פתיחת התפריט הראשי

2018 VG18 (שם כינוי: "הרחוק ביותר" - Farout) הוא גוף טרנס-נפטוני, המרוחק בממוצע מרחק של 95.2 יחידות אסטרונומיות. בזמן גילויו ב-2018 הוא היה במרחק של כ-120 יחידות אסטרונומיות, והוא הגוף הרחוק ביותר במערכת השמש אשר נצפה, והגוף הראשון שהתגלה מעבר למרחק של 100 יחידות אסטרונומיות (ומכאן כינויו). עם זאת הוא לא הגוף עם המסלול הכי רחוק, כיוון שחצי הציר הגדול הממוצע שלו הוא רק 95.2 יחידות אסטרונומיות.

2018 VG18
מסלולו משוערך של 2018 VG18
מסלולו משוערך של 2018 VG18
מידע כללי
סוג עצם כוכב לכת מינורי
קטגוריה גוף טרנס-נפטוני
תאריך גילוי נצפה: 10 בנובמבר 2018
מגלה סקוט שפרד וצ'אד טרוחיו, דייוויד ת'ולן[1]
מאפיינים מסלוליים
מרחק ממוצע מהשמש 14,241,717,000 נכון ל-25.11.18[2] ק"מ
(95.2 AU)
אפהליון 25,237,161,000 נכון ל-25.11.18[2] ק"מ
(168.7 AU)
פריהליון 3,246,273,800 נכון ל-25.11.18[2] ק"מ
(21.7 AU)
אקסצנטריות 0.772
זמן הקפה 929 שנים
נטיית מסלול 31.7°°
מאפיינים פיזיים
רדיוס בקו המשווה 500 ק"מ
בהירות 24.6

2018 VG18 התגלה על ידי סקוט שפרד, צ'אד טרוחיו ודייוויד ת'ולן (אנ') בנובמבר 2018 במהלך החיפוש של כוכב לכת התשיעי המשוער.[3]

תוכן עניינים

מאפייניםעריכה

2018 VG18 מוערך להיות בעל קוטר של 500 ק"מ. מגודלו ייתכן שיהיה מוגדר ככוכב לכת ננסי.[3] מהאור הנראה המוחזר הוא נראה בצבע ורדרד, דבר שמצביע על ריכוז גבוה של (Tholin) על משטח קרח.[4]

שם והגדרה רשמיתעריכה

עקב אי ודאות במסלול (Uncertainty parameter) הגוף טרם קיבל אישור רשמי על ידי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי. נכון לדצמבר 2018 הוא קיבל שם זמני על ידי המרכז לכוכבי לכת מינורים (הMPC) שהעניק לו את ההגדרה 2018 VG18.[1]

גילוי ומסלולעריכה

האסטרונומים גילו את הגוף במהלך החיפושים אחר עדויות לכוכב לכת תשיעי.[5] נצפה לראשונה בנובמבר 2018 על ידי טלסקופ סובארו (Subaru Telescope), ואושר לאחר מכן באמצעות תצפיות שערך טלסקופ מגלן הענק (Giant Magellan Telescope) בצ'ילה[6][7] הגילוי נעשה בשיתוף פעולה של אוניברסיטאות בארצות הברית, טלסקופים בהוואי וצ'ילה המתופעלים ביפן.[3]

בזמן גילויו, 2018 VG18 היה במרחק של 120 יחידות אסטרונומיות, יותר מפי שלושה מהמרחק הממוצע של פלוטו מהשמש, וכפול מהמרחק הממוצע של אריס[8] עם זאת, חצי הציר הגדול שלו משוערך ב-92.5 יחידות אסטרונומיות. נראה כי המסלול אינו מושפע ממסלולם של נפטון ואורנוס, ומכאן שהאליפטיות נובעת מכוכב הלכת התשיעי המשוער.[4] אי הוודאות המסלולית שלו עולה על 100% ובשל תנועתו האיטית, והעובדה שלוקח לו קרוב ל-1000 שנים להקיף את השמש, ידרשו מספר שנים של תצפיות כדי לקבע את מסלולו.[2][9]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא 2018 VG18 בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 Williams, G. V. (17 בדצמבר 2018). "MPEC 2018-Y14 : 2018 VG18". Minor Planet Center. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2018. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 "(2018 VG18)". JPL Small-Body Database Browser. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2018. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 "Discovered: The Most-Distant Solar System Object Ever Observed". Carnegie Science. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2018. 
  4. ^ 4.0 4.1 Strickland, Ashley (17 בדצמבר 2018). "'Farout,' the most-distant solar system object discovered". CNN.com. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2018. 
  5. ^ Discovered: The Most-Distant Solar System Object Ever Observed, באתר "Carnegie Science", 17 בדצמבר 2018 (באנגלית)
  6. ^ Sarah Lewin, 'Farout!' Newfound Object Is the Farthest Solar System Body Ever Spotted, in "space.com" website, December 17, 2018 (באנגלית)
  7. ^ סקוט שפרד. "DISCOVERY OF THE MOST DISTANT SOLAR SYSTEM OBJECT EVER OBSERVED". בדיקה אחרונה ב-20 בדצמבר 2018. 
  8. ^ Chang, Kenneth (17 בדצמבר 2018). "It’s the Solar System’s Most Distant Object. Astronomers Named It Farout. - Orbiting 11 billion miles from the sun, this tiny world offers additional clues in the search for the proposed Planet Nine.". הניו יורק טיימס. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2018. 
  9. ^ "'Farout!' Newfound Object Is the Farthest Solar System Body Ever Spotted". space.com (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2018.