Consciousness Explained
Consciousness Explained (בתרגום חופשי לעברית: להסביר את התודעה) הוא ספר משנת 1991 מאת הפילוסוף האמריקני דניאל דנט, שבו המחבר מציג תיאור של האופן שבו תודעה נובעת מאינטראקציה של תהליכים פיזיים וקוגניטיביים במוח. עמדה זו מעמידה אותו בסתירה עם פילוסופים הטוענים שניתן לתאר את התודעה רק בהתייחסות למשהו מעבר לחומר, במיוחד ל"קווליה", שמתוארת כתוכן הגולמי של החוויה. דנט מתאר את התודעה כתיאור החישובים השונים המתרחשים במוח בזמן נתון ובטווחי הזמן הקרובים אליו. הוא משווה את התודעה למאמר אקדמי שנכתב או נערך בידי מספר אנשים בו זמנית, תאוריית "הטיוטות המרובות" המובילות לתודעה. באנלוגיה זו, "המאמר" קיים אף על פי שאין מאמר אחד מאוחד. כשאנשים מדווחים על חוויותיהם הפנימיות, דנט מחשיב את דיווחיהם יותר כתיאוריות מאשר כתיאור. דיווחים אלה עשויים להיות אינפורמטיביים, הוא אומר, אבל פסיכולוג לא יתייחס אליהם כמייצגים עובדה או אמת. דנט מתאר תופעות המראות שהתפיסה מוגבלת ופחות אמינה מכפי שנראה לנו. מבקרי הספר מציינים שדנט מאשר שמצבים תודעים סובייקטיביים אינם קיימים, תוך שהוא מתיימר לתת להם הסבר מדעי.[1]
סיכום
עריכהדנט מציג מודל של "טיוטות מרובות" של תודעה, המצביע על כך שאין מקום מרכזי אחד ("תיאטרון קרטזי", או זירה קרטזית, Cartesian theater) שבו מתרחשת חוויה מודעת; במקום זאת, יש "אירועים שונים של קיבוע תוכן המתרחשים במקומות שונים בזמנים שונים במוח".[2] המוח מורכב מ"צרור של סוכנויות (אנ') עצמאיות למחצה";[3] כאשר "קיבוע תוכן" מתרחש באחת מאלו, השפעותיו עשויות להתפשט כך שיובילו לקביעת משפט אחד מבין אלה המרכיבים את הסיפור, סיפור שבו הדמות המרכזית היא ה"עצמי" של האדם. להשקפתו של דנט, התודעה היא התהליך הבסיסי של המוח, תהליך חישובי סדרתי-לכאורה, שבו מתרחשים חישובים מרובים בבת אחת (עיבוד מקבילי).
אחת הטענות השנויות במחלוקת של דנט היא שקווליה אינה (ולא יכולה) להתקיים כפי שהיא מתוארת. הטיעון העיקרי של דנט הוא שהתכונות השונות המיוחסות לקווליה על ידי פילוסופים – קווליה אמורה להיות בלתי ניתנת לתיקון, בלתי ניתנת לתיאור, פרטית, נגישה ישירות וכן הלאה – אינם מתיישבים זה עם זה, ולכן מושג הקווליה אינו קוהרנטי. אי-קיומה של קווליה פירושו שאין בעיה קשה של תודעה (Hard problem of consciousness) (אנ'), ו"זומבים פילוסופיים" שאמורים להתנהג כמו בני אדם בכל דרך, בעודם איכשהו חסרים קווליה, אינם יכולים להתקיים. דנט מחויב לאמונה שכולנו זומבים פילוסופיים, אם המונח "זומבי פילוסופי" זהה מבחינה תפקודית לבן אדם ללא היבטים לא חומריים, ומוסיף שזה פתח לפרשנות שגויה.[4]
דנט טוען שהמוח מכיל רק כמה פרטים בולטים על העולם, וזו הסיבה היחידה שאנחנו מסוגלים לתפקד. איננו מאחסנים תמונות משוכללות בזיכרון לטווח קצר, מכיוון שהדבר אינו הכרחי וצורך כוח מחשוב יקר. במקום זאת, אנו רושמים את מה שהשתנה ומניחים ששאר הפרטים נשארו כפי שהיו, וכתוצאה מכך אנו מפספסים פרטים, כפי שהוכח בניסויים על אשליות, שאת חלקם מתאר דנט.[5][6] מחקר שנערך לאחר פרסום ספרו של דנט מצביע על כך שחלק מהנחותיו היו שמרניות מהצפוי. שנה לאחר פרסום הספר, כתב דנט: "בדיעבד, הלוואי שהייתי נועז יותר, מכיוון שההשפעות חזקות יותר מכפי שטענתי". מאז ממשיכות להצטבר דוגמאות לאופי ההזוי, האשלייתי, של עולמנו החזותי.[7]
שיטה פילוסופית מרכזית היא הטרופנומנולוגיה (heterophenomenology) (אנ'), שבה מתייחסים לדיווחים המילוליים או הכתובים של נבדקים בדומה לסיפורת: הדיווח של הנבדק אינו מוטל בספק, אך מניחים שהוא דיווח שייתכנו בו תיקונים הנובעים ממצבו הפנימי של המדווח. גישה זו מאפשרת לדיווחים של הנבדק להיות נתוני-מידע (דאטא) במחקר הפסיכולוגי, ובכך לעקוף את גבולות הביהביוריזם הקלאסי.
דנט אומר שרק תיאוריה שהסבירה אירועים מודעים במונחים של אירועים לא מודעים יכולה להסביר את התודעה: "להסביר זה להתרחק מהסבר, לתת תיאור שאינו הסבר (to explain away)".
ביקורות
עריכההניו יורק טיימס קבע שהספר הוא אחד מעשרת הספרים הטובים של השנה.[8] ב-New York Times Book Review כינה ג'ורג' ג'ונסון את הספר "מבריק".[8]
מבקרי גישתו של דנט טוענים שדנט לא מצליח לעסוק בבעיית התודעה מכיוון שהוא משתמש בשפה מעורפלת המבלבלת חוויה סובייקטיבית עם התנהגות או קוגניציה. בספרו "המוח המודע" (The Conscious Mind) מ-1996 טען הפילוסוף דייוויד צ'אלמרס שעמדתו של דנט היא "הכחשה" של התודעה, ותהה בבדיחות הדעת אם דנט הוא זומבי פילוסופי.[9] המבקרים טענו שכותרת הספר מטעה, שכן היא לא מצליחה להסביר את התודעה, וסיפקו את הכותרות החלופיות "התעלמות מהתודעה" (Consciousness Ignored) ו"לתרץ את התודעה" (Consciousness Explained Away), בפרפרזה על שם הספר.[10][11] גאלן סטרוסון קבע בהלצה שהספר מפר את חוק תיאור הסחורה ויש להעמיד את דנט לדין.[12]
ג'ון סרל טוען[1] שדנט, שמתעקש שהדיון בסובייקטיביות שגוי מכיוון שהוא לא מדעי והמדע מניח מראש אובייקטיביות, עושה טעות בקטגוריה (category error) (אנ'). סרל טוען שמטרת המדע היא לבסס ולאמת הצהרות שהן אובייקטיביות מבחינה אפיסטמית (כלומר, שכל אחד יכול לגלות ולהעריך את האמת שלהן), אך הצהרות אלו יכולות להיות על מה שהוא סובייקטיבי מבחינה אונטולוגית. סרל קובע שהאובייקטיביות האפיסטמית של השיטה המדעית אינה מוציאה מכלל קיום את הסובייקטיביות האונטולוגית של הנושא. לפיכך, כאבי גב קיימים, הם חוויות סובייקטיביות שקיומן אינו מוטל בספק ברפואה, ונוירולוגיה, כפי שניתן לראות בכל ספר נוירולוגיה, עוסקת בהבנתם כדי לרפא אותם. סרל קורא לכל שיפוט ערכי סובייקטיבי "אפיסטמי". לפיכך, "הר מקינלי יפה יותר מאוורסט" הוא קביעה סובייקטיבית מבחינה אפיסטמית, בעוד ש"מקינלי גבוה מהאוורסט" הוא אובייקטיבי מבחינה אפיסטמית. ההצהרה האחרונה ניתנת להערכה (ואף לזיוף) על ידי קריטריון מובן ("רקע"), גובה ההר, כמו "הפסגה נמצאת כך וכך מטרים מעל פני הים". אין קריטריונים כאלה ליופי. סרל כותב שלדעתו של דנט אין תודעה בנוסף לתכונות החישוביות, כי זה כל מה שהתודעה מסתכמת בו: השפעות של מכונת פון נוימן וירטואלית המיושמת בארכיטקטורה מקבילה ולכן מרמזת שמצבי תודעה הם אשליה. לעומת זאת, סרל טוען ש"באשר לתודעה, הקיום של מה שנראה וגלוי הוא המציאות".
