New Amerykah Part One (4th World War)
New Amerykah Part One (4th World War) (בעברית: אמריקה החדשה חלק 1 (מלחמת העולם הרביעית)) הוא אלבומה הרביעי של הזמרת והיוצרת אריקה באדו, אשר יצא לאור ב-26 בפברואר 2008 על ידי "יוניברסל מוטאון". לאחר הפסקה מהקלטת מוזיקה בגלל מחסום כתיבה, באדו קיבלה השראה מכמה מפיקי היפ-הופ דרך האינטרנט והקליטה דמואים של שירים באמצעות תוכנת "GarageBand" במחשב הנייד שלה. רוב האלבום הוקלט אז באולפני "Electric Lady" בניו יורק.
 | ||||||
| אלבום אולפן מאת אריקה באדו | ||||||
| יצא לאור | 26 בפברואר 2008 | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| סוגה | סוגות שונות[1] | |||||
| שפה | אנגלית | |||||
| אורך | 58:52 | |||||
| חברת תקליטים | יוניברסל מוטאון | |||||
| הפקה | מפיקים שונים[2] | |||||
| ||||||
|
| ||||||
האלבום הוא אלבום קונספט אזוטרי שהשם שלו הוא משחק מילים בין שמה של הזמרת לבין המילה אמריקה ומשקף את נטיותיה הפוליטיות של באדו. האלבום עוסק בפרשנויות חברתיות ונושאים הקשורים למצוקת הקהילה האפרו-אמריקאית, כולל עוני, אלימות עירונית, שאננות וזהות תרבותית. מבחינה מוזיקלית האלבום משלב מספר סגנונות ביניהם היפ הופ, מוזיקת נשמה, פאנק, ג'אז ומוזיקה אלקטרונית.
האלבום הגיע בשיאו למקום השני בארצות הברית ונכון לדצמבר 2009 מכירות האלבום עומדות על 359 אלף עותקים במדינה מה שמזכה אותו במעמד אלבום כסף. מתוך האלבום יצאו שני סינגלים: "Honey" ו-"Soldier" על מנת לקדמו ובנוסף על מנת לקדם את האלבום באדו יצאה לסיבוב ההופעות "The Vortex World Tour". האלבום זכה לביקורות חיוביות רבות והוכרז בעיני רבים כאחד מהאלבומים הטובים ביותר של 2008. ב-2019 הוא נבחר לאלבום ה-92 הטוב ביותר של המאה ה-21 בסקר של עיתונאי מוזיקה שפרסם "The Guardian".
רקע עריכה
לאחר יציאת אלבומה השלישי באדו נתקלה במחסם כתיבה והרגישה שאין לה שום דבר מהותי לבטא עם המוזיקה שלה וביחד עם הירידה בהצלחת אלבומה הקודם והעובדה כי הרבה ראו בה כ"מלכת הנאו-סול" ותלו בה ציפיות באדו לקחה הפסקה מהמוזיקה. בנוסף גם רצתה להתמקד בטיפול של ילידיה אם כי באותה תקופה עדיין הייתה בסיבוב הופעות.[3]
ב-2004 היא ילדה את הבת השנייה שלה פומה רוז עם הראפר הדי או סי. מאוחר יותר באותה שנה היא קיבלה את המחשב הראשון שלה כמתנה לחג המולד מהמתופף והמפיק אחמיר "קווסטלב" תומפסון, והחלה לתקשר איתו ולקבל מוזיקה באמצעותו ממפיקים כמו קיו-טיפ וג'יי דילה.[3] החל משנת 2005, עבדה באדו מביתה בדאלאס והשתמשה ביישום התוכנה "GarageBand" כתחנת עבודה דיגיטלית לשמע, אותה הכירה דרך בנה בן השבע. הוא לימד אותה כיצד להשתמש במחשב הנייד שלה כמיני אולפן הקלטות, והיא השתמשה בו לבניית רצועות גיבוי שונות לשירים. באמצעות "GarageBand" היא הקליטה דמואים אותם הקליטה באמצעות המיקרופון של המחשב.[4]
באדו כתבה יותר מ-75 שירים במהלך השנה והתכוונה לפצל אותם בין מספר אלבומים שונים שייצרו סדרה.[3] "אני יכולה להיות כאן, במרחב שלי, עם אוזניות דולקות, והילדים עושים מה שהם רוצים, ואני עדיין יכולה להכין ארוחת ערב ולעשות שייקים וגם לשיר, וזה כל כך קל ופשוט לעשות את זה. יש לך רעיון - בום! רעיון, בום!"[3] אמרה באדו על הקלטות האלבום. באדו אמרה כי במהלך הקלטות האלבום מחסום הכתיבה שלה השתחרר ו"נכנס בה ניצוץ של יצירתיות": "התחלתי לקבל את זה שאולי זה בסדר להוציא מוזיקה פשוטה, וזה לא צריך להיות משהו דינמי או משנה עולם. אבל בדיוק כמו שקיבלתי זאת, כאן מגיע פרץ האור והאנרגיה והיצירתיות. וזה, אני מניחה, התהליך של החיים - הניתוק ושחרורו של משהו נותן לך עוד יותר מקום לצמוח או להיות יצירתי" אמרה באדו על תהליך כתיבת האלבום.
עם האלבום ביקשה באדו להגדיל את יכולות הפקת המוזיקה שלה, לחשוף את עבודתם של מפיקי ההיפ הופ המחתרתיים ולעלות על ציפיות המאזינים ממוזיקה עכשווית. היא הסבירה לבילבורד כי "בלקיחת פרויקט כזה אני לוקח את האחריות לדבר למען הגזע שלי וכוכב הלכת שלי." בראיון ל"ניו יורק פוסט" "היא הסבירה שהאלבום עוסק "במלחמה נגד העצמי ... נגד ההוויה הפנימית שלך", ובנוסף הגיבה על ההפסקה ארוכה ואמרה: "תמיד לקחתי את הזמן בין אלבומים. אני אומן ביצוע - ההקלטה משנית לי. הביצועים שלי הם שמניעים אותי. זה כמו התרפיה שלי. אני אוהבת לכתוב הרבה עוד לפני שאני בכלל חושב על ההקלטה". באדו גם אמרה שכעת היה לה מסר רלוונטי להביע למאזינים והיא כבר לא נאבקה עם מחסום יצירתי.
הקלטה עריכה
באלבום באדו שיתפה פעולה עם מפיקים כמו קווסטלאב, מאדליב, וונדר התשיעי, קארים ריג'ינס וג'יימס פויזר. בנוסף שיתפה פעולה גם עם מהנדס האודיו מייק צ'וואריאה ועם להקת Sa-Ra אשר סייעו בהפקת וכתיבת רוב השירים באלבום. מאוחר יותר היא הסבירה את הבחירה עם אילו מפיקים לעבוד, ואמרה "לכל האנשים האלה יש מוניטין של להיות בעלי חזון ולהכיר אותם היטב, הרגשתי 'אוקיי, עכשיו הגיע הזמן להקים פרויקט שלא רק לוקח אותנו למקום אחר אלא למימד אחר, אך מדגיש את המראות הללו.' וזה מה שהיה לי בראש בפרויקט הזה".
שבאדו עברה לעבוד על האלבום מתוך אולפן היא החלה לעשות זאת בדאלאס, שם היא נעזרה בצ'וואריאה בהקלטת שירה וקטעים בסיסיים לשני שירים. ההרמוניות הקוליות שלה הוקלטו במכשיר "Studer A820" חצי אינץ', בתוכנת פלייבק ובאמצעות קלטת מגנטית. פויזר, שהיה מעורב מאוד בתור מוזיקאי ומפיק בכל עבודותיה הקודמות של באדו, הוקטן בתפקידו באלבום באופן ידידותי כדי להתאים את גישתה המינימליסטית, מונעת ביטים בהפקה. "היא רצתה צליל היפ הופ מחתרתי, מלוכלך ואורגני יותר", אמר מאוחר יותר פויזר למגזין "Shook", "אז היא עבדה עם מפיקים שהביאו את הצליל הזה לשולחן."
מפגשי הקלטה ותכנות נוספים התקיימו באולפן "האבק הקוסמי" של להקת Sa-Ra. אחד מחבריי הלהקה סיפר על אופן עבודתה של באדו באולפן כאשר אמר: "לפעמים יש לה תבנית קבועה של מה שהיא רוצה אבל לפעמים המקצבים היו פשוט קופצים לה לראש." עו'מאס קית' אחד מחבריי Sa-Ra שימש גם כנגן באלבום וניגן בכלים כמו פנדר רודס, Roland Juno-106 ו-Roland SH-101. שאפיק חוסיין, אחד הכותבים המרכזיים באלבום סיפר שבאדו נתנה לו לכתוב רק מילים לאלבום בלי לבסס אותם על מלודיה או לחן. חוסיין אמר כי מכיוון שבדו לא אפשרה לאף אחד לעשות זאת בעבר לטענת חוסיין, "היא נאלצה לעבור כמה דברים אישיים כדי להגיע למצב שהיא נתנה למישהו לכתוב עבורה באופן שעשינו. זה היה ספונטני אבל באותו זמן היה לזה מבנה. ייתכן שלא היה לזה ביטוי נכון אבל כתיבה היא כל כך אישית. זה היה דבר גדול." אמר חוסיין.
ההקלטות באולפן עריכה
לאחר שעבדה על השירים שלה במחשב שלה בבית באדו עברה לעבוד גם באולפן הקלטות, אולפני "Electric Lady" בניו יורק. "כל מה שהמפיקים שלחו לי בדוא"ל הכנסתי ל-'GarageBand'", הסבירה למגזין רמיקס. "ואז ניסינו לשחזר את זה ב-"Electric Lady". שרתי במחשב הנייד שלי, ועשיתי בו כל דבר. גם איחדתי את השירים ביחד עם אפקטים קוליים כמו ההשתקפות הקולית של "'GarageBand'". באדו עבדה עם מהנדסי האודיו כריס בל, טום סוארס וצ'וואריאה. צ'וואריאה בילה שעות רבות עם באדו בהאזנה לאלבומיה הקודמים, וכן אלבומים ישנים כמו "The Dark Side of the Moon" של פינק פלויד ו-"Innervisions" של סטיבי וונדר. על השירים באלבום הם עבדו דרך דוא"ל והשתמשו בתוכנת "Pro Tools" שימשה לשילוב כלי נגינה באלבום כמו חליל, גיטרה וכלי הקשה. מוזיקאים נוספים שתרמו לתהליך זה היו המוזיקאית ג׳יוטי, החצוצרן רוי הרגרוב, המוזיקאי רוי איירס, הגיטריסט עומאר רודריגס-לופז והמוזיקאי הטורקי ביליאל.
לאחר מכן באדו צ'וואריאה הוסיף אפקטים מיוחדים על ידי שימוש ותפעול של מגוון תוספים וצלילי גיטרה ובעקבות זאת הם עיבדו מחדש את תדירות האפקטים ופרמטרי האפנון. צ'וואריאה אמר כי הם הצליחו להרחיב את האפקטים מבלי לפגוע בשירים של המפיקים האחרים ומבלי למנוע מהעבודה שלהם להתבלט. באדו טענה כי שיטת העבודה שלה היא "בשכבות" כאשר השכבה הראשונה היא "הרצועה" השכבה השנייה היא "השירים" והשכבה השלישית "הם הנגנים שמכניסים ניואנסים מסוימים. ושהם מנגנים הם מנגנים כמו שהם מסמפלים או שאנחנו לוקחים קטע ממה שהם ניגנו ומסמפלים את זה בתוך השיר וחוזרים על זה בלופ.
בנוסף לשימוש בדרבוקה השתמשה באדו גם בקולן כדי לעורר תחושה מסוימת דרך הצלילים של הקולן, דבר שהיא עשתה באלבומיה הקודמים: "לכל קולן יש אנרגיית רטט מסוימת שתורמת לתחושה או לצבע או לריח. הם קשורים גם לצ'אקרות שונות בגוף. חלקן עלולות לגרום לך להרגיש טוב או סקסי או מודע למה שאתה אומר." האלבום במקור היה אמור להיות אלבום קונספט כפול עם 18 שירים סך הכל אך בסופו של דבר מספר השירים באלבום צומצם ל-11 והיה רק דיסק אחד לאלבום.
הפקה ווקאלית עריכה
ב-"Electric Lady", השתמשה באדו בגישה רבת פנים להקלטת השירה שלה וערכה את השירה של עצמה לאחר ההפקה. קולה של באדו היה נחשב למרשים ויכל להגיע לטונים גבוהים, לעשות שימוש בתדרים מגוונים, במרווחים רחבים ובהרמוניות קוליות. צ'וואריאה היה מהנדס השירה של באדו: "לקולה יש כל כך הרבה תדרים, מתת-הרמוניות של הטון שלה ועד לדלילות דקה בקולה, והיא רוצה להשמיע את כל זה" אמר צוואריאה על קולה של באדו. לצורך ההקלטות השתמשה באדו במיקרופון Shure SM57, מיקרופון דינמי אשר מתאים לקול שלה באופן מיוחד ומבצע חיתוך ווקאלי בזמן שהוא ממוקם בין שני רמקולים בחדר הבקרה של הסטודיו עם מערכת סאונד שעושה מיקסינג. היא הסבירה ששיטת העבודה הזו נוחה יותר, וציינה את היכולת לשמוע את עצמה שרה ומחזיקה את המיקרופון כשהיא מסתובבת בחדר. באדו העדיפה לשיר בטייק אחד ולא לחבר כמה טייקים ביחד: "כשאני עושה שירה, אני שרה עם ווליום מסוים בקולי. אני שר את ההרמוניות הכפולות והמשולשות בכמויות שונות. אתה לא צריך להסתגל זה; אני כבר עשיתי את זה. אנחנו עושים מיקסינג תוך כדי, ואם מישהו יידע בדבר אחד ארור, אני אדע את זה".
השירים באלבום עריכה
השיר הפותח של האלבום "Amerykahn Promise" הוא שיר אשר מסומפל מהשיר "The American Promise" של להקת RAMP ובכך למעשה גם הכותבים המקוריים של השיר קיבלו קרדיט על הכתיבה. רוי איירס אשר גם היה המפיק המקורי של השיר נתן לבאדו את קלטת המאסטר המקורית של השיר על מנת תוכל להשתמש בה. השיר מציג סאטירה פוליטית מפורשת עם נושאים של זכיינות ומכשול החלום האמריקאי כאדר באדו מציגה את ארצות הברית כארץ של הבטחות שלא מתממשות. השיר נפתח בקול מעומעם שאומר את המשפט "more action, more excitement, more everything" (יותר אקשן, יותר התרגשות, יותר מהכל). השיר מכיל מוזיקת פאנק ואמפ מאולתרת, כאשר קולותיהם של חברי להקת RAMP משתלבים בשיר. בשיר נשמע אדם אשר מכריז על מופע קרקס בליווי של אפקטים של עשן ומראות ובאדו אשר פוגשת את אותו אדם ומנהלת איתו דיאלוג שנוי במחלוקת. מבחינה מטאפורית מופע הקרקס הוא למעשה החלום האמריקאי ובכך למעשה באדו מתעמת עם אדם אשר מציג את החלום האמריקאי כמשהו קסום ונכסף. בנוסף נשמע קול נשי האומר בשיר "Has anyone seen my 42 laws?" (מישהו ראה את 42 החוקים שלי?), אזכור לחוקים של האלה מצרית הקדומה מאט.
השיר הבא באלבום הוא השיר "The Healer" אשר הופק על ידי מדליב והוא שיר אשר מהלל ומשבח את תרבות ההיפ-הופ ומכריז על בואה. השיר נפתח בקטע נגינה של המוזיקאי מלקולם מקלארן וההרכב The World's Famous Supreme Team. את השיר שרה באדו שקולה לוחש והיא מתייחסת לשמות שונים של אלוהים כמו אללה, יהוה וראסטפארי. בשיר באדו משבחת ומהללת את ההיפ-הופ ואומרת שהוא גדול ממוסדות דת וממשל. באדו הסבירה את ההשוואות של היפ-הופ לדת ולממשל כאשר אמרה: "לי, ההיפ הופ מורגש בכל הדתות - יש לו כוח מרפא. לאחרונה הייתי בפלסטין, בירושלים, באפריקה ובמקומות אחרים, וכולם מאזינים להיפ-הופ. יש משהו בצליל הבועט הזה שכל מיני אנשים מוצאים בו משמעות". לאחר מכן מתנגן השיר "Me", שיר ביוגרפי ובו באדו דנה במחשבותיה וברגשותיה כולל המאבק לפרוץ ולצמוח. היא לועגת לתפיסתם של אחרים כלפיה, אותה הסבירה כ"כל מה שאתה יכול לראות על אריקה באדו - הענח'ים, הכוחות, חמשת האחוזים, התעלומות, הכל נכון. השקרים; הכל נכון. היו שני תינוקות עם אבות שונים. בני שלושים ושש ומכורים למגוון הוצאות." בנוסף באדו משבחת את החוסן הנפשי של אימה בשיר ומדברת על חייה. השיר מכיל מוזיקת ג'אז ושימוש בחצוצרות.
