תמרה יובל-ג'ונס
תמרה יוֹבֵל ג'ונס (נולדה ב-1945) היא מעצבת אופנה, יוצרת ומרצה ישראלית. ג'ונס הייתה במשך מעל לשלושה עשורים דמות משפיעה בסטודיו של רוברטו קוואלי[1], וכן הייתה במשך 30 שנה מרצה בכירה במכללת שנקר[2], וכיהנה בין השנים 2013 עד 2017 כראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל[3]. ג'ונס ידועה בשילוב תחומי אמנות שונים בעיצוב, ונטייתה אל האסתטיקה של תחילת המאה העשרים[4].
 | |
| לידה |
1945 (בת 79 בערך) חיפה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מקום לימודים | |
| תקופת הפעילות | מ-1968 |
| תחום יצירה | עיצוב אופנה, הוראה |
  | |
קורות חיים עריכה
ג'ונס נולדה בשנת 1945 בחיפה[5]. בשנת 1962, לאחר סיום לימודיה התיכוניים בבית הספר הריאלי[6], לקחה ג'ונס קורס ערב בציור אופנה[7]. בין השנים 1966–1967 השלימה ג'ונס את הכשרתה המקצועית בקורס מטעם מרכז האופנה של מכון היצוא הישראלי[8]. לאחר סיום לימודיה עבדה תמרה בהתנדבות במפעל "תדמור" כאסיסטנטית למעצב ז'אק לימור, וכן השתלמה במשך שנה במוזיאון הילדות V&A בלונדון[9][6]. לאחר מכן החלה ג'ונס לעבוד כמעצבת אופנה עצמאית. בשנת 1968 עיצבה ג'ונס דגמי אופנה עבור הבוטיק 'רפיפי' בתל אביב, שהתאפיינו במראה רומנטי־נוסטלגי[10][11]. באותה שנה הקימה יחד עם נירה לונדון את חנות הבוטיק 'מאוד' בירושלים, שפעלה עד 1971[12]. חנות זו, שכונתה בידי ירושלמים "הבוטיק הצהוב", הייתה חלוצית בשל לקיחת ההשראה מחנויות שונות בלונדון וכן בגלל היות המושג "בוטיק" חדש בארץ באותה תקופה, ועל כן זכתה בהצלחה מהירה[6]. בשנת 1969 השתתפה ג'ונס בתחרות "הבגד הישראלי" מטעם מכון הייצוא[13]. בשנת 1972 עברה ג'ונס מירושלים לתל אביב[6], והקימה שם את סטודיו האופנה "תמרה", וכן בוטיק בעל אותו שם שפעל ברחוב ש"ץ בירושלים[14]. במקביל, זומנה ג'ונס על ידי רות דיין על מנת לעצב קו שמלות רקומות ומעוטרות בעבודת יד עבור חברת "משכית"[15][16]. בשנת 1972 עיצבה ג'ונס תלבושות עבור סרטו של דוד פרלוב "הגלולה"[17]. בתחילת שנות השבעים, יצרה ג'ונס תלבושות עבור להקת בת דור[18].
באותה שנה, מאסה ג'ונס באחריות הכרוכה בניהול שני בוטיקים, וכן נתקלה בקשיים כלכליים[4][16]. ג'ונס החלה לעבוד על "קולקציית החלומות" שלה, ובה בגדי קטיפה בגנון רומנטי המעוטרים ברקמות מאויירות[4], אותם ג'ונס יצרה באופן עצמאי[19] וללא שיקולי רווח[16]. הבגדים הללו הוצגו בסרטו הקצר של עמוס גוטמן, "סיפורי בדים"[20][21]. בסוף אותה שנה לקחה ג'ונס את בגדי הקולקציה עמה למספר פגישות בפריז ולונדון[16]. הבגדים זכו להתלהבות מצד הקהל, המבקרים והצלמים, אך לא נמכרו באופן מסודר, ועל כן החליטה ג'ונס לחזור לישראל, והשאירה את הבגדים בביתה של חברתה בפריז; משם, הגיעו הבגדים אל המעצב רוברטו קוואלי, דרך המלצה של בת זוגו דאז, הדוגמנית הישראלית חוה לוי[4]. ג'ונס עבדה כמעצבת הבית של קוואלי בין 1975 ל-1981[1]. בשנים 1978–1979 עבדה ג'ונס יחד עם רות דיין כיועצת אופנה עבור ממשלת גואטמלה, שקיימה באותם ימים את פרויקט "ארטיזנה" בו עוצבה קולקציה לייצוא מהטקסטילים של ילידים מתרבות המאיה[22][9]. לאחר מכן שבה ג'ונס ארצה על מנת ללדת את בתה הבכורה, ופתחה שני בוטיקים ביפו, אשר נסגרו מסיבות כלכליות[23][16]. בשנת 1987 פתחה ג'ונס בוטיק ברחוב גורדון בתל אביב, אשר נסגר אף הוא בשנת 1990[6][24]. בשנת 1982 יצרה ג'ונס יחד עם האמנית אירה ריכווגר את תערוכת "ציפצ'ולה", בה הוצגו בובות בעיצובה של ריכווגר שהולבשו בתלבושות בעיצוב ג'ונס. התערוכה הוצגה בגלריה 13 ביפו, ובהמשך ב-Wearable Art Gallery בניו יורק[25] כמו כן עיצבה ג'ונס באותה תקופה בגדים עבור מפעלי אופנה מקומיים, ביניהם "ג'ינג'ט"[26], "רקמה"[27]"הלן נייט" ו"דורינא"[6]. כמו כן עיצבה ג'ונס קולקציית הלבשת בית עבור מפעל Bordou בירושלים[28].
בשנות התשעים שבה ג'ונס אל בית האופנה של קוואלי, ועבדה אצלו כמעצבת ראשית בין השנים 1992 - 1996 וכן עבדה כמנהלת הסטודיו של בית האופנה בשנים 1998–2000[1]. החל משנת 1990, במקביל לעבודתה עם קוואלי, לימדה ג'ונס במכללת שנקר[2]. בשנות האלפיים ג'ונס החליטה להתנתק מעיצוב האופנה ולהתמקד בתחומים אחרים, כגון עיצוב גופי תאורה מבד פליסה, אשר נמכרו והוצגו בתערוכות ובמגזינים בארץ ומחוצה לה[29] וכן רהיטים[16]. בין השנים 2004 עד 2006 כיהנה ג'ונס כראש מחלקת האופנה בשנקר, במקום לאה פרץ שיצאה מן הארץ[16]. בשנת 2009 שבה ג'ונס בפעם השלישית אל בית האופנה של קוואלי, וניהלה במשך שנה את הסטודיו לפיתוח רעיונות של המותג[1]. בימי המחאה החברתית בשנת 2011 יצאה ג'ונס כנגד שיטת המשגור המקובלת בתעשיית עיצוב האופנה הישראלית, בניגוד לשאר העולם, אשר לטענתה פוגעת בפרנסת המעצבים ובתעשייה בכלל[30] בין השנים 2013 עד 2017 כיהנה ג'ונס כראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל[3]. בשנת 2017 יזמה ג'ונס את תערוכת " Fashion as Art" בקניון רמת אביב, בה הוצגו יצירות של בוגריה מבצלאל[31]. בשנת 2018 יזמה ואצרה ג'ונס את תערוכת "מקום לאופנה, מסע בעקבות הבגד הישראלי" במוזיאון ישראל[32]. נכון לשנת 2019 מעניקה ג'ונס שירותי ייעוץ אופנה עבור מעצבים צעירים ובתי אופנה גדולים כאחד[33].
קישורים חיצוניים עריכה
- ארכיון תמרה יובל ג'ונס, בספרייה הלאומית
- מידע על תמרה יובל ג'ונס בקטלוג הספרייה הלאומית
- חיפוש תמרה יובל ג'ונס בעיתונות יהודית היסטורית
- נעה בר-לב דוידור, The Dreamer The Maker תמרה יובל ג'ונס, באתר Be Longing, 1 באוגוסט 2019
- ארכיון תמרה יובל ג'ונס במגזין פורטפוליו
- מיכל גלנטי, MUST REUNITE Israeli fashion icon Tamara Yovel Jones meets Roberto Cavalli in Italy, ג'רוזלם פוסט, 1 באוגוסט 2021 (באנגלית)
אופיר חובב, "אנחנו חיים בתרבות השמטעס. אופנה היא מעולמות אחרים", באתר הארץ, 29 בספטמבר 2022
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 רוברטו קוואלי, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ 1 2 פעילות אקדמית - שנקר - בצלאל, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ 1 2 איתי יעקב, מיצג הסיום של בצלאל: העבודות המבטיחות של בוגרי האופנה, באתר Xnet, 05.07.17
- ^ 1 2 3 4 שחר אטואן, תמרה יובל ג'ונס תופרת חזון, באתר הארץ, 13 ביוני 2013
- ^ ארכיון תמרה יובל-ג'ונס, בספרייה הלאומית
- ^ 1 2 3 4 5 6 אילה רז, אופנת הבוטיקים בתל אביב, חליפות העתים : מאה שנות אופנה בארץ-ישראל, תל אביב: ידיעות אחרונות, 1996, עמ' 204-205
- ^ סקיצות אופנה בצבע - קורס ערב - 1962-1963, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ סקיצות אופנה - לימודים במכון הייצוא - 1966–1967, 1 מתוך 3
- ^ 1 2 גליון ציונים 9: תמרה יובל ג'ונס, בעמוד הפייסבוק של בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים - Bezalel Academy of Arts and Design
- ^ אילה רז, אופנת הבוטיקים בתל אביב, חליפות העתים : מאה שנות אופנה בארץ-ישראל, תל אביב: ידיעות אחרונות, 1996, עמ' 181
- ^ תצלומים - דגמי אופנה לבוטיק 'רפיפי' ת"א - 1968, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ בוטיק 'מאוד' - 1968-1971, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ סקיצות - תחרות 'הבגד הישראלי' - 1969, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ סטודיו ובוטיק 'תמרה' - ת"א (דב הוז) וירושלים (ש"ץ) - 1971-1974, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ תצלומים ופרסומים - עיצובים למשכית, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 הדס שואף, תמרה יובל ג'ונס: לא יוצאת מהאופנה, באתר כלכליסט, 19 באוגוסט 2008
- ^ תצלומים וקטע עיתונות - עיצוב תלבושות - 'הגלולה', ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ סקיצות - להקת מחול בת דור ו'בוטיק מאוד', ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ תצלומים - קולקציית החלומות - 1974, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ וידאו - קטעים מתוך הסרט 'סיפורי בדים', ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ איתי יעקב, חסד מופלא: על סרטו של עמוס גוטמן "סיפורי בדים", באתר nrg, 11 בדצמבר 2010
- ^ פרויקט 'ארטיזנה' גואטמלה, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ בית אופנה 'תמרה' - דולפין 8 ביפו 1983-1987, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ שולמית קיסרי, סגרה את הבוטיק, הארץ, 21 במרץ 1990
- ^ צ'פצ'ולה, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ ג'ינג'ט, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ רקמה, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ סקיצות - הלבשת בית - Bordou, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ עיצוב גופי תאורה בבד פליסה, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
- ^ יערה קידר, המחאה מתעצבת: תמרה יובל ג'ונס קוראת לאנשי האופנה להתאחד, באתר nrg, 7 באוגוסט 2011
- ^ מיכל גלנטי, הלאונג' ליאורה עופר תומכת באמנים צעירים, באתר tmi, מעריב, 28/03/2017
- ^ מקום לאופנה, באתר מוזיאון ישראל
- ^ חיה אלפסי, נשות המסע – עם תמרה יובל ג'ונס, באתר חיה אלפסי, 24 בנובמבר 2019