BMP-1
BMP-1 הוא סימולו של נגמ"ש לחימה אמפיבי מתוצרת ברית המועצות שהוצג בשנות השישים, והיה הכלי הראשון בעולם שהציג את תפיסת נגמ"ש הלחימה ככלי נושא גייסות בעל כח אש רב המשתווה לזה של טנק קל.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | נגמ"ש לחימה |
| מדינה מייצרת |
 ברית המועצות |
| יצרן |
קורגנמאכזבוד  |
| שנת ייצור | 1967 |
| תקופת השימוש |
1966–הווה (כ־58 שנים) |
| דגם קודם | אין |
| דגם עוקב | BMP-2 |
| מערכה מרכזית | מלחמת יום הכיפורים, מלחמת אפגניסטן |
| יחידות שיוצרו |
20,000 |
| מידע טכני | |
| אורך | 6.74 מ' |
| רוחב | 2.94 מ' |
| גובה | 2.15 מ' |
| משקל | 13.5 טון |
| מהירות |
65 קמ"ש (כביש) 45 קמ"ש (שטח) 7 קמ"ש במים |
| טווח פעולה | 600 ק"מ |
| מנוע | דיזל 300 כ"ס |
| שריון | לוחות פלדה בעובי 33-6 מ"מ |
| צוות | 3 + 8 לוחמים |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח 2A28 חלק קדח בקוטר 73 מ"מ, משגר טילי נ"ט AT-3 "סאגר" או AT-4 "פאגוט" או AT-5 "קונקורס" |
| חימוש משני | מקלע PK 7.62 מ"מ |
  | |
פירוש ראשי התיבות BMP ברוסית הוא Боевая Машина Пехоты, "בוייבייה משינה פחוטי" ("רכב קרבי של חיל הרגלים"). הנגמ"ש הוחלף בדגם ה-BMP-2, בעל מיגון עמיד יותר.
היסטוריית ייצור
עריכהה-BMP-1 נצפה לראשונה במערב בצילומים ממצעד ה-7 בנובמבר 1967 במוסקבה, ועורר תדהמה בחדשנותו כרכב לחימת חיל רגלים בעל עבירות וכח אש רבים יחסית למקובל באותו זמן. למעשה היה ה BMP-1 נגמ"ש הלחימה המודרני הראשון. נגמש זה ונגמשי הלחימה שהופיעו בעקבותיו החליפו, במידה רבה, את הדור הקודם של הנגמשים שהיו מוגבלים לתובלת לוחמים ממוגנת (כפי שמעיד שמו - נושא גייסות). שריונו של ה BMP-1 משופע בתלילות בחזיתו ועמיד כנגד קליעי מקלעים כבדים בקוטר 0.5 אינץ' של נגמש"י נאט"ו, בעוד תותח 73 המ"מ חלק הקדח שלו מהווה איום משמעותי על אלו האחרונים, כמו גם על רכב קל ועמדות רגלים, ויכולתו לשגר טילי "סאגר" עושה אותו יריב מסוכן גם לטנקי מערכה. הניסיון המבצעי שרכשו הסובייטים במלחמת אפגניסטן הביא לפיתוח ה BMP-2 המשופר שהוצג בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20. זה התאפיין בצריח לשני לוחמים עם תותח 30 מ"מ ומשגרים חיצוניים לטילי נ"ט AT-4 "ספיגוט" או AT-5 "ספנדרל".
השפעה
עריכההופעת ה-BMP-1 סימנה מפנה בגישה לגבי תפקיד הנגמ"ש בשדה הקרב, ובישרה את עידן נגמ"שי הלחימה. ברית המועצות פיתחה נגמשי לחימה נוספים, כמו ה-BTR-50, שהיה למעשה הסבה של הטנק הקל PT-76 לנשיאת גייסות, ובהמשך הדורות הבאים במשפחת BMP - ה-BMP-2, ואחריו BMP-3.
ארצות הברית פיתחה את הבראדלי, פרויקט שהתעכב מספר פעמים, ובסופו של דבר נכנס לשירות ב-1981, ומהווה כיום את הנגמ"ש העיקרי של צבאותיה. מדינות נוספות פיתחו ומפתחות נגמשי לחימה, ומשדרגות נגמשים קיימים על ידי הוספת חימוש, כמו טילי נ"ט, תותחים, מרגמות, מקלעים כבדים וכן הלאה, במקביל לשיפור המיגון, כדי להעניק לכלים יכולות לחימה, מעבר לחימושה של יחידת הרגלים שהכלי נושא.
רבים הולכים בעקבות ה-BTR, והסבו טנקים קלים וטנקי מערכה שיצאו מהשירות לנגמשי לחימה. צבא הגנה לישראל והתעשיות הצבאיות בישראל הסבו ומסבים את יחידת הנשיאה (תובה, מזקו"ם, מנוע ותמסורות) של טנקי שו"ט ומרכבה לנושאי גייסות ייעודיים שונים, ובהם גם נגמש"י לחימה, ובעולם פותחו ונכנסו לשימוש עשרות דגמי נגמשי לחימה המבוססים על טנקים.
תיאור
עריכהסדרת ה-BMP מיועדת לתעבורת חיל רגלים מהירה בשדה הקרב, תוך הגנתם מנשק קטן קליבר ומתן חיפוי אש בעת פריקתם מהנגמ"ש. חימושו של ה-BMP-1 הכולל תותח וטילי נ"ט הופכים אותו לכלי לחימה חשוב בדיוויזיה הממוכנת. תותח ה-73 מ"מ שלו יורה פגזי מטען חלול (HEAT) איטיים ומעליו מותקן משגר לטיל סאגר. הטיל נטה ליפול לעיתים מעל המשגר, ולכן אוחסן בדרך כלל בבטן הנגמ"ש בעתות שגרה. טיל חדש הוטען על המשגר ידנית, דרך פתח הטענה קטן בצריח.
בעת שהוצג היה ה-BMP-1 כלי מאיים היכול להביס אף טנקי מערכה בחימושו. כיום הוא נחשב נחות אל מול נגמש"י חי"ר מודרניים כבראדלי האמריקאי או הווריור הבריטי ואינו יכול לאיים באופן משמעותי על טנקי מערכה חדישים. התותח שלו אינו בעל מערכת בקרת אש מתקדמת, וסיכויי הפגיעה בעת שה-BMP-1 בתנועה קטנים למדי. כמו כן טיל הסאגר איטי מאוד, קשה לשליטה ודורש ניהוג מתמיד עד הפגיעה. גם ראש הקרב שלו אינו מסוגל לחדור טנקים חדישים. ציוד נפוץ נוסף שהונפק לצוותי BMP-1 היה מטולי RPG-7, טילי כתף "סטרלה"/"איגלה" נגד מטוסים ורובי צלפים "דרגונוב".
ה-BMP-1 אמפיבי ללא כל הכנה מוקדמת. הוראות ברית ורשה לעתות שגרה היו שכל BMP הנכנס למים חייב להיות מצויד במשדר רדיו פועל למקרה של היסחפות בזרם בגמר הדלק. ה-BMP לא צויד בעוגן.
שריונו של ה-BMP-1 בחזית ובצדדים עמיד לקליעי 0.5 אינץ' ואש תותחים קלים, למשל האורליקון 20 מ"מ. הדלתות האחוריות של הנגמ"ש הן גם מכלי דלק, מה שמהווה סיכון מסוים של התלקחות. בעת קרב מכלים אלו ניתנים לניתוק ממערכת הדלק הראשית של ה-BMP-1.
לנגמ"ש זה קיימת גם גרסה יבילת אוויר בציון BMD-1 שרובה בנויה מאלומיניום, בעלת מזקו"ם הידראולי שגובהו ניתן לכיוון ושינויים הנדסיים נוספים.
בעיות מיגון
עריכה
לדגם ה BMP-1 המקורי היו מספר בעיות בתחום המיגון, שנתבררו במלוא חומרתן רק לאחר תחילת מלחמת אפגניסטן ב-1979. בקדמת צידו השמאלי של הכלי ישב הנהג, ומאחוריו המפקד כשמימינם ממוקם המנוע. מאחורי המנוע, במרכז הנגמ"ש, מוקם צריח חמוש ללוחם בודד, שבו ניצב תותחן הנגמ"ש. סידור ישיבה זה, בו המפקד והנהג יושבים בסמיכות ומעל לקדמת זחל שמאל, התגלה כנקודת תורפה חמורה בשרידות נגמ"ש ה BMP-1 בכל האמור בהתמודדות עם מוקשים נגד טנקים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבמקרה שבו זחל שמאל של הכלי עולה על מוקש נגד טנקים, הרי שקיימת סבירות גבוהה שפיצוץ המוקש יחדור לחלל הנגמ"ש שמעל לקדמת הזחל ויפגע הן בנהג והן במפקד הכלי היושב מאחוריו. במקרה כזה, הנגמ"ש נותר ללא ניהוג וללא פיקוד ולמעשה הופך למטרה סטטית ופגיעה.
בנוסף לכך, התקלות במוקשים מיושנים נגד טנקים מסוג "tilt rod", שבהם מראש המוקש בולט מוט קצר שהטייתו יוזמת את פיצוץ המוקש, הייתה קטלנית במיוחד. הסיבה לכך הייתה ששיפועו החד של השריון בחזית הכלי הטה את מוט המוקש עד למקסימום וזה התפוצץ כאשר המוקש כבר היה מתחת מרכז הכלי, מה שהרג בדרך כלל מידית את שני אנשי הצוות.
ב BMP-2 המשופר תוכנן הצריח מחדש עם שריון רב יותר ומקום למפקד ולתותחן. עמדת הנהג הוגדלה ומושב הנהג שוריין. גם גחון הכלי צויד בשריון נוסף.
חיסרון משמעותי נוסף היה קשור לתפיסה הסובייטית שלפיה כח האש של נגמ"ש החי"ר מספיק כשלעצמו ואין צורך שהחיילים המוסעים בו יירו ממנו תוך כדי תנועה. רוב מגויסי החי"ר לא הוכשרו כלל בירי מתוך נגמ"ש נוסע וממילא בטן הכלי הייתה צפופה מאוד ופתחי הירי קטנים ובלתי נוחים.
שריונו הבסיסי של ה-BMP נחדר בקלות על ידי רקטות נגד טנקים, לכן נהגו חיילים סובייטים רבים באפגניסטן לנסוע על נגמש"י BMP כשהם יושבים על הסיפון החיצוני ולא בבטן הנגמ"ש, כך הם יכלו להגיב באש במהירות ולא להסתכן שפגז RPG אחד יהרוג את כל נוסעי הכלי.
חסרונות אלו, יחד עם עלות האחזקה הגבוהה ביחס לנגמ"שים גלגליים כ BTR-80, הביאו לזניחתו של ה BMP בחלק מצבאות ברית ורשה לאחר התפרקות ברית המועצות.
בישראל
עריכהבמלחמת יום הכיפורים תפסה ישראל מספר נגמ"שי BMP-1 והסבה חלק מהם ככלי רכב משוריינים נושאי מרגמות.
דגמים עיקריים
עריכה
- BMP-1 - הדגם המקורי עם תותח 73 מ"מ 2A28 חלק קדח.
- BRM-1 או BMP-R - דגם סיור.
- BRM-1K - דגם סיור ופיקוד, עם מכ"ם "Tall Mike".
- BMP KShM - דגם פיקוד, בדרך כלל למפקדי רגימנטים.
- BMP-1P - נושא טילי נ"ט AT-4 "ספיגוט" (פאגוט).
- BMP-1PK - דגם פיקוד של BMP-1P.
- BMP-2 - (שנות השמונים המוקדמות) דגם משופר עם תותח אוטומטי 2A42 בקוטר 30 מ"מ.
- PRP-3 - דגם לבקרת אש ארטילרית, נושא מכ"ם איכון. כל גדוד ארטילריה צויד בכלי כזה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה