תוכנית מגירה
תוכנית מגירה היא תוכנית פעולה שתוכננה אך טרם הוחלט על הוצאתה אל הפועל. מקור המילה הוא בכך שכביכול המתכננים "מניחים אותה במגירה" עד שייעשה בה שימוש.
הפעלתה של תוכנית מגירה מותנית בדרך כלל בהתרחשות המאורע או המאורעות אליהם כוונה התוכנית, אולם לא תמיד תוכנית המגירה מופעלת, על אף התרחשות המאורע. ישנם מקרים בהם תוכנית המגירה מופעלת כמות שהיא או בשינויים קלים בלבד (למשל "מבצע גשר לונדון"), ישנם מקרים בהם התוכנית מופעלת באופן חלקי (למשל "מבצע תגר"), ובמקרים רבים התרחישים אליהם הוכנה התוכנית הופכים בלתי סבירים לחלוטין, ותוכנית המגירה אליהם מתבטלת (למשל "מבצע הטלה").
פיתוח תוכנית מגירה עריכה
תוכנית מגירה מתוכננות בכל רמה אירגונית - החל מיזמים ומשקיעים, וכלה בממשלות ואירגונים בינלאומיים. חלק מתכניות המגירה הן סודיות, וחלקן גלויות לחלוטין. תכניות מגירה מסויימות דורשות השקעת משאבים על מנת להפוך אותן לישימות (למשל רכישת ציוד מסוים הדרוש להפעלתן), וחלקן אף מחייבות קבלת החלטות אסטרטגיות.
בעתות משבר, מפותחות תוכניות מגירה לעיתים קרובות כדי לחקור ולהתכונן לאירועים מסויימים שלדעת המתכננים קיימת הסתברות זו או אחרת להתרחשותם. תוכניות מגירה רבות עוסקות במצבי משבר מובהקים - רעידת אדמה, מגיפה, מלחמה ועוד.
תוכניות מגירה צבאיות עריכה
מכיוון שצבא נערך למגוון רחב של תרחישים, מקובל בצבאות להכין תוכניות מגירה למקרה שאחד התרחישים יתממש. דוגמה: במהלך מלחמת ההתשה ולאחריה, הכין צה"ל תוכניות מגירה לקראת מלחמה נוספת בין ישראל למצרים וסוריה (ראו פירוט בערך כוננות כחול לבן). אחדות מתוכניות אלה, כגון מבצע "בן חיל" לכיבוש פורט פואד ופורט סעיד שבצפון תעלת סואץ, לא מומשו, ואחרות, כגון מבצע דוגמן 5 לתקיפת סוללות טילי נ"מ של סוריה, הופעלו במלחמת יום הכיפורים.
במהלך המלחמה הקרה, הכינו ממשלות רבות תוכניות מגירה שנועדו להגן על עצמן ועל אזרחיהן מפני התקפה גרעינית. חלק מהתוכניות כללו גם מידע שימושי לציבור למצב חירום, כמו החוברת "כיצד לשרוד מתקפה גרעינית" שפרסמה ארצות הברית ב-1950 בשל חששה מהתקפה גרעינית סובייטית, או סדרת החוברות "להגן ולשרוד" שפרסמה בריטניה במהלך שנות ה-70 וה-80 שנועדה ליידע את האזרחים איך להגן על עצמם במהלך מתקפה גרעינית.
יתרונות וחסרונות עריכה
להכנה מראש של תוכנית לקראת תרחישים סבירים כמה יתרונות:
- הכנת תוכניות מגירה מאפשרת בחינה של תרחישים שונים, והחלטה על התגובה המתאימה ביותר לכל תרחיש.
- עבודת ההכנה עשויה "להציף" בעיות ומכשולים, ואף את קיומו של תרחיש אשר אין לו פתרון - ולכוון את קובעי המדיניות לקבלת החלטות שונות בנוגע לדרך ההתמודדות עם תרחיש כזה, וכל זאת ללא לחץ זמן.
- התוכנית מאפשרת הוצאה לפועל (ואף בדיקה מראש) של ההכנות לתרחיש: הכנת תשתיות, הצטיידות, אימונים וכיוצ"ב.
- מימוש תוכנית המגירה בזמן אמת מאפשר חיסכון משמעותי בזמן, שעשוי להתבטא גם בחיסכון ניכר בחיי אדם או במשאבים.
החסרונות של תכניות מגירה:
- אם התרחיש לא מתקיים, רוב המשאבים שהושקעו בתוכנית יורדים לטמיון.
- פעמים רבות מתוכננות תוכנית מגירה על סמך שורה ארוכה של הנחות יסוד. ככל שמתארך הזמן בין הכנת התוכנית לבין הוצאתה לפועל, עולה ההסתברות שאחת או יותר מההנחות שעמדו בבסיסה איבדו את תוקפן, ולא תמיד מי שאמון על הוצאת התוכנית לפועל מודע לכך. כתוצאה מכך, עלולה התוכנית שלא לענות על הצורך שלשמו היא הוכנה.
- לעיתים, תכניות מגירה פשוט נשכחות - עקב חילופי בעלי תפקידים או העברת מידע לקויה בארגון. גם במקרה זה המשמעות היא כי הכנת התוכנית וכל המשאבים שהושקעו בה ירדו לטימיון, על אף שהתרחיש אליו הוכנה מתממש. בנוסף, הארגון מגיע לתרחיש לא מוכן, ולכן עליו להגיב במהירות ותחת לחץ, דבר שעלול להוביל לתגובות פחות יעילות.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- מאיר פינקל, המטכ"ל - כיצד הוא לומד, מתכנן ומתארגן, הוצאת מודן ומשרד הביטחון ההוצאה לאור, 2020, הפרק "הכנת תוכניות המלחמה ('התכנון האופרטיבי')", עמ' 97–152.