השיר הבא באלבום הוא "Soldier" אשר נעשה בהשראת המוזיקה של הראפר ג'יי דילה "וסצנת ההיפ הופ שלו בדטרויט", על פי דבריה של באדו. "להרבה מפיקים מדטרויט יש צליל מסוים, ואני חושב שזה פשוט נובע מהיותם בעיר". מילותיו הסוציו-פוליטיות מציגות את ההזדהות והסולידריות של באדו לאלו העומדים בפני דיכוי, תוך התייחסות לשחיתות משטרתית, פשיעה של אנשים שחורים על והוריקן קתרינה. השיר הבא באלבום הוא "The Cell", שיר בסגנון הארד בופ עם שילוב של שירת מקהלה. שם השם הוא מטאפורה לתורשה וכליאה, והוא עוסק בפשע, סמים וייאוש בריקבון עירוני. השיר מתמקד באישה בשם ברנדה אשר נופלת כקורבן לסביבתה.
"Twinkle", הוא השיר "הכי כבד באלבום" לפי צ'וואריאה והוא מכיל בתוכו צלילים באווירה עתידנית, ביטים מורכבים ואלמנטים קוליים נוספים כמו רעש לבן, קולות גבוהים, כלים משויפים ובס. מילות השיר מקוננות על מצוקת הקהילה השחורה ועל ההשפעות המחזוריות של כישלונותיהם השונים של מוסדות חברתיים אמריקאיים, כגון מערכות הבריאות, החינוך ובתי הכלא. בשיר באדו משתלחת באותם מוסדות כאשר היא שרה: "Children of the matrix be hittin’ them car switches / Seen some virgin Virgos hanging out with Venus bitches". לקראת סוף השיר ישנו נאום בשפה אפריקאית עתיקה ולאחריו נאום נוסף של השחקן פיטר פינץ' מהסרט רשת שידור כאשר בנאום מדובר על שאננות ועל ועל מצב העולם.
"Master Teacher" הוא שיר אשר נכתב על פסנתר ביחד עם באדו עצמה וג׳יוטי והיה מועד במקור ללהקת Sa-Ra. השיר משלב מוזיקת נשמה רכה והיפ-הופ והוא מסמפל את השיר "Freddie's Dead" של הזמר קרטיס מייפילד. מבחינה לירית השיר מדבר על כך שאנשים אפרו-אמריקאים יכולים לעשות דברים גדולים יותר אך רואים בהם רק צבע עור. בשיר באדו אומרת את המשפט "I stay woke", מושג אשר משמש כאות מחאה בנושאים כמו זכויות להט"ב, זכויות אפרו-אמריקאים, פוליטיקה וכו'. בנוסף השיר גם משלב מוזיקת ג'אז לקראת סוף השיר כאשר המוזיקה מתנמכת ושומעם צלילים שקטים של ג'אז. "That Hump" הוא שיר העוסק בתלות בסמים. שיר הסיום של האלבום, "Telephone" הוא שיר מחווה לראפר ג'יי דילה אשר נפטר שנתיים קודם לכן והוא עוסק בצער ותקווה. הוא משמש כסטייה מהכיוון המוזיקלי העגום של השירים הקודמים, הכולל מנגינות רכות ותחושה אקוסטית בדומה לצלילים בהופעות חיות של באדו. השיר נפתח בצליל סירנות מבשר רעות, כשהוא מתייחס לאלבומו "Donuts". מילות השיר מבוססות על סיפור שסיפרה לבאדו אמו של דילה ביום מותו. פויזר הסביר בראיון: "אמא של דילה סיפרה לאריקה על יום אחד כאשר הוא סיפר לה על החלום הזה שהיה לו שבו אול דירטי באסטרד אמר לו לעלות על אוטובוס צבעוני אחר ולתת לו הוראות להגיע הביתה". בנוסף פויזר אמר כי גם מוזיקלית השיר הושפע ממתו של דילה:
"היינו באולפן מיד אחרי ההלוויה של דילה ... ההתמקדות שלנו בעבודה באותו יום הייתה יותר רגשית מאשר קולית. זה פשוט הרגיש את דילה. זה היה משהו שלא חשבנו עליו, זה פשוט התרחש באופן טבעי. ישבנו שם ופשוט התחלנו לעבוד על זה והשיר פשוט קרה מיד".
רצועת הבונוס "Honey" הוא שיר אהבה קליל אשר מסמפל את השיר "I'm in Love" של הזמרת ננסי וילסון. השיר נפתח בקטע דיבור שאומר: "אנו מקווים שנהניתם מהמסע ועכשיו אנו מחזירים לכם את השליטה בכם", וספירה לאחור מתחילה וכשהיא נגמרת השיר מתחיל. על פי באדו, השיר עוסק ב"מאהב, דמות פיקטיבית בשם סלים, שאני רודפת אחריו".
שיווק, קידום והצלחה מסחרית עריכה
מתוך האלבום יצאו שני סינגלים כאשר הסינגל הראשון היה השיר "Honey" אשר יצא ב-11 בדצמבר 2007. השיר לא זכה להצלחה כאשר הגיע למקום ה-88 בלבד בארצות הברית ונשאר במצעד במך שלושה שבועות בלבד. גם במצעד שירי ה-R&B וההיפ-הופ השיר לא זכה להצלחה כאשר הגיע למקום ה-22 בלבד אך נשאר 17 שבועות במצעד. הקליפ לשיר בוים באדו וכריס רובינסון, ויצא ב-28 בינואר 2008. בקליפ באדו רצתה לעשות מחווה לאלבומים קלאסים שהיא אוהבת ולכן בקליפ נראית באדו כקונה בחנות תקליטים, שם היא צופה בעטיפות של התקליטים ומדמיינת את עצמה בתוכן. בנוסף על מנת לקדם את האלבום בינואר 2008 היא הופיעה בפסטיבל הג'אז של ברבדוס עם שירים מהאלבום. ב-23 באפריל יצא השיר "Soldier" כסינגל השני מהאלבום ולאחריו באדו הכריזה על סיבוב ההופעות לקידום האלבום The Vortex World Tour. סיבוב ההופעות כלל 34 מופעים בצפון אמריקה שהתרחשו במהלך מאי ויוני כאשר The Roots היו מופע החימום ובחצי השני של יוני ובמהלך חודש יולי הופיעה באדו גם באירופה.
בנוסף באותו היום של יציאת האלבום התקיימה מסיבת שחרור מטעם VH1 Soul בבית הבלוז שבדאלאס ובה באדו ביצעה שירים מהאלבום. האלבום לא יצא בבת אחת, יום לאחר יציאתו בארצות הברית הוא יצא בכמה מדינות באירופה וב-3 במרץ יצא גם בבריטניה. ביפן הוא יצא ב-12 במרץ. ביפן ובריטניה יצאו מהדורות מיוחדות כאשר בשתי המהדורות ישנה רצועת בונוס בשם "Real Thang". בנוסף גם יצאה גרסה בלעדית ל-iTunes אשר כללה שיר בשם "Tumbling Dice Remix". ב-11 במרץ האלבום שוחרר על גביי תקליט ועל גביי דיסק און קי. באדו אמרה כי המהלך של הוצאת האלבום על גביי תקליט הייתה לעשות זאת עכשיו לפניי שהתקליטים "ייכחדו".
עם שחרורו האלבום הופיע במקום השני במצעד האמריקאי עם מכירות של 125 אלף עותקים ובכך באדו השיגה את שבוע הפתיחה הגדול ביותר שלה מאז אלבום הבכורה שלה. בנוסף הוא גם נכנס למקום השני במצעד אלבומי ה-R&B וההיפ-הופ האמריקאי. בשבוע השני ליציאתו מכירותיו צנחו ל-41 אלף עותקים ובשבוע השני הם הוסיפו לרדת ל-35 אלף עותקים. בסך הכל האלבום שהה 15 שבועות במצעד האמריקאי ו-22 שבועות במצעד אלבומי ההיפ הופ והאר אנד בי. עד דצמבר 2009 הוא מכר 359 אלף עותקים בארצות הברית מה שהעניק לו מעמד כסף. מחוץ לארצות הברית האלבום זכה להצלחה פחותה. בבריטניה הוא הגיע בשיאו למקום ה-55 ושהה שם שבוע אחד בלבד, בצרפת הגיע בשיאו למקום ה-49 ושהה 11 שבועות במצעד. בשווייץ הוא הגיע למקום ה-10 אך שהה שישה שבועות בלבד במצעד. בהולנד הוא הגיע למקום ה-25 בלבד ושהה שבעה שבועות בטופ 100. בפולין הוא הגיע למקום התשיעי אך שהה שמונה שבועות בלבד במצעד. בשוודיה הוא הגיע למיקום הכי גבוה מכל מדינות אירופה - מקום חמישי אך שהה במצעד במשך שבוע שסעה שבועות.
