תהילים ק"ה

תהילים ק"ה
	(א) הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו.; (ב) שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו.; (ג) הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'.; (ד) דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד.; (ה) זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו.; (ו) זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו.; (ז) הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו.; (ח) זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר.; (ט) אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק.; (י) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם.; (יא) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם.; (יב) בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ.; (יג) וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר.; (יד) לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים.; (טו) אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ.; (טז) וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר.; (יז) שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף.; (יח) עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו [רַגְלוֹ] בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ.; (יט) עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ.; (כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ.; (כא) שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ.; (כב) לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם.; (כג) וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם.; (כד) וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו.; (כה) הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו.; (כו) שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ.; (כז) שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם.; (כח) שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דברוו [דְּבָרוֹ].; (כט) הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם.; (ל) שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם.; (לא) אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם.; (לב) נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם.; (לג) וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם.; (לד) אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר.; (לה) וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם.; (לו) וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם.; (לז) וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל.; (לח) שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם.; (לט) פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה.; (מ) שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם.; (מא) פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר.; (מב) כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ.; (מג) וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו.; (מד) וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.; (מה) בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ.

תהילים ק"ה הוא המזמור ה־105 בספר תהילים ומיוחס לדוד המלך.^[1] המזמור הוא חלק מהתיקון הכללי.

תוכן המזמור

מזמור ק"ה מורכב מ-45 פסוקים ומחולק לשבעה חלקים:

א'-ו'

המזמור נפתח בקריאת המשורר להודות לאלוהים ולשבח אותו על הנפלאות שעשה: "הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו" (ב'), "שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכׇל נִפְלְאוֹתָיו" (ג').

ז'-י"א

מחלקו השני של המזמור מתאר המשורר חלק מתולדות עם ישראל, שמתחילה מהברית שכרת אלוהים עם שלושת האבות: "אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק" (ט'), "וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם" (י'), "לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם" (י"א).

י"ב-ט"ו

בחלקו השלישי של המזמור ממשיך המשורר בתיאוריו על האבות ואומר כי למרות שהם ומשפחותיהם היו מעטים: "בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ" (י"ב), ולא ישבו במקום קבוע: "וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר" (י"ג) - לא קרה להם רע בזכות שמירת אלוהים עליהם: "לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעׇשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים" (י"ד), "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ" (ט"ו).

ט"ז-כ"ג

המשורר ממשיך להרחיב על תולדות ישראל ומגיע ליוסף שירד למצרים כ"אִישׁ לְעֶבֶד" (י"ז), אשר: "עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ" (י"ח), עד העת בה אלוהים מושיע אותו: "עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ" (י"ט), ופרעה שם אותו כמשנה למלך: "שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכׇל קִנְיָנוֹ" (כ"א). המשורר מוסיף כי עקב הרעב "וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כׇּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר" (ט"ז), אבי ואחי יוסף ירדו גם הם למצרים: "וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם" (כ"ג).

כ"ד-ל"ח

המשורר מתאר את מה שקרה בעקבות התרחבות משפחת יעקב, התנכלות מצרים בהם: "הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו" (כ"ה). בעקבות זאת שלח אלוהים את משה ואהרן: "שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם" (כ"ז).

המשורר מתאר את חלק ממכות מצרים:

"שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ" (כ"ח) - מכת חושך,

"הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם" (כ"ט) - מכת דם,

"וַיַּךְ כׇּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכׇל אוֹנָם" (ל"ו) - מכת בכורות.

לאחר עשרת המכות הוציא אלוהים את בני ישראל ממצרים: "וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל" (ל"ז).

ל"ט-מ"ד

לאחר יציאת מצרים, מתאר המשורר ניסים שהתרחשו במדבר: "פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה" (ל"ט), "שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם" (מ'), "פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר" (מ"א). המסע במדבר מסתיים ובני ישראל הגיעו לארץ המובטחת: "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ" (מ"ד).

מ"ה

המזמור נחתם בהצהרת המשורר מדוע עשה ניסים וטובות לעם ישראל לאורך הדורות: "בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ" (מ"ה).

בדברי הימים

בספר דברי הימים א', פרק ט"ז, פסוקים ח'–ל"ו, מצוטט שיר שנאמר בידי אסף בן ברכיהו ושאר הלויים בעת העלאת ארון הברית לירושלים. חלקו הראשון של שיר זה מקביל לפסוקים א'-ט"ו במזמור זה, בשינויים קלים.^[2] השיר המופיע בדברי הימים, לרבות הקטע המקביל למזמורנו, נאמר במלואו בפסוקי דזמרא.

בתפילה היהודית

לדעת הגר"א ולמנהג הפרושים, מזמור זה הוא שיר של יום באחד מימי חול המועד פסח, בשל סיפור עשר המכות ויציאת מצרים המופיע בו.^[3]

בתרבות

מוטי וייס הוציא את השיר שירו לו הלקוח מפרק זה,^[4] ארגון דרשו לקחו את שמם מפרק זה ואף הוציאו מספר שירים בולטים על המילים דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד.