תומאס א קמפיס
תּוֹמַאס אַ קֶמְפִּיס (בלטינית: Thomas à Kempis) או תּוֹמַאס מִקֶּמְפֶּן (בגרמנית: Thomas von Kempen; בהולנדית: Thomas van Kempen; סביב 1380 – 25 ביולי 1471) היה כומר נוצרי קתולי גרמני-הולנדי של סוף ימי הביניים ומחבר הספר "הליכה בדרכו של ישו (אנ')", שפורסם בעילום שם בלטינית בהולנד בערך בשנים 1418–1427, אחד מספרי הדבקות הנוצריים (אנ') הפופולריים והידועים ביותר. פירוש שמו בלטינית זהה לשמו בגרמנית, כלומר "תומאס מקמפן", כשקמפן (אנ') היא עיר הולדתו.
 | |
| לידה |
1380? Kempen, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
25 ביולי 1471 (בגיל 91 בערך) זוולה, הולנד |
| שם לידה |
Thomas Haemerkken |
| מדינה |
ארצות השפלה הבורגונדיות |
| מקום קבורה |
Basiliek van Onze-Lieve-Vrouw-Tenhemelopneming |
| שם עט |
Tomáš Hemerken Kempenský |
| שפות היצירה |
הולנדית, לטינית |
| יצירות בולטות |
הליכה בדרכו של ישו |
  | |
הוא היה חבר בתנועת "הדבקות החדשה (אנ')" (Devotio Moderna), תנועה רוחנית בתקופת ימי הביניים המאוחרות, וחסידם של חירט חרוט (אנ') ופלורנס רדווינס (אנ'), מייסדי האחים של החיים המשותפים (אנ').
ביוגרפיה
עריכהתומאס נולד בקמפן (אנ') שבחבל הריין.[1] שם משפחתו בלידתו היה "המרקן" (Hemerken) או "המרלין" (Hammerlein), כלומר מקצוע המשפחה, "פטיש קטן", תורגם ללטינית כ"Malleolus". אביו, יוהאן, היה נפח ואימו, גרטרוד, הייתה מנהלת בית ספר.[1] אף על פי שהוא מוכר באנגלית בתור Thomas à Kempis, ה-"a" מייצגת את ה-"מאין" בלטינית ומודגשת (à) בטעות. בכתביו חתם בעצמו "תומאס קמפנסיס" או "תומאס קמפיס".[2]
בשנת 1392, תומאס הלך בעקבות אחיו, יוהאן, לדוונטר בהולנד של ימינו כדי ללמוד בבית הספר הלטיני הנודע שם. בזמן שלמד בבית ספר זה, תומאס נתקל באחים של החיים המשותפים (אנ'), חסידי תנועת "הדבקות החדשה (אנ')" של חירט חרוט (אנ'). הוא למד בבית הספר בדוונטר בשנים 1392–1399.[1]
לאחר שעזב את בית הספר, עבר תומאס לעיר הסמוכה זוולה לבקר את אחיו שוב, לאחר שיוהאן הפך לאב המנזר של מנזר הר אגנס הקדושה של מסדר האוגוסטינים שם. קהילה זו הייתה אחת מקהילות הכמרים של קהילת וינדסהיים (אנ'), שנוסדה על ידי תלמידי חרוט במטרה לייצר דרך חיים שתואמת יותר את הנורמות של חיי הנזירים של התקופה. תומאס עצמו הצטרף למנזר הר אגנס הקדושה בשנת 1406. אולם הוא לא הוסמך לכמורה עד כמעט עשור לאחר מכן. הוא הפך למעתיק וסופר פורה. תומאס קיבל הסמכה לכהונה ב-1413[3] ומונה למשנה לאב המנזר ב-1429.[4]
כהונתו הראשונה בתפקיד משנה נקטעה על ידי גלות הקהילה מאגנטנברג (1429). התעוררה מחלוקת בקשר למינוי לכס הבישוף שהתפנה באוטרכט. האפיפיור מרטינוס החמישי דחה את מינויו של הבישוף הנבחר רודולף ואן דיפולט (אנ'), והטיל צו איסור. הכמרים נשארו בגלות תוך קיום האיסור עד להסדרת המחלוקת (1432). במהלך תקופה זו, תומאס נשלח לארנהם כדי לטפל באחיו החולה. הוא נשאר שם עד שאחיו מת בנובמבר 1432.[3]
מלבד זאת, תומאס בילה את זמנו בין תרגילי הדבקות בכתיבה ובהעתקת כתבי יד. הוא העתיק את התנ"ך לא פחות מארבע פעמים,[3] אחד מהעותקים נשמר בדרמשטאדט, בגרמניה של ימיו, בחמישה כרכים. מכתביו ניכר שהוא קרא ספרות בצורה נרחבת ויצירותיו שופעות ציטוטים מקראיים, במיוחד מהברית החדשה.
