תומאס ג'יימס וילקין
תומאס ג'יימס וילקין (באנגלית: Thomas James Wilkin; 12 באוגוסט 1909 – י"ב תשרי תש"ה, 29 בספטמבר 1944). היה איש הבולשת של משטרת המנדט בארץ ישראל שנורה למוות על ידי אנשי לח"י כנקמה על מותו של אברהם שטרן.
 | |
| לידה |
12 באוגוסט 1909  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
29 בספטמבר 1944 (בגיל 35) ירושלים, פלשתינה (א"י) |
| מקום קבורה | ירושלים |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| השתייכות | משטרת המנדט |
  | |
תומאס ג'יימס וילקין נולד בעיר אלבורו באנגליה. הצטרף למשטרת המנדט הבריטי בארץ ישראל בשנת 1930[1]. בתחילה עבר קורס שוטרים בבית הספר לשוטרים בהר הצופים ולאחר מכן שירת מספר חודשים במשטרת בית לחם. במשך שמונה השנים שלאחר מכן שירת במשטרת יפו. אחרי ששירת כשוטר ומש"ק, הועלה לדרגת מפקח, ובמהלך שירותו עלה בדרגה פעמים נוספות והגיע לדרגת רב פקד. בשנת 1938 עבר וילקין לשרת במטה הבולשת הבריטית בתל אביב, ששכן בבניין בדרך יפו-תל אביב (כיום רח' אילת 14). את תפקידו בבולשת מילא לצדו של ג'פרי מורטון, קצין הבולשת שעסק בבילוש אחרי ארגוני המחתרת היהודיים, שהיה בכיר ממנו.
לוילקין הייתה החל משנת 1933 חברה לחיים, יהודיה צעירה מתל אביב בשם שושנה בורוכוב שהייתה בתו של דב בר בורוכוב, מאבות הציונות הסוציאליסטית. משושנה בורוכוב למד את השפה העברית, שלט בה היטב, בניגוד לרוב קציני הבולשת, והכיר את ההוויה של יהודי ארץ ישראל. הוא נהג לשבת בבתי קפה יחד עם יהודים ולאסוף כך מידע רב. הרבה מהמידע שאסף הוא שמר בראשו, מחשש שיודלף על ידי שוטרים יהודיים או מתוך רצון לשמור על מעמדו כמומחה[2]. וילקין נחשב במשטרה הבריטית כקצין מצטיין ובין השנים 1941 ל-1944 קיבל שלושה עיטורי הצטיינות. שנים מהם מטעם המלך הבריטי. כקצין בולשת כעשור שנים ומעלה, השולט בעברית, נחשב וילקין כאויב מסוכן במיוחד של ארגוני המחתרת אשר העריכו את כישוריו וחששו ממנו. מנחם בגין כתב עליו שהיה שועל ערמומי ואחד הקצינים המוכשרים היחידים בבולשת. הוא צמח מהשורות, שלט בעברית והיה פסיכולוג טוב[3]. גאולה כהן כתבה כי היו לווילקין "עיניים יהודיות" וכי חברי לח"י ידעו כי כל עוד הוא בחיים רבים מהם ימותו.
וילקין היה מעורב בחקירתו בעינויים של בנימין זרעוני, בחקירה של אריה קוצר, במעצר מטה האצ"ל באוגוסט 1939 והיה יד ימינו של מורטון בפעולות נגד לח"י[1]. פעילים קומוניסטים העידו שוילקין השתתף בעינויים ומכות שהופעלו כלפיהם במהלך חקירתם בידי מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט[4][5].
בראשית שנות הארבעים, עת אנשי האצ"ל הניחו את נשקם כדי לשתף פעולה במאבק בנאצים, הפך המאבק בלח"י למאבק העיקרי של הבולשת. בראש המאבק עמדו מורטון ווילקין. ב-20 בינואר 1942 הטמינו אנשי לח"י מטעני נפץ על גג בניין ברחוב יעל 8 בתל אביב ומטענים נוספים הוטמנו בחצר ליד הכניסה לבניין. התוכנית הייתה למשוך את תשומת לב הבולשת לבית זה, על ידי פיצוץ על גגו, על מנת שמורטון ווילקין יבואו למקום, ובבואם יופעלו נגדם יתר המטענים. הפעלת המטענים על הגג הייתה באמצעות כבל חשמלי שנמתח בין הבית ברח' יעל לבניין הסמוך. המטען הראשון הופעל ואנשי לח"י המתינו להופעת מורטון ווילקין, אולם הקדימו אותם שני קציני משטרה יהודים וקצין אנגלי. המטענים הופעלו ושלושתם נהרגו.
