תנעם
תַּנְעַם (בערבית: تنعم) היא עיירה במחוז כ'ולאן שבתימן, כ-20 ק"מ ממזרח לצנעא. בעיירה התקיימה קהילה יהודית עתיקה, שנייה בחשיבותה לקהילת צנעא.[1] העיירה ממוקמת ליד שני הרים: "יג'ות'" ו"יעוק".[2]
| מדינה / טריטוריה |
 תימן |
|---|---|
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 1,222 (2004) |
| אזור זמן | UTC+3 |
  | |
הקהילה היהודית עריכה
הקהילה היהודית בתנעם היא אחת הקהילות העתיקות בתימן. הקהילה נחשבת "ריש גלותא", כלומר אחד ממקומות מושבם הראשונים של היהודים שגלו לתימן. בעבר, בתי דין סמוכים היו בתנעם ובצנעא בלבד, ועל כך היו אומרים: ”כי מצנעא תצא תורה, ודבר ה' מתנעם”.[1] במסגד בתנעם נמצא עמוד בשימוש משני עליו חרוטה הכתובת ״אמן, אמן, וזה הבית יהיה מסגיד״ (משמע בית תפילה) באותיות בשפה השבאית המאוחרת.[3] ממצא זה תומך[דרושה הבהרה] במסורת המקומית לפיה הגיעו יהודים לתנעם בעקבות חורבן בית המקדש הראשון.[4]
את הקהילה הזכיר לראשונה הנוסע ר' בנימין מטודלה, שביקר בה במאה ה-12.[דרוש מקור][מפני ש...]
בשנת ה'תש"ט (1949) מנתה הקהילה כ-50 משפחות, 250 נפש. היחסים בין הערבים המקומיים ליהודים היו טובים.[5] חברי הקהילה היו עניים, והתפרסנו מכתיבת סת"ם, חייטות, סנדלרות וכדומה. בעיר היו שני בתי כנסת: "תנעמי" ו"חמאמי".[6] רבני הקהילה בדורות האחרונים היו מארי אברהם שחב (עד שנת ה'תרפ"ב-1922), מארי יחיא חמאמי (עד שנת ה'תרפ"ט). משנת 1929 ועד העלייה לארץ ישראל שימש כרב הקהילה מורי יוסף חיים קרואני.
בני הקהילה עלו ארצה במבצע על כנפי נשרים בשנת ה'תש"ט (1949).
מסורת ביד בני הקהילה, כי בעבר, עוד לפני תקופת האסלאם, רצו הערבים המקומיים להתחתן בבנות היהודים. היהודים סירבו, אך לאחר זמן לא הייתה להם ברירה. היהודים ארגנו את הגמל שעליו צריכה להיות הכלה, כך שירכיבו אותה בליווי הציבור עד מקום הנקרא חראוה, שם מרוכזים החתן ואורחיו. במקום להלביש כלה ולהרכיבה על הגמל, ליקטו היהודים צמח בשם כ'ירה (במרכז תימן נקרא צובירה), והלבישו את הענפים בבגדי הכלה. כך הובילו את התהלוכה, וכשהגיעו לחראוה, קמו היהודים המלווים והרגו באורחי החתן, ורק מעטים הצליחו להימלט.[2]
הכפר צבול עריכה
ליד העיירה תנעם נמצאות חורבות של כפר יהודי, ובית כנסת בתוכו. מסורת בפי זקני תנעם, שבזמן האימאם מנצור, נגזר שיש לתפוס את ילדי היהודי היתומים ולהפכם למשרתים. לכן השליכו את עצמם בני הכפר צבול לנהר העובר ליד כפרם. המקום נקרא "כניסת צבול" ולא "כפר צבול", וזה מעיד על קדושתו.[7]
מסופר שנער ערבי רצה לבזות את המקום, ונתקע שם ולא יכול היה לצאת. רק לאחר שהבחינו בו התושבים המוסלמים ביקשו מרב העיר תנעם, הרב שלום דוכ'אן, להתפלל עליו. רק לאחר שהבטיח שלא יבזה שנית את המקום, השתחרר.[7]
לקריאה נוספת עריכה
- ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לקהילות היהודיות בתימן, כרך ב, עמ' 593–595
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לקהילות היהודיות בתימן, כרך ב, עמ' 593–595
- ^ 1 2 יוסף חבארה, בתלאות תימן וירושלים, ירושלים, תש"ל (1970), עמ' 251–253
- ^ Müller, Walter W., J. Schmidt, Eva Strommenger, A. Finet, Rolf A. Stucky, Rolf Hachmann, Martin Metzger, Antonia Ciasca, Ernst Weidner, M. Damerji, B. Hrouda, Jean Margueron, André Parrot, Kurt Bittel, W. Orthmann, Hans Hirsch, Claude F.-A. Schaeffer, Fritz Schachermeyr, G. Wilhelm, Manfred Bietak, and Dieter Arnold, Ausgrabungen Und Forschungsreisen, ." Archiv Für Orientforschung 24 (1973): . ., 171 24, Institut für Orientalistik, 1973, עמ' 153-155ואיור 5
- ^ מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות, תנעם
- ^ נעמה רצאבי, יחסים בין יהודים לערבים - קהילת תנעם, באתר לשון הבית, ה'תש"פ (2020)
- ^ פרופ' יוסף טובי ושלום סרי, הלקסיקון ליהדות תימן, באתר האגודה לטיפוח חברה ותרבות
- ^ 1 2 גלעד צדוק, לבניכם ספרו, הוצאת נוסח תימן, בני ברק, ה'תשע"ד (2014)