פרשת שמות

פסוקים	שמות, א', א' – ו', א'
מספר פסוקים	124
מספר תיבות	1763
תוכן	שעבוד ישראל במצרים, גזירת מוות על התינוקות הזכרים, הצלתו של משה, בריחתו למדיין וחזרתו למצרים, התעמתות משה ואהרן עם פרעה
	הפטרה
אשכנזים	ישעיהו, כ"ז, ו' – כ"ח, י"ג ומוספים כ"ט, כ"ב–כ"ג
ספרדים	ירמיהו, א', א' – ב', ג'
איטלקים	ירמיהו, א', א'–י"ט
תימנים	יחזקאל, ט"ז, א'–י"ד

פָּרָשַׁת שְׁמוֹת היא פרשת השבוע הראשונה בספר שמות. הפרשה מתחילה בתחילת הספר, פרק א', פסוק א', ומסתיימת, לפי החלוקה לפרקים, בפרק ו', פסוק א'.

בפרשה מסופר על תחילת שעבוד עם ישראל במצרים בידי פרעה, ועל גזירת רצח התינוקות הזכרים. במקביל מסופר על קורותיו של משה, החל בלידתו, גדילתו בבית פרעה, בריחתו למדים, נישואיו לציפורה והולדת בניו. חלק ניכר מהפרשה עוסק בהתגלות האל אליו בסנה, ובבחירתו להנהגת עם ישראל ביציאה ממצרים. בפרשה מוצגות כמה מהדמויות המרכזיות שיופיעו בפרשות ובספרים הבאים: משה, אחיו אהרן ומרים, וכן פרעה מלך מצרים. בסיום הפרשה משה ואהרון פונים אל פרעה בבקשה שייתן לבני ישראל לצאת ממצרים, ובסירובו של פרעה שבתגובה הכביד את העבודה על בני ישראל.

את הפרשה קוראים בין התאריכים י"ח בטבת – כ"ה בטבת.

תוכן הפרשה

גזירות פרעה

ערך מורחב – שעבוד מצרים

הפרשה נפתחת בו' החיבור, מתקשרת לסיומו של ספר בראשית, ומסכמת את שמות בני ישראל שירדו למצרים ואת מספרם. הם פרים ורבים וגדלים למספר גדול מאוד. בעקבות הגידול העצום במספרם, בני ישראל המכונים לראשונה על ידי פרעה 'עם', מזוהים על ידיו כסכנה פוטנציאלית. הוא מחליט לדכא אותו במספר דרכים על מנת לבלום את הריבוי שלהם – שעבוד פיזי ובניית "ערי מסכנות" – פיתום ורעמסס, עבודת פרך, ובהמשך ציווי על רצח כל הזכרים הנולדים. המיילדות שפרה ופועה המופקדות על ביצוע המשימה אינן מצייתות לציווי זה, ומצילות את הילדים. בעקבות מעשי המיילדות, מסופר כי ה' גמל להן טובה "ויעש להן בתים". פרעה מרחיב את הציווי ומורה אותו לכל המצרים: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו".

לידת משה ובריחתו למדין

בת פרעה מוצאת את משה ומביאה אותו לארמון. קונסטנטין פלביצקי, אמצע המאה ה-19.

על רקע ציווי פרעה לרצוח את התינוקות, מספרת הפרשה על זוג עבריים משבט לוי – עמרם ויוכבד (הם אינם נזכרים בשמותיהם בפרשה, אלא רק בפרשת וארא) – אשר נישאים ומביאים לעולם בן זכר. לאחר שלשה חודשים בהן הבן מוסתר בבית, אם הילד שחוששת להשאירו בביתה, בונה לו תיבת גומא, מניחה אותו בתוך התיבה ביאור ואחותו (מרים) עומדת לראות מה יעלה בגורלו.

