מבצע תגר
מבצע תגר הוא שמו של מבצע שתוכנן על ידי חיל האוויר ב-1970 ונועד להשמיד את סוללות הטילים המצריות שבגזרת תעלת סואץ. לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים תכנן הפיקוד הישראלי לבצעו, אך כשנודע כי מצב הכוחות הישראלים ברמת הגולן קשה ביותר, הוסט הכוח האווירי שיועד למבצע צפונה ורק חלקו הראשון (והפחות משמעותי) של המבצע יצא אל הפועל בבוקר 7 באוקטובר 1973, יומה השני של מלחמת יום הכיפורים.
 | ||||||||||||||
| מטוס סקייהוק ישראלי | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||
| תאריך | 7 באוקטובר 1973 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מצרים | |||||||||||||
| תוצאה | המבצע הופסק בתחילתו | |||||||||||||
| ||||||||||||||
תוכנית המבצע
עריכהמבצע "תגר" תוכנן מאז אוגוסט 1970.[1] תוכנית המבצע כללה ארבעה גלי התקפה:
- גל התקיפה הראשון תוכנן לפגוע בבסיסי חיל האוויר המצרי ולשתקם כך שלא יוכלו להפריע לגלי התקיפה הבאים.
- גל התקיפה השני נועד לנטרל את תותחי הנ"מ המצרים ששובצו במערכי הסוללות והגנו עליהם מפני תקיפה מגובה נמוך.
- גל התקיפה השלישי נועד לפגוע במכ"ם של הסוללות בעזרת הטלת חימוש רוכב מכ"ם ממרחק. התכנון כלל שימוש במטוסי F-4 פנטום ובמטוסי A-4 סקייהוק וסופר מיסטר המצוידים באמצעי לוחמה אלקטרונית לדיכוי הסוללות.
- גל התקיפה הרביעי נועד להתבצע על ידי מטוסי הסקייהוק ולהשמיד פיזית את הטילים.[2]
תוכנית המבצע, שעל מתכנניו נמנה גם אביהו בן-נון, הייתה מורכבת מאוד וחייבה שימוש מתוזמן באמצעי הלוחמה האלקטרונית השונים בד בבד עם שיגור החימוש. אחד ממתנגדי התוכנית היה מפקד טייסת הפנטומים 107, יפתח ספקטור, שטען שהתוכנית המורכבת והמתוזמנת ברמת "שעון שווייצרי" היא "פשע" ומתירה חופש פעולה מועט מדי לטייסים הישראלים שהיו מורגלים באלתור ודורשת מהם להיות בורג במכונה מסורבלת הפגיעה לכל שינוי מהתרחיש המתוכנן. הוא אף סבר שהתוכנית היא קיצונית מדי ונותנת לחיל האוויר הישראלי סיכויי הצלחה של "הכל או לא כלום"[3]
גם מפקד חיל האוויר, בני פלד, לא היה שלם עם התוכנית, שהייתה לדעתו מורכבת מדי ונסמכה על הנחה מוטעית, לטעמו, כי חיל האוויר הישראלי מסוגל להתמודד לבדו, ללא סיוע קרקעי, עם איום סוללות הטילים המצריות. במועד מאוחר יותר הוא טען: "כשקיבלתי את התפקיד (מפקד חיל האוויר), כל אחד ידע שהתכוונתי לחסל את כל התוכניות דמויות-ה'מוקד' האלה".[4] בהציגו את תוכניות "תגר" לפני שר הביטחון והרמטכ"ל, מיד עם מינויו כמפקד החיל, במאי 1973, הדגיש פלד כי הצלחת המבצע מותנית בהתראה של 48 שעות לביצוע התקיפה ובכך שיוזמת התקיפה תהייה של חיל האוויר הישראלי ולא כתגובה למתקפה ערבית. לטענת פלד, הרגיעו אז שר הביטחון, משה דיין ואמר כי בכל מצב בו ידעו על כוונה ערבית לתקיפה, יאפשרו לחיל האוויר הישראלי להקדים ולתקוף.[5]
יישומו החלקי של המבצע
עריכהביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973, בצהריים, פתחו מצרים וסוריה במלחמה כוללת נגד ישראל. בשעה 14:00 חצו מאות מטוסי קרב מצריים וסוריים את הגבול ופתחו במתקפה נרחבת של מטרות איכות צבאיות ישראליות בסיני ובצפון הארץ. בתגובה למתקפה הזניק מפקד חיל האוויר את כל מטוסי הקרב הישראליים למשימת "הגנת שמי המדינה". לאחר שובם של מטוסי חיל האוויר הישראלי ממשימה זו ועד לסוף היום, עסקו בסיוע לכוחות הקרקע של צה"ל.