עוד כתב סרל:
דנט מכחיש את קיומה של התודעה. הוא ממשיך להשתמש במילה, אבל הוא מתכוון למשהו אחר. מבחינתו, הוא מתייחס רק לתופעות בגוף שלישי, לא לרגשות ולחוויות המודעות בגוף ראשון שיש לכולנו. עבור דנט אין הבדל בינינו, בני האדם, לבין זומבים מורכבים שחסרים להם כל רגשות פנימיים, כי כולנו פשוט זומבים מורכבים.... אני רואה את השקפתו כהפרכה עצמית משום שהיא שוללת את קיומם של הנתונים שתאוריית התודעה אמורה להסביר... הנה הפרדוקס של חילופי הדברים האלה: אני מבקר מודע העונה במודע להתנגדויות של מחבר שנותן כל אינדיקציה לכך שהוא כועס ונבוך באופן מודע. אני עושה זאת עבור קהל קוראים שאני מניח שהוא מודע. איך, אם כן, אוכל לקחת ברצינות את הטענה שלו שהתודעה לא באמת קיימת?[13]
דנט ותומכיו ה"אשלייתיים", לעומת זאת, עונים כי ה"היבט הסובייקטיבי" הנזכר לעיל של המוחות המודעים אינו קיים, והוא שריד לא מדעי של "פסיכולוגיה עממית" של השכל הישר, וכי ה"הגדרה מחדש" לכאורה שלו-עצמו היא התיאור הקוהרנטי היחיד של התודעה.[14][15]
נוירוביולוגים, נוירולוגים ומדעני מוח קוגניטיביים, בהם ג'רלד אדלמן, אנטוניו דמסיו, וילאיאנור רמצ'נדרן (Vilayanur Ramachandran), ג'וליו טונוני, כריסטוף קוך ורודולפו לינאס, קובעים כי קווליה קיימות וכי הרצון לבטל אותן מבוסס על פרשנות שגויה של פילוסופיים מסוימים לגבי מהו מדע.[16][17][18][19][20][21][22][23][24][25]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכהמקורות
עריכה- Barash, David P. (22 במרץ 2003), "Dennett and the Darwinizing of Free Will", Human Nature Review, 3: 222–225, אורכב מ-המקור ב-21 באוגוסט 2018
{{citation}}: (עזרה) - Carruthers, Peter (2005), Consciousness: Essays from a Higher-order Perspective, Oxford University Press, p. 247, ISBN 978-0-19-927735-3
- Dennett, Daniel (1991), Allen Lane (ed.), Consciousness Explained, The Penguin Press, ISBN 978-0-7139-9037-9
- Spinney, Laura (18 בנובמבר 2000), "Blind to change", New Scientist (2265): 29–32
{{citation}}: (עזרה)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Searle, J R: The Mystery of Consciousness (1997) p. 95–131
- ^ Dennett 1991, p. 365
- ^ Dennett 1991, p. 260
- ^ Dennett 1991, p. 406. "Are zombies possible? They're not just possible, they're actual. We're all zombies. Nobody is conscious — not in the systematically mysterious way that supports such doctrines as epiphenomenalism." In a footnote Dennett states: "It would be an act of desperate intellectual dishonesty to quote this assertion out of context!"
- ^ Spinney 2000
- ^ Dennett 1991. See e.g. chapter 5 on "Orwellian and Stalinesque Revisions". Memory is central to much of Dennett's book, with reference found throughout.
- ^ Spinney 2000, p.30
- ^ 1 2 Consciousness Explained, retrieved 24 May 2021.
- ^ "Chalmers, David J., The Conscious Mind, pp. 190. Oxford University Press, 1996". global.oup.com. נבדק ב-2020-08-27.
- ^ Barash 2003
- ^ Carruthers 2005, p. 32
- ^ Baggini, Julian. "I am, therefore I think: Daniel Dennett's hard problem" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-08-27.
- ^ Searle, John R.; Dennett, Daniel C. (1995-12-21). "'The Mystery of Consciousness': An Exchange". New York Review of Books (באנגלית). ISSN 0028-7504. נבדק ב-2020-08-28.
- ^ Frankish, Keith (2016). "Illusionism as a Theory of Consciousness". Journal of Consciousness Studies. 23: 11–39.
- ^ Graziano, Michael; Guterstam, Arvid; Bio, Branden J.; Wilterson, Andrew I. (2020). "Toward a standard model of consciousness: Reconciling the attention schema, global workspace, higher-order thought, and illusionist theories". Cognitive Neuropsychology. doi:10.1080/02643294.2019.1670630. PMID 31556341.
- ^ Damasio, A. (1999). The feeling of what happens. Harcourt Brace.
- ^ Edelman, G., Gally, J. & Baars, B. (2011). Biology of consciousness. Frontiers In Psychology, 2, 4, 1-6.
- ^ Edelman, G. (1992). Bright air, brilliant fire. Basic Books, p. 115.
- ^ Edelman, G. (2003). Naturalizing consciousness: A theoretical framework. Proceedings of the National Academy of Sciences, 100, 9, 5520-5524.
- ^ Koch, C. (2019). The feeling of life itself. The MIT Press.
- ^ Llinás, R. (2003). I of the Vortex. MIT Press, pp. 202–207.
- ^ Oizumi, M., Albantakis, L., & Tononi, G. (2014). From the phenomenology to the mechanisms of consciousness: Integrated information theory 3.0. PLOS Computational Biology, 10, e1003588.
- ^ Overgaard, M., Mogensen, J. & Kirkeby-Hinrup, A. (Eds.) (2021). Beyond neural correlates of consciousness. Routledge Taylor & Francis.
- ^ Ramachandran, V. & Hirstein, W. (1997). "Three laws of qualia. What neurology tells us about the biological functions of consciousness, qualia and the self." Journal of consciousness studies, 4 (5-6), pp. 429-458.
- ^ Tononi, G., Boly, M., Massimini, M., & Koch, C. (2016). Integrated information theory: From consciousness to its physical substrate. Nature Reviews Neuroscience, 17, 450–461.