תרזה רייט
תרזה רייט (באנגלית: Teresa Wright; 27 באוקטובר 1918 – 6 במרץ 2005) הייתה שחקנית קולנוע אמריקאית שהופיעה ב-28 סרטים בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20. בשנת 1942 זכתה בפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה כקרול בלדון בסרט "גברת מיניבר", באותה שנה הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר לתפקידה בסרט "גאוות היאנקים" בו שיחקה לצד גרי קופר. כמו כן שיחקה בסרטו של אלפרד היצ'קוק "צל של ספק" (1943) ובסרטו של ויליאם ויילר "שנות חיינו היפות ביותר" (1946). מסוף שנות החמישים ואילך הופיעה בסרטי וסדרות טלוויזיה עליהם זכתה בשלוש מועמדויות לפרס אמי. כמו כן הופיעה בתיאטרון על במות ברודוויי.
לידה |
27 באוקטובר 1918 הארלם, ניו יורק, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
6 במרץ 2005 (בגיל 86) ניו הייבן, ארצות הברית |
מקום קבורה | Evergreen Cemetery |
שם לידה | Theresa Muriel Wright |
מדינה | ארצות הברית |
תקופת הפעילות | מ-1941 |
מקום לימודים | תיכון קולומביה |
בן או בת זוג | |
מספר צאצאים | 2 |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
תולדות חייה
עריכהנולדה בהארלם, ניו יורק וגדלה בניו ג'רזי. הוריה נפרדו בילדותה.
סמואל גולדווין גילה אותה בשעה ששיחקה בברודוויי במחזה "Life With Father" ושיבץ אותה בתפקיד אלכסנדרה, בתה של בטי דייוויס בסרט "השועלים הקטנים" ("The Little Foxes", 1941) על תפקיד בכורה זה זכתה במועמדות לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר. היא הייתה מועמדת לפרסי אוסקר לתפקידיה בשני סרטיה הבאים, לתפקיד הראשי ב"גאוות היאנקים" ולתפקיד המשנה ב"גברת מיניבר", בו זכתה. היא השחקנית היחידה שזכתה במועמדויות לאוסקר על שלושת הסרטים הראשונים בהם שיחקה[1].
בשנת 1946 הופיעה בשני תפקידים שזכו להערכה, שרלוט ניוטון ב"צל של ספק" של היצ'קוק ופגי סטיבנסון ב"שנות חיינו היפות ביותר" של ויליאם ויילר. ב-1947 כיכבה במערבון העגמומי "רדוף" עם רוברט מיצ'ם לפי תסריט של בעלה הראשון, ניבן בוש. בשנת 1950 שיחקה בסרטו של פרד זינמן "הגברים", לצד מרלון ברנדו בתפקיד הבכורה שלו. עד סוף שנות החמישים הופיעה בעוד עשרה סרטים, אך בהצלחה פחותה. ב-1957 הופיעה בסרט הסוף המאושר בבימויו של ריצ'רד ברוקס וב-1958 בסרט "השנים הסוערות" לצדה של סנדרה די. הופעתה האחרונה בקולנוע הייתה בסרט מוריד הגשם (1997).
ב-1957 הופיעה בסרט הטלוויזיה "The Miracle Worker" ("עושה הנפלאות") במסגרת סדרת "Playhouse 90" של CBS, עליו זכתה במועמדות לפרס אמי. ב-1960 זכתה במועמדות נוספת לפרס על הופעתה בסרט "סיפורה של מרגרט ברק-וייט" ("The Margaret Bourke-White Story", שעסק בחייה של הצלמת מרגרט ברק-וייט). בפברואר 1960 קיבלה שני כוכבים בשדרת הכוכבים של הוליווד, אחד עבור כוכבות בקולנוע והשני עבור כוכבות בטלוויזיה. בין הופעותיה בטלוויזיה הופיעה בפרקים מתוך "אלפרד היצ'קוק מגיש" ו"בוננזה".
בתיאטרון הופיעה בהצגות "מרי מרי" ב-1962, "מעולם לא שרתי לאבי" (1968), "מותו של סוכן" (1975) ו-"Morning's at Seven" (1980). הופעתה האחרונה על במת התיאטרון הייתה בינואר 1992 במחזה "על זמן שאול".
רייט נפטרה מהתקף לב בבית החולים של אוניברסיטת ייל בניו הייבן בגיל 86.
חייה האישיים
עריכהרייט הייתה נשואה פעמיים:
קישורים חיצוניים
עריכה- תרזה רייט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- תרזה רייט, באתר AllMovie (באנגלית)
- תרזה רייט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- תרזה רייט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- תרזה רייט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- תרזה רייט במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
- סקירה ביוגרפית
- ביוגרפיה באתר הסרטים הקלאסיים
הערות שוליים
עריכה