות נוהלה במסגרת פרויקט אישמפלה (מילולית: "הרחבה"), שערך אילדפונס סרדה ואשר היה להרחבה הטריטוריאלית הגדולה ביותר של ברצלונה. גידול משמעותי נוסף בשטחה של הבירה הקטלאנית היה סיפוחן של מספר עיריות הסמוכות לברצלונה בין סוף המאה התשע עשרה לתחילת המאה העשרים, מה שהוביל לביצוע תוכנית הקשרים (בספרדית: Plan de Enlaces) שנערכה בשנת 1903. לאחר מכן, הפיתוח העירוני התאפיין בגידול באוכלוסייה עקב הגירה מחלקים אחרים של ספרד, מה שהוביל לפרויקטים עירוניים שונים כמו התוכנית המחוזית בשנת 1953 ותוכנית המטרופולין הכללית של 1976. כמו כן, התאמת המרחב העירוני של העיר קודם בין המאה ה-19 למאה ה-21 על ידי אירועים שונים שנערכו בעיר, כגון התערוכה העולמית של 1888, התערוכה העולמית של 1929, הקונגרס האוכריסטי הבינלאומי ה-35 של 1952, המשחקים האולימפיים של 1992 והפורום האוניברסלי לתרבויות של 2004.
הפיתוח העירוני בשנים האחרונות והמחויבות לעיצוב וחדשנות, כמו גם הקישור של תכנון עירוני עם ערכים אקולוגיים וקיימות, הפכו את הבירה הקטלאנית לאחת הערים המובילות באירופה בתחום התכנון העירוני. העיר ומתכנניה זכו בפרסי הצטיינות רבים, כגון פרס הנסיך מוויילס לתכנון ערים מאוניברסיטת הרווארד (1990) ומדליית הזהב המלכותית מהמכון המלכותי לאדריכלים בריטים (RIBA) בשנת 1999. הפיתוח והתכנון של העיר היוו השראה לפרויקטים בערים אחרות ואף כונה "מודל ברצלונה".