ערך מורחב – משה בתיבה (סיפור מקראי)

בת פרעה מוצאת ביאור את התיבה בה הונח הילד, קוראת לו "משה", על שם משייתו מן המים. היא לוקחת אותו לביתה ומגדלת אותו בארמון פרעה, תוך שבשנותיו הראשונות אימו משמשת לו כמינקת. כשמשה גדל הוא יוצא לפגוש את בני עמו המשועבדים לפרעה. בתחילה רואה איש מצרי מכה איש עברי, משה הורג את המצרי לאחר שמוודא שאין אף איש שרואה אותו. יום למחרת יוצא משה שוב לראות בסבלות אחיו, הוא רואה שני אנשים עברים ניצים – (על פי חז"ל אלו דתן ואבירם) – הוא שואל את ה'רשע' שמרים את ידו להכות את חבירו, מדוע הוא עושה כך. בתגובה לכך מתריס אותו אדם 'האם אף אותו מתכוון משה להרוג כפי שהרג אמש את האיש המצרי'. משה מבין שדבר הריגת המצרי התגלה, ולאחר שפרעה שמע על כך ומנסה להרוג את משה, נאלץ משה לברוח לארץ מדין.

ערך מורחב – בריחת משה למדין

משה מגיע לבאר במדין, שם הוא מסייע לבנותיו של יתרו לשאוב מבאר המים, תוך שהוא מציל אותן מהרועים שהיו במקום וגירשו אותם. בעקבות כך מתעניין יתרו אביהם מדוע מיהרו לבוא, ולאחר שיתרו שומע את מעשה משה, הוא שולח לקרוא לו לגור בביתו. משה נענה לכך ובהמשך נושא לאישה את ציפורה, אחת מבנותיו של יתרו. למשה נולדים שני בנים, גרשם ואליעזר.

הסנה הבוער והחזרה למצרים

משה מביט בסנה הבוער. תנ"ך הולמן, 1890.

ערך מורחב – הסנה הבוער

באחת הפעמים שמשה רועה את צאן יתרו הוא מגיע להר סיני, שם הוא רואה סנה בוער באש, אך איננו מתאכל מהאש. הוא מתקרב אל הסנה ואז אלוהים מדבר אל משה מתוך הסנה. הוא מורה לו להסיר את נעליו מעל רגליו כי הוא עומד במקום קדוש. הוא מודיע לו שהחליט לגאול את עם ישראל ולהביאם לארץ ישראל, (ארץ כנען) ומטיל על משה את הנהגת העם. משה מנהל משא ומתן ארוך עם אלוהים ומעלה בעיות רבות שעשויות להפריע לו במשימה זו. בין היתר, מנסה משה לסרב לשליחות בטענה כי הוא "ערל שפתיים", אולם ה' מעמיד לצידו את אחיו אהרן כ"נביא" (לפי רש"י: מתורגמן, שפירושו בלשון התלמוד הוא אדם שמשמיע בקול את דברי החכם). כמו כן, אלוהים שאל אותו "מה זה בידך?" משה ענה "מטה". הוא מצייד את משה באותות ובמופתים שיעזרו לו לשכנע את העם ואת פרעה בדבריו, וכן מגלה לו את שמותיו המיוחדים.

ערך מורחב – ציפורה במלון

משה לוקח את אשתו ואת בניו בדרך חזרה למצרים. בדרך מתרחש אירוע בו משה נתון לסכנת חיים: "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו". צפורה מלה את בנה, ובעקבות מעשה זה סרה סכנת המוות, וצפורה מכריזה: "חתן דמים למולות".

פגישת משה ואהרון עם פרעה והכבדת השעבוד

משה נפגש עם אהרן שיוצא לקראתו בשובו למצרים, והוא מספר לו על התגלות האל אליו. שניהם באים לפני פרעה ותובעים בשם ה': "שלח את עמי". פרעה מסרב ומקשה את תנאי השעבוד של בני ישראל. הוא גוזר עליהם שהם לא יקבלו עוד אספקה של קש ותבן להכנת הלבנים, וייאלצו לאסוף אותם בעצמם. עם זאת, מכסת הלבנים המוטלת עליהם לא השתנתה, והם מוכים על ידי הנוגשים כי אינם מצליחים לעמוד במכסה. בני ישראל מצדם מתלוננים למשה שבואו רק הרע את המצב, והוא קובל לפני אלוהים. בפסוק החותם את הפרשה, עונה אלוהים למשה:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.

תאריכי הקריאה

השבת בה קוראים את פרשת שמות יכולה לחול בשישה תאריכים שונים:

שנת השא ושנת השג – י"ח בטבת
שנת הכז – י"ט בטבת
שנת החא – כ' בטבת
שנת גכה ושנת בשה, שנת גכז ושנת בשז – כ"א בטבת
שנת בחג ושנת זשג, שנת בחה ושנת זשה – כ"ג בטבת
שנת זחא ושנת זחג – כ"ה בטבת

הפטרה

בהפטרת פרשת שמות מתקיים מצב יוצא דופן שבו כל אחת ממסורות הקריאה המרכזיות של העדות השונות קוראת בספר אחר מספרי הנביאים:

התימנים, העיראקים, הטוניסאים והלובים, מפטירים בספר יחזקאל, פרק ט"ז, פסוקים א'–י"ד, בנבואה בה מתאר יחזקאל את הורתו ולידתו של עם ישראל וכיצד ה' גידלם וטיפחם – כמשל לשעבוד מצרים ויציאת מצרים.
האשכנזים והמרוקאים קוראים את הנבואה "הבאים ישרש יעקב", המזכירה את ניסי יציאת מצרים, בספר ישעיהו, מפרק כ"ז, פסוק ו' עד פרק כ"ח, פסוק י"ג, ומוסיפים את הפסוקים כ"ב–כ"ג בפרק כ"ט. וכן בנוסח רומניא קראו אותה הפטרה, אלא שלא הוסיפו את הפסוקים מפרק כט.
הספרדים מפטירים בספר ירמיהו, מתחילתו ועד פרק ב', פסוק ג' (אותה ההפטרה של השבת הראשונה מבין תלת דפורענותא), בו מתוארת הקדשתו של ירמיהו כנביא – באופן שמזכיר את הקדשתו של משה בפרשתנו. כך נוהגים גם האיטלקים, אלא שמסיימים פרק א', פסוק י"ט.

פיצול חריג זה הוא תוצאה של מהלך דברים ייחודי. ההפטרה המקורית הבבלית של פרשת שמות, המופיעה בספרות הגאונים ותקופתם ובמשנה תורה לרמב"ם, היא ההפטרה מיחזקאל, שכיום נוהגים בה התימנים וחלק קטן מקהילות הספרדים. הפטרה זו היא חלק מנבואת פורענות של יחזקאל הפותחת במילים "הודע את ירושלים את תועבותיה". פרק זה נאסר לשימוש כהפטרה בידי רבי אליעזר.^[1] אף על פי שההלכה נפסקה שלא כדעת רבי אליעזר, בקהילות רבות העדיפו שלא לקרוא פרק זה, ובקשו להחליף אותו בפרק אחר.^[2] בחיפוש אחר הפטרה מתאימה אחרת, קהילות אחדות בחרו בתחילת ספר ירמיהו, שעוסק בהקדשת הנביא. קהילות אחרות, החליטו לאמץ את ההפטרה שנהגה בסדר הקריאה הארץ-ישראלי לתחילת ספר שמות (ונהגה גם בנוסח רומניא), בספר ישעיהו. הפטרה זו, כשאר ההפטרות במנהג ארץ ישראל, נקבעה בשל פתיחתה הדומה לפתיחת הקריאה בתורה – "בני יעקב הבאים מצרימה" ו"הבאים ישרש יעקב".^[3]