תזמורת מאהאווישנו

(הופנה מהדף Mahavishnu Orchestra)

תזמורת מאהאווישנואנגלית: Mahavishnu Orchestra) הייתה להקת פיוז'ן אמריקאית, שהוקמה בעיר ניו-יורק על ידי הגיטריסט האנגלי ג'ון מקלאפלין בשנת 1970[1].

Mahavishnu Orrchestra
Mahavishnu Orchestra minus Rick Laird in the 1970s.png
שנות הפעילות
  • 1971–1976 (כ־5 שנים)
  • 1984–1987 (כ־3 שנים) 
זרם רוק, ג'אז
סוגה פיוז'ן (מוזיקה), רוק מתקדם, רוק אינסטרומנטלי עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה,תוף, גיטרה בס, קלידים, כינור
חברת תקליטים קולומביה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
חברים לשעבר
ג'ון מקלפלין, בילי קובהם, יאן האמר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מקור השםעריכה

מקלאפלין היה תלמידו של הגורו ההודי סרי צ'ינמוי(אנ') שנתן את השם מאהאווישנו ( יוצר) למקלאפלין.

היסטוריהעריכה

הלהקה עברה מספר שינויים במשך שנות קיומה, במשך שתי תקופות : משנת 1971 עד 1976, ומשנת 1984 עד 1987[2]. בתקופה הראשונה ניגנו בהרכב הלהקה המוזיקאים הבאים: המתופף בילי קובהאם, ג'רי גודמן על הכינור, וריק לירד על גיטרה בס. הלהקה החלה לקבל שבחים על המורכבות והאינטנסיביות של המוזיקה שלה, שהורכבה מתערובת של מוזיקה קלאסית הודית, ג'אז ורוק פסיכדלי. ועל ההופעות המיוחדות שלהם בין 1971 ל-1972[3].

1974–1971: הגלגול הראשוןעריכה

בהרכב הראשון של הלהקה השתתפו הגיטריסט האנגלי "מהבישנו" ג'ון מקלאפלין, המתופף הפנמי בילי קובהאם, הבסיסט האירי ריק לירד, הקלידן הצ'כוסלובקי יאן האמר, והכנר האמריקני ג'רי גודמן. מקלאפלין עבד קובהאם וגודמן על אלבום הסולו השלישי שלו My Goal's Beyond בשנת 1971. כשבקש מקובהם להיות המתופף בלהקת הג'ז-רוק החדשה שהוא רצה להקים, קובהאם הסכים. הכינור היה כלי שעניין את מקלאפלין מילדותו. הוא לא יכול היה להשיג את הכנר ז'אן לוק פונטי, הבחירה הראשונה שלו, בגלל בעיות הגירה. לאחר שהאזין לאלבומים שונים בהם ניגנו כנרים שונים, הוא בחר את גודמן שניגן בלהקת The Flock.

אף על פי שהבסיסט טוני לוין היה הראשון שמקלאפלין רצה לצטרף ללהקה, ריק לירד שהכיר את מקלאפלין מספר שנים נענה להזמנה. יאן המר הקלידן הצטרף בעקבות קשרי ידידות שהיו למקלאפלין עם הבסיסט מירוסלב ויטוס מלהקת Weather Report. הלהקה נפגשה לראשונה ביולי 1971 והתאמנה במשך שבוע. ההופעה החיה הראשונה שלהם הייתה בקפה Au Go Go בעיר ניו יורק, שם הופיעו כלהקת חימום לזמר הבלוז ג'ון לי הוקר. למקלאפלין היו רעיונות ספציפיים לגבי הרכב הכלים בלהקה וזאת בהתאמה לתפיסתו המקורית למיזוג ז'אנרים שונים בהרכב. הוא רצה במיוחד כנר, כתורם אינטגרלי לצליל הכללי של הלהקה. עם התפתחות הקבוצה אימץ מקלאפלין את מה שהפך לסמל המסחרי הוויזואלי שלו - גיטרה כפולת צוואר (שישה מיתרים ושנים עשר מיתרים) שאפשרו מידה רבה של גיוון בטקסטורות מוזיקליות - ויאן המר, הקלידן הפך לאחד הראשונים שנגנו בסינתיסייזר "מינימוג" בהרכב, מה שאפשר לו להוסיף עוד צלילים וסולו באופן חופשי יותר לצד הