תיבת גומא

תיבה עשויה גומא פפירוס שנחמרה בחימר וזפת כדי למנוע חדירת מים

תֵּבַת הגֹּמֶא הייתה תיבה עשויה גומא פפירוס שצופתה בחימר וזפת כדי למנוע חדירת מים, שאליה הוכנס משה על ידי יוכבד אמו, שביקשה להגן עליו מגזירת פרעה.[1]

וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.
בת פרעה מוצאת את משה בתיבה. ציור מעשה ידי קונסטנטין פלביטסקי (אנ')

התיבה הייתה עשויה מגומא, המזוהה עם גומא פפירוס, וחוזקה "בַחֵמָר וּבַזָּפֶת".[2] צמח הפפירוס גדל לאורך גדות הנילוס ומצוי לרב באזור הדלתא של הנהר. צמח הגומא מגיע לגובה של 2.5 מטרים והוא מעוטר בעלים ופרחים. המצרים הקדמונים השתמשו בגומא כדי להתקין נעליים, מחצלות ואף סירות. לעשיית תיבת משה הספיק קנה אחד של גומא. את התיבה הניחה אם משה בין קני הסוף על שפת היאור כדי שלא תיסחף.[3] במצרים העתיקה סימל הגומא חיים ארוכים וענפי הגומא שימשו כקמע המביא ברכה למחזיק בהם.[4]

המילה 'תיבה' מופיעה בעוד סיפור תנ"כי, תיבת נח. גם בסיפור זה, התיבה מסמלת הצלה. בשני הסיפורים, משה בתיבה ותיבת נח, ניצלים השוכנים בה בחסדו של האל.

סיפור ידוע נוסף מהמזרח הקדום, בו היה שימוש לסל נצרים הוא סיפורו של סרגון מאכד, אשר אמו הכוהנת הפקירה אותו לחסדי הנהר.[5]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר שמות, פרק ב'
  2. ^ ספר שמות, פרק ב', פסוק ג'
  3. ^ נחום סרנה, עולם התנ"ך: שמות, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 29.
  4. ^ פנינה גלפז-פלר, יציאת מצרים, מציאות או דמיון, תל אביב, שוקן, 2002, עמ' 35
  5. ^ ש. שפרה, יעקב קליין, בימים הרחוקים ההם: אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, תל אביב, עם עובד, 1996, עמ' 635 - 631.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.