בערב אותו יום התקבל רושם במטה הכללי מידיעות ראשוניות שכוחות צה"ל הודפים את מתקפות השריון הסורי ברמת הגולן אך מצב כוחות צה"ל חמור בצפון הגזרה המצרית, היא גזרת הארמייה המצרית השנייה. בהערכת המצב הוחלט לבצע בבוקר המחרת, 7 באוקטובר, את "מבצע תגר" בחזית המצרית ושעת ה"ש" נקבעה ל-06:45. במשך הלילה נעשו בחיל האוויר ההכנות הדרושות: בוצעו תדריכים לטייסים, המטוסים חומשו בחימוש מתאים לתקיפת שדות תעופה וציוד ל"א נלווה נערך בחצי האי סיני וחולקו משימות לגלי ההתקפה הבאים.
בשעה 03:50 הצטברו ידיעות על המצב הקשה בו נמצאים הכוחות צה"ל ברמת הגולן. נודע על חדירת שריון סורי לרמת הגולן עד ממערב לחושנייה על שחיקת חטיבת השריון הישראלית 188 בקרבות ועל כיתור חלק ממוצבי צה"ל ברמת הגולן. לנוכח הידיעות פנה הרמטכ"ל למפקד חיל האוויר וביקש סיוע. בתגובה הבטיח מפקד חיל האוויר "טייסת סקייהוק כמעט שלמה" החל מהבוקר.
בשעה 05:00 משהוברר שהשריון הסורי פורץ לרמת הגולן במספר מוקדים וכי אין כוח של צה"ל שיכול לבלום אותו, נשאל מפקד חיל האוויר האלוף בני פלד אם יוכל להוציא אל הפועל את מבצע תגר בבוקר ואת מבצע דוגמן באותו יום אחר הצהרים. משהשיב בשלילה, הוחלט לבטל את מבצע תגר ולהוציא ב-7 באוקטובר את מבצע דוגמן בלבד.
מאחר שבשלב זה המטוסים כבר חומשו והטייסים היו מתודרכים וערוכים ליציאה לתקיפה, החליט פלד להוציאם בכל זאת את גלי התקיפה הראשונים והגדיר זאת כ"תוספת אש לקו". בשעה 06:40 התקשר שר הביטחון משה דיין ששהה בחפ"ק פיקוד צפון למפקד חיל האוויר והודיע לו שחיל האוויר הוא הכוח היחיד שיכול לעצור את השריון הסורי שצפוי לכבוש כבר בצהריים את עמק הירדן. בשלב זה הודיע מפקד חיל האוויר לרמ"ח מבצעים גיורא פורמן לבטל גם את גל התקיפה השני ולבצע רק את הגל הראשון. בשעה 06:57 הונחו כל טייסות הקרב שהתכוננו לבצע מטס שני על ביטול תגר ועל הפעלה דחופה של דוגמן 5 באותו יום בשעה 11:30 שמטרתו השמדת סוללות הטילים הסוריות על מנת לאפשר לחיל האוויר לפעול בחופשיות בגזרה זו ולסייע לכוחות הקרקעיים, שניהלו קרב נואש לבלימת שטף השריון שהוזרם לרמת הגולן.
בגל התקיפה הראשון והיחיד השתתפו כ-80 מטוסי סקייהוק שתקפו את מערך הנ"מ הקני שהגן על סוללות הטק"א ו-40 מטוסי פנטום שתקפו שבעה שדות תעופה.[6] גל התקיפה הזה כלל מטוסי סקייהוק מטייסת העמק, בהובלת יצחק דוד, ומטייסת הדרקון המעופף, בהובלת גיורא רום,[7] וטייסות נוספות. בשלב ההתקפה הראשון, הצליחו המטוסים לפגוע בכ-7 בסיסים של חיל האוויר המצרי ולהוציא ארבעה מהם מכלל פעולה.[8] כן הופלו 6 מטוסים של חיל האוויר המצרי.[8] בתקיפה הופלו באש נ"מ שני מטוסי סקייהוק ישראלים וטייסיהם, שמעון אש וליבי דולר נהרגו.
מבצע דוגמן 5 שבוצע לאחר הפסקת מבצע תגר נכשל ואבדו בו שישה מטוסי פנטום מבלי שפגע כמעט בכוחות הנ"מ הסורים. חלק מהסיבות לכישלון המבצע היו אי הפעלת כוחות הל"א התומכים שנערכו בסיני לקראת הפעלת מבצע תגר ולא הספיקו לעבור לחזית הצפון.
תוצאות
עריכהחיל האוויר הישראלי המשיך לפעול בחזית המצרית תחת איום כבד של סוללות הטילים שכונה "מסך האש" וספג אבדות משמעותיות. בהמשך הלחימה תקף חיל האוויר הישראלי שלוש פעמים את מערך הטילים באזור פורט סעיד ורק בפעם השלישית הצליח לפגוע בו בצורה שהביאה להפסקת פעולתו. לאחר מכן תקף בנפרד את סוללות הטילים בגזרות קנטרה, אסמאעיליה וסואץ-שלופה. הפגיעה במערך הטילים המצרי נמשכה על ידי כוחות הקרקע של צה"ל. תחילה, במבצע פשיטה שנערך ב-16 באוקטובר, לאחר חציית תעלת סואץ ובו נוטרלו חמש סוללות. לאחר מכן, עם התקדמות כוחות צה"ל בגזרה הדרומית בחזית המצרית, פגעו הכוחות הישראלים בכל הסוללות שהיו בגזרת הלחימה בצידה המערבי של תעלת סואץ.
ביקורת
עריכהלאחר המלחמה נטענו טענות קשות נגד בני פלד בנוגע להחלטתו על ביטול מבצע תגר והעברת מרכז הכוח האווירי של חיל האוויר לצפון.[9] בין השאר נטען כי בניגוד לטענת פלד, היה אפשר לתמוך בכוחות הסדיר בצפון באמצעות מערך הסקייהוקים והנשרים ולהמשיך עם מבצע תגר.[10] טענה נוספת שהשמיעה מחלקת המבצעים בחיל האוויר בראשותו של גיורא פורמן כנגד הביטול הייתה כי תא השטח בגולן קטן מדי להפעלה יעילה של הכוח שהוסט מ"תגר" צפונה וכי במקביל לחוסר יעילות זה תופקר החזית הדרומית לשליטה אווירית מצרית.[11] טענות אלו הושמעו בזמן אמת על ידי פורמן אך נדחו כיוון שהוראתו של דיין הייתה חד משמעית. לאחר ששמע על ההצלחה של גל ההתקפה הראשוני, ניסה בני פלד לעצור את ביטול המבצע, אך דברי דיין היו: "הסיני הוא חולות, כאן יש בתים" ונראה כי חששו מאיבוד "הבית השלישי" הביאו למתן פקודה חותכת ובלתי מתפשרת על נטישת "תגר".[11]
היסטוריון חיל האוויר וראש ענף מחלקת היסטוריה של חיל האוויר, יוסי עבודי טוען כי כיוון שתוכנית "תגר" לא הוצאה אל הפועל, לא ניתן כלל לדעת עד כמה היה תכנונה מוצלח וכי אין ביטחון כי גם לו הייתה מופעלת הייתה התוצאה חיובית מבחינת צה"ל. כמו כן, לדבריו, בהינתן ערפל הקרב ששרר בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים והידיעות שהגיעו לפיקוד הישראלי העליון לגבי מצב כוחות צה"ל ברמת הגולן, ההחלטה על ביטול "תגר" והסטת העתודה האסטרטגית היחידה שהייתה קיימת באותה עת אל הצפון הייתה הכרחית.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- יוסי עבודי, מה בין תגר לדוגמן, חוברת פרסומים מס' 27, מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
- שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר, הוצאת ספריית מעריב.
- רונן ברגמן, גיל מלצר, מלחמת יום כיפור - זמן אמת, הוצאת משכל, 2003
- אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם - הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה, הוצאת זמורה ביתן, 2001
- אורי בר-יוסף, התאוששות: צה"ל במבחן מלחמת יום הכיפורים, הוצאת דביר, 2023
- בני פלד, ימים של חשבון, הוצאת מודן, 2004
- יצחק שטייגמן, מוכרחים להמשיך לנגן - חיל האוויר הישראלי במלחמת יום הכיפורים, מודן הוצאה לאור, 2023, הפרק "במערכה להשגת עליונות אווירית - מבצעי 'תגר 4' ו'דוגמן 5'", עמ' 141–162.
קישורים חיצוניים
עריכה- אורי דרומי, אסון אווירי, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2008
- יוסי עבודי, היום השני למלחמה - תגר ודוגמן, אתר חיל האוויר
- יוסי עבודי, פתיחת מלחמת יום הכיפורים, אתר "מרחב אווירי"
הערות שוליים
עריכה- ^ אורי בר-יוסף, הצופה שנרדם: הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה, הוצאת זמורה-ביתן, 2001, עמ' 96
- ^ אהוד יונאי, "עליונות אווירית: סיפורו של חיל-האוויר הישראלי", הוצאת כתר, 1995, עמ' 252
- ^ יונאי עמ' 252-253
- ^ יונאי, עמ' 253
- ^ יונאי, עמ' 255
- ^ בר-יוסף עמ' 376
- ^ גיורא רום,"צבעוני ארבע", ידיעות ספרים, 2008, עמוד 164, "אני משער שהמתח גובר ככל שאנחנו מתקרבים לנקודת המשיכה, אבל הריכוז הנדרש כדי לעשות את הדברים הנכונים גובר ברוב המקרים על המתח ועל הפחד ומאפשר להטיס את המטוס גם בתנאים הקיצוניים של קרב. הפעם משתחררות הפצצות של מטוסי כבר ביעף הראשון".
- ^ 1 2 בר-יוסף, שם
- ^ 30 שעות באוקטובר, שמואל גורדון
- ^ לטענת יונאי, זו הייתה גם עמדת בני פלד בדיונים מול אלעזר ודיין (עמדה שנדחתה על ידי דיין), יונאי, עמ' 255
- ^ 1 2 יונאי, שם