תל עין הבשור

תל עין הבשור
מידות
שטח	30 דונם
גובה מעל פני הים	72 מטר
היסטוריה
תרבויות	תרבות מצרים העתיקה; התרבות הכנענית
תקופות	תקופת הברונזה התיכונה II; תקופת הברונזה המאוחרת; תקופת הברזל I; תקופת הברזל II
ננטש	התקופה ההלניסטית בארץ ישראל
סוג	תל
אתר ארכאולוגי
חפירות	1970–1983; אוניברסיטת תל אביב
ארכאולוגים	רם גופנא ודן גזית
מצב	הרוס
גישה לציבור	כן
מיקום
מיקום	סמוך למעיין עין הבשור
	(למפת מערב הנגב רגילה) תל עין הבשור

תל עין הבשור, הוא תל בנגב הצפוני על גדתו של נחל הבשור, בתוך גן לאומי אשכול. יחודו של התל הוא בהיותו עדות לנוכחות של ממלכת מצרים העתיקה באזור כבר מראשיתה באלף ה-3 לפנה"ס, בנוסף נמצאה במקום עדות ארכאולוגית ראשונה למבשלת בירה בארץ ישראל.

מיקום עריכה

התל ממוקם על גבעה קטנה כ-50 מטר מדרום מערב למעיין עין הבשור, בסמיכות לשני תלים ארכאולוגיים גדולים באפיק נחל הבשור, תל שרוחן כקילומטר מדרום ותל גמה כחמישה קילומטר מצפון. במהלך מלחמת העולם הראשונה סלל צבא האימפריה העות'מאנית מסילת רכבת מרפיח לבאר שבע, לצורכי אספקה. מסילה זו חצתה את אפיק נחל הבשור בגשר סמוך לתל.

החפירות עריכה

התל שנחפר על ידי משלחת מאוניברסיטת תל אביב בשנים 1970–1983 בניהולם של רם גופנא ודן גזית. באתר נמצאו ארבע שכבות יישוב. שלוש שכבות מתקופה הברונזה התיכונה (3,300-2,900 לפנה"ס) ושכבה אחת מהתקופה ההלניסטית (המאה ה-2 לפנה"ס). באחת מהשכבות הקדומות נתגלו שרידי תחנת דרכים מצרית ממלכתית. ממצאים אלו מוכיחים קיום נוכחות מצרית קבועה בדרום כנען בראשית השושלת הראשונה של מצרים. בין הממצאים שנתגלו בתל היו פסל של אל מצרי עשוי מפיאנס מצרי, הקדום ביותר שנמצא בארץ ישראל ומעל מאה גושי טין ששימשו לחתימת כלים, ועליהם טביעות חותמות^[1].

עדות ארכאולוגית למבשלת בירה בארץ ישראל נמצאה לראשונה בתל עין הבשור בתקופת השושלת הראשונה המצרית (3100–2890 לפנה"ס). האתר מאופיין במבני לבנים מיובשות בשמש ובכלי חרס המאפיינים מבשלות מצריות כמו קערות קמח. ניתן לומר שהמבשלה של עין בשור היא תופעה מצרית שקושרה לשלטון המצרי בארץ ישראל בתקופת השושלות הראשונות של הממלכה הקדומה ולא תופעה מקומית עתיקת יומין^[2]^[3].