בעקבות האירוע הוגברו החיפושים אחר מפקד לח"י אברהם שטרן (יאיר) שנאלץ להסתתר בדירת מסתור. ב-12 בפברואר 1942 נתגלה לבולשת מקום מחבואו של יאיר ברח' מזרחי ב' 8 בשכונת פלורנטין. מיד עם קבלת המידע על המסתור של יאיר הזדרז מורטון לחוש לדירה עם וילקין וכוח של שוטרים חמושים. יאיר, שנתגלה מסתתר בארון בגדים, הוצא ממנו. בעלת הדירה סולקה ממנה ואז, בלא נוכחות עדים יהודים, נורה יאיר על ידי מורטון באקדחו ונרצח בדם קר. שלטונות המנדט הפיצה את הגרסה כי יאיר נורה בעת "ניסיון בריחה"[6].
ב-1 במאי 1942 ניסו אנשי לח"י להתנקש בחייו של מורטון. מורטון נפצע ותוך זמן לא רב עזב את הארץ ווילקין מילא את מקומו. בשנת 1943 עבר וילקין לשרת במטה הבולשת בירושלים כאחראי על המחלקה היהודית.
אנשי לח"י המשיכו לעקוב אחרי וילקין בירושלים במטרה להורגו כנקמה על רצח יאיר. ההחלטה על הריגת וילקין נתקבלה על ידי יצחק יזרניצקי (לימים יצחק שמיר, ראש ממשלת ישראל). ב-29 בספטמבר 1944 הצליחו האורבים (יעקב בנאי (מזל), יהושע כהן, דוד שומרון ומתתיהו פלאי[7]) לירות בווילקין בלב ירושלים ליד הכנסייה הרומנית ולהורגו. דוד שומרון ירה בו 7 כדורים מטווח קצר ונמלט עם יעקב בנאי לשטח הכנסייה ומשם במונית שהמתינה להם נעלמו מהשטח.
לאחר חיסולו הטילו השלטונות עוצר כללי על ירושלים. גאולה כהן תיארה את הרושם שהריגתו עשתה על חברי הארגון, אשר אנחת רווחה בקעה מלבם בשומעם על מותו.
שלטונות המנדט ערכו לווילקין הלוויה בבית הקברות הפרוטסטנטי של הבישוף גובאט בהר ציון בירושלים, בה השתתפו מאות אנשים מראשי הממשל והמשטרה ובהם המזכיר הראשי של ממשלת המנדט (שהיה השני לנציב העליון בהיררכיה המנדטורית) וכן מפקד משטרת המנדט ג'ון מורי ריימר-ג'ונס[8]. בין ההולכים אחר ארונו הייתה גם שושנה בורוכוב.
לקריאה נוספת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- חזקי עזרא, לאחר 70 שנה – שיחזור פעולת ההתנקשות, באתר ערוץ 7, 29 בינואר 2013
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Nachman Ben-Yehuda, Political assassinations by Jews: a rhetorical device for justice, page 196-197
- ^ The Palestine triangle: the struggle for the Holy Land, 1935-48, page 173
- ^ בספרו המרד
- ^ המשך החקירה בתעלומת מירוניאנסקי, דבר, 21 בדצמבר 1948
- ^ מיקוניס מעיד בענין העלמו של מירוניאנסקי, דבר, 5 בינואר 1949
- ^ אברהם שטרן נהרג בהתנגשות עם המשטרה, דבר, 13 בפברואר 1942
- ^
עופר אדרת, איש הלח"י שחיסל את "רב־הציידים מהגסטאפו הפלשתינאית", באתר הארץ, 6 בינואר 2022
- ^ אחר רצח הקצין וילקין, דבר, 1 באוקטובר 1944