בתור משנה לאב המנזר הוא הוטל עליו להדריך חניכים, ובתפקיד זה כתב ארבעה ספרונים בין 1418 ל-1427, שקובצו מאוחר יותר ונקראו על שם הפרק הראשון של הספרון הראשונה: "הליכה בדרכו של ישו" (De Imitatione Christi). תומאס מור אמר שזה אחד משלושת הספרים שחייבים להיות לכולם.[5] בין השנים 1500 ל-1700 יצאו לאור 13 תרגומים של ספר זה לאנגלית.[6] תומאס מת ליד זוולה בשנת 1471. יש אגדה לפיה נמנעה ממנו הכרה כקדוש כ-200 שנה לאחר מותו על ידי הכנסייה הקתולית בשל הימצאותם של סימני שריטה בחלק הפנימי של מכסה הארון שלו, מה שכביכול פוסל אותו מהכרה בקדושתו. כלומר הוא לא אימץ את המוות בשלווה.[7] עם זאת, ישנן עדויות מועטות התומכות בכך שהוא נקבר בחיים או ברעיון שהכנסייה הייתה שוללת ממנו את קדושתו אם היו מגלים שהוא מת בצורה זו.
כתביו
עריכהכתב היד של קמפיס משנת 1441 של "הליכה בדרכו של ישו (אנ')" זמין בספרייה המלכותית (Bibliothèque Royale) בבריסל (סימן מדף: MS 5455-61).
תומאס גם כתב את הביוגרפיות של חברי הדבקות החדשה – חריט חרוט, פלורנס רדווינס, יאן ואן דה חרונדה (Jan van de Gronde) ויאן ברינקרינק (Jan Brinckerinck). יצירותיו החשובות כוללות סדרה של דרשות לחניכים של מנזר אוגוסטינוס הקדוש, כולל "תפילות ומדיטציות על חיי ישו",[8] "מדיטציות על התגלמותו של ישו", "על חיבה אמיתית של הלב", "שיח הנשמה", "גן הוורדים", "עמק של חבצלות", ו"חייה של לידווינה הקדושה מסכידאם".[9]
הערכה
עריכהאנדרטה הוקדשה לזכרו בנוכחות הארכיבישוף של אוטרכט בכנסיית מיכאל הקדוש, זוולה, ב-11 בנובמבר 1897. בשנת 1964 נסגרה כנסייה זו, מה שגרם להעברה של המונומנט לכנסיית מיכאל הקדוש חדשה מחוץ למרכז זוולה. בשנת 2005 נסגרה גם כנסייה זו והמונומנט הועבר לכנסיית Onze-Lieve-Vrouw-ten-Hemelopneming kerk (כנסיית עליית מרים) במרכז זוולה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- כתבי תומאס א קמפיס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- תומאס א קמפיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- תומאס א קמפיס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- Works by Thomas à Kempis in eBook form at Standard Ebooks
- Read Imitation of Christ online
- Quotes from Thomas à Kempis
- Devotio Moderna
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 Kempis (2004). On the Passion of Christ according to the four evangelists. Ignatius Press. pp. 9–12. ISBN 9780898709933.
- ^ John-Julian, Fr., OJN, ed. (2012). "Introduction - Thomas Hamerken". The Complete Imitation of Christ. Brewster, MA: Paraclete Press. ISBN 978-1557258106.
- ^ 1 2 3 Thomas a Kempis, Catholic Encyclopedia (1913)
- ^ "Thomas a Kempis, Priest, Monk, and Writer". Christianity.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-10-22.
- ^ ""Thomas à Kempis", Christian History, August 8, 2008".
- ^ Crane, David (1975). "English Translations of the Imitatio Christi in the Sixteenth and Seventeenth Centuries". Recusant History. 13 (2): 79–100. doi:10.1017/S0034193200032489. ISSN 0034-1932.
- ^ Moore, Timothy (27 ביולי 2016). "Why Isn't Thomas a'Kempis a Saint of the Catholic Church?". Imitating Christ In Daily Life. נבדק ב-19 ביוני 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Prayers and meditations on the life of Christ, by Thomas à Kempis, translated by William Duthoit
- ^ Thomas, à Kempis. Vincent Scully (ed.). St. Lydwine of Schiedam, virgin. London: Burns & Oates.