שם האלבום ועטיפה עריכה
במקור שם האלבום היה אמור להיות "KahBa", בהתייחס לאסלאם ולקמטיזם וגם בהתייחס לשמה. אך לבסוף הוחלט לקרוא לאלבום בשמו המקורי. שם האלבום הוא בעצם למעשה שילוב של שמה של באדו לבין המילה "America" (שמה נכתב באנגלית כ-Erykah), "הצהרה שאומרת בפשטות 'זו תחילתו של העולם החדש' - הן עבור העבדים והן עבור אדוני העבדים. במילים אחרות, כולם צריכים להתעורר ולראות. העולם החדש הזה. נע הרבה יותר מהר. אנחנו אפילו לא מבינים כמה מהר אנחנו נעים" אמרה באדו שהסבירה את משמעות שם האלבום. בנוסף שם האלבום כולל גם את המשפט "מלחמת העולם הרביעית" בסוגריים. באדו אמרה כי משפט זה משקף את הנטיות הפוליטיות האובייקטיביות של תוכן האלבום ואת מה שקורה "מחוץ למוח שלה". בהמשך היא הסבירה בהרחבה את משמעות שם האלבום בריאיון למגזין רמיקס כאשר אמרה:
"בשנת 1997 התחילה אריקה באדו בת 25 להיות אמנית, כשהיא בהריון, אם לעתיד. נהגנו להביא קלטות הביתה על מנת להאזין לעצמינו מהאולפן. לאף אחד לא היה טלפון סלולרי, רק לכמה אנשים היו את המוצרים הגדולים האלה. האינטרנט לא היה צורת התקשורת שלנו; עדיין הייתה לנו את הספרייה. יצרנו דברים מחול וגרוטאות. כל כך מהר זה הפך לחברה הטכנולוגית הזו. אני יכולה לשלוח את האלבום למיליוני מעריצים מאנטארקטיקה למקסיקו סיטי בלחיצת כפתור אחת. הדרך בה הילדים שלנו חושבים והדברים שהם רואים? זה חדש וזה קרה כל כך מהר. ואני באמצע של זה. אני על הרציף עם מיקרופון - כך אני רואה בעיני רוחי את אמריקה החדשה".
עטיפת האלבום וכל הוויזואליה שלו בכללי עוצבו על ידי באדו עצמה והמעצב אמק. העטיפה מציגה תמונה מופשטת של באדו: טבעות על פרקיה אצבעותיה היוצרים את שם האלבום ואפרו מעוטר בסמלים שונים. באדו ואמק ביקשו לשקף את נקודת מבטם של בנושאים שונים, כמו מוזיקה, דת, ממשלה וכלכלה, ולשלב סמלים לתיאור התרבות האמריקאית והחברה המודרנית. התמונות המוצגות באפרו כוללות תמונות של פרחים, פחיות ריסוס, שלטי דולרים, תחנות כוח, תווים מוזיקליים, שירותים, אגרופים מורמים, מחטים, מחשבים ניידים, פטיפונים, אזיקים, שרשראות שבורות, ברקודים, סמים ואקדחים. התמונות שבתוך האלבום כוללות דימויים מבשרים רעות, פסיכדלים, עתידניים ואפוקליפטיים. למשל באחד מהתמונות רואים את הדוד סם כשעיניו אדומות והוא מכוון אקדח או יצורים רובוטיים שמקעקעים זה את זה או שלד שמודבק עליו שטר של דולר והוא מרצה בפני קהל של אנשים ללא ראש כאשר מאחוריו נמצאים תמונה של פירמידה ותמונה של סמל ארצות הברית.
ליריקה ופרשנות עריכה
הוא אלבום קונספט אזוטרי עם נושאים סוציו-פוליטיים ובעיקר עוסק באנשים ממעמד נחות. הוא כולל נושאים ופרשנויות חברתיות יותר מאשר אלבומיה הקודמים של באדו. האלבום עוסק בדאגות חברתיות ובמאבקים בקהילה האפרו-אמריקאית, תוך בחינת נושאים כמו גזענות מוסדית, דת, עוני, אלימות עירונית, ניצול לרעה של כוח, שאננות, התמכרות לסמים וניהיליזם. באדו אמרה כי עיקר האלבום עוסק במשפחות עניות, אנשים ממעמד הפועלים ובמיעוטים.
לדברי המבקר הניו יורקי, Nitsuh Abebe, הנושא העיקרי של האלבום הוא המאבק של אפרו-אמריקאים לקבוע את זהותם התרבותית לאור עידן "זכויות אזרח וזכויות לאחר האזרח". לדעתו של בן רטליף מהניו יורק טיימס אמנים אחרים עסקו בנושאים אלו בעבר אך אולי המסר של באדו הוא להראות שמאז שאמנים אלו התעסקו בנושאים אלו משהו השתנה. קוונטין ב. הוף מ-"PopMatters" האמין שכמו האלבום Beauty & Crime של סוזן וגה משנת 2007, New Amerykah Part One גם שילב "תפיסת עולם לאחר ה-11 בספטמבר, בתוספת כמה זריקות של רוח קהילה, צמיחה פרטנית, תחנונים לאקטיביזם חברתי ולהארה רוחנית, ו...את מציאות המוות", בנוסף טען כי לדעתו ההתנגשות בסגנונות המוזיקליים מחזקת זאת והוסיף: "נראה כי כמה שירים מדברים על כך שאמריקה חייבת לכבד את הבטחת החלום האמריקני לאפרו-אמריקאים, ואילו שירים אחרים נראה דוחים את ההבטחה, או לפחות את הרעיון שניתן יהיה לממש את ההבטחה ללא מאמץ ניכר".
אופן כתיבת השירים של באדו באלבום זה היא נקודתית, סובייקטיבית ומציגה נרטיב מסוים. מילותיה הן לסירוגין פוליטיות באופן גלוי ואישיות אשר מתייחסות בין היתר לאומת חמשת האחוזים ולאסלאם. באדו מבטאת נקודת מבט אימהית ורגשות של אכזבה ואמפתיה כלפי הנושאים בשירים. המוזיקאי והעיתונאי צ'ארלס אהרון אמר כי לאלבום יש תחושה של "היסטוריה וחמלה" מצד באדו כלפי ההיסטוריה של הקהילה האפרו אמריקאית וחמלה כלפי מה שעברו ועדיין נאלצים לעבור. ניטוש אביבי ממגזין ניו יורק כתב: "הכתיבה שלה על אנשים אחרים נותנת לשירים הרבה יותר צורה, ועוזרת לייצג את מאבקם של הקהילה האפרו אמריקאית שבלי השירים באלבום הזה המחאה שלהם הייתה נשמעת כמו סתם רשימת מכולת של תלונות".
סגנון מוזיקלי עריכה
האלבום משלב בתוכו מגוון סגנונות ביניהם פאנק, מוזיקת נשמה והיפ-הופ וכן גם ג'אז ומוזיקה אלקטרונית.
ביקורות עריכה
האלבום זכה לביקורות חיוביות רבות. באתר Metacritic האלבום קיבל ציון של 83 בהתבסס על 27 ביקורות. אריק הנדרסון, ממגזין סלנט, אמר כי מדובר בהאזנה עוצמתית העומדת כיצירתה השאפתנית ביותר מבאדו מבחינה מוזיקלית. ארנסט הרדי מלוס אנג'לס טיימס כינה את השירים באלבום "כאוסף של פזמונים אורבניים יפים שחוזרים על עצמם לאורך כל האלבום". סשה פררה-ג'ונס מ"ניו יורקר" "תיארה את האלבום כ"התחדשות מבריקה של פופ ווקאלי" ו"יצירה של פוליטיקה חסרת מנוח המתעלמת מהעולם הסובב אותה ובוחרת בתחושה עכורה המשקפת את דחפיה". בשיקגו טריביון נכתב: "האלבום הוא אלבום כה אישי ועמוק אף על פי שלעיתים רחוקות ההקשה אליו לא תהיה פשוטה". אלכס קפרסון מה"גרדיאן" אמר כי ההאזנה לאלבום הייתה מעניינת ודרשה תחקור. סטיב ייטס מ-"The Observer" כינה את האלבום כ"זינוק ענק קדימה".
הערות שוליים עריכה
- ^ R&B • ניאו סול • פאנק • מוזיקת נשמה פסיכדלית
- ^ רוי איירס, אריקה באדו, מייק צ'אווריאה, אדווין בירדסונג, ווליאם אלן, מאדילב, סה-רה, קארים ריג'ינס, טאז ארנולד, ג'ורג'יה אן מולדרווו, אומאס קית', ג'יימס פויזר, אמיר תומפסון, וונדר התשיעי
- ^ 1 2 3 4 https://www.nytimes.com/2008/03/02/arts/music/02ryzi.html?pagewanted=all
- ^ Venus Zine: Erykah Badu, web.archive.org, 2010-04-09
.svg){kind=logo}
