פתיחת התפריט הראשי

נגמ"ש

כלי רכב משוריין שמטרתו העיקרית שינוע חיילים בשדה הקרב

נגמ"ש (ראשי תיבות של נושא גייסות משוריין או נוֹשֵׂאת גְּיָסוֹת מְשֻׁרְיֶנֶת[1]) הוא רכב קרבי משוריין (רק"מ) שמטרתו העיקרית היא תובלה ממוגנת של כוחות אל ובחזרה משדה הקרב. בעברית, המונח נגמ"ש ציין את רוב הרקמ"ים הזחליים שאינם טנקים או תומ"תים. לנגמ"ש גלגלי קל מקובל לקרוא שיריונית. נגמ"ש הלחימה, שהופיע לקראת סוף שנות ה-60 של המאה העשרים, משלב יכולת נשיאת גייסות של נגמ"ש, עם חימוש ועוצמת אש כשל טנק קל, מחליף מאז את הנגמ"ש, כשהוא מוסיף לרשימת המשימות של הכלי לחימה משמעותית בשדה הקרב, באופן אורגני מלא עם יחידות הרגלים אותם הוא מוביל[2]. נגמשים ייעודיים נוספים הם נגמש"י פיקוד, נגמשי נ"ט, ציוד עבירות כגון גשרים ואסדות, רפואה ופינוי, חוליה טכנית, נשיאת חימוש ארטילרי, ומשימות נוספות.

היסטוריה והתפתחות הנדסיתעריכה

 
נגמ"ש M-113 תוצרת ארצות הברית, 1960. אחד הנגמ"שים הידועים בעולם והנפוצים בנאט"ו.
 
נגמ"כ נקפדון ישראלי. הנקפדון הוא אחד הנגמ"שים הממוגנים ביותר בעולם.

נגמ"שים הופיעו לראשונה בסוף מלחמת העולם הראשונה אך במינון דליל. במלחמת העולם השנייה רוב התעבורה הלוגיסטית נעשתה באמצעות משאיות, ג'יפים וזחל"מים (זחל"ם = זחלי למחצה) שיתרונם במהירות אך היו חסרי מיגון מספק.

מטרותיו המקוריות של הנגמ"ש הייתה תובלת הכוח בסביבה עוינת כאשר יש חשש למארבי צלפים, ירי נק"ל, רסיסי ארטילריה ומטענים קלים. הנגמ"ש היה מצויד במנוע שעוצמתו כזו של אוטובוס עירוני ויכול היה לשאת בין 10-12 חיילים על ציודם האישי, בנוסף לצוות המתפעל, ציוד הנגמ"ש והמיגון. הנגמ"ש היה ממוגן בלוחות מתכת עבים ונשא חימוש קל - בדרך כלל מספר מקלעים. כדי לאפשר לנגמ"ש תנועה מהירה ויכולת ציפה, מיגון הנגמ"ש היה קל במתכוון, ונועד להגן על הצוות בעיקר מפני ירי נשק קל ורסיסים בלבד. יכולתו להגן מפני נשק נ"ט הייתה מועטת. גם לנגמ"ש M-113 האמריקאי וגם לנגמ"ש הרוסי BMP-1 יכולת אמפיבית מלאה, כאשר ההנעה במים נעשית ללא כל עזרים חיצוניים, אלא באמצעות תנועת הזחלים בלבד.

נגמ"שים שתוכננו לתנאי שטח קשים כיערות דרום אסיה והמדבריות של מדינות ערב היו בדרך כלל זחליים, ונגמ"שים שתוכננו לקרבות בתנאי דרכים סלולות ושטחים עירוניים - היו גלגליים.

הנגמ"ש המודרני הראשון היה ה M-113 האמריקני שהופעל במלחמת וייטנאם. נגמ"שי M-113 הגיעו לישראל במסגרת הסיוע הנרחב שקיבלה מארצות הברית במלחמת יום כיפור ודחקו בהדרגה את הזחל"מים החוצה מהשירות.

בעקבות ההצלחה של הנגמ"שים הוגבר מאוד השימוש בתובת הנגמ"ש כפלטפורמה למערכות נשק ופיקוד שונות כגון מכ"מים ניידים, רכבי קישור, פיקוד ובקרה ואפילו נ"מ (נגמ"ש M-163 "מחבט"). על חלק מהנגמ"שים אפשר להתקין גם אמצעי פריצה והנדסה, ולהשתמש בהם כרכב הנדסה קרבית. הפומ"ה הישראלית היא דוגמה טובה לנגמ"ש הנדסה קרבית.

בעקבות תפוצתו הנרחבת של ה-RPG (מטול רקטות נגד טנקים) והגידול בקרבות בשטח בנוי, הוגבר הצורך לשפר את המיגון של הנגמ"ש כדי להגן על אנשי הצוות ממטענים חלולים, טילי נ"ט ומוקשים מאולתרים. התוצאה הייתה פיתוח נגמ"שים כבדים (נגמ"כים) כמו האכזרית, הנמ"ר והנגמ"שים מבוססי שוט (כגון הנגמחון והנקפדון) הישראלים, והבראדלי האמריקני.

הבראדלי, ה"אכזרית" והנמ"ר בניגוד לנגמ"ש הקלאסי, משמשים גם כ"נגמ"ש לחימה" (IFV) - כלי שייעודו העיקרי לא רק הובלת חי"ר אלא מתן פלטפורמת לחימה לחיילים שבתוכו, כך שיוכלו להילחם מבלי לצאת החוצה. בבראדלי ישנו צריח החמוש בתותח אוטומטי 30 מ"מ וכוורת ל-2 טילי נ"ט או טילי נ"מ. ואילו בנמ"ר מותקנת עמדת נשק "קטלנית" המתופעלת מתוך הכלי החמושה במק"כ 0.5 אינץ' או במקל"ר 40 מ"מ.

דגמי נגמ"שים מהארץ והעולםעריכה

 
נגמ"ש לחימה (IFV) מדגם M2 בראדלי, צבא ארצות הברית.
 
נגמ"ש אופני סטרייקר עם מיגון "כלוב" ועמדת RCWS עם מקלע כבד.
 
נגמ"ש לחימה פומה, צבא גרמניה.
 
נגמ"ש מרכבה - נגמ"ש כבד תוצרת ישראל החמוש בעמדת קטלנית ומקלעים
 
נגמ"ש לחימה רוסי מדגם BMP-1.

ארצות הברית   ארצות הברית:

הממלכה המאוחדת   הממלכה המאוחדת:

גרמניה   גרמניה:

ישראל   ישראל:

ברית המועצות   ברית המועצות ורוסיה   רוסיה:

צרפת   צרפת:

  • VAB

שוודיה   שוודיה:

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לפי מילון מונחים צבאיים (צה"ל 1980)
  2. ^ לנגמ"ש לחימה כוח אש שמשתווה לזה של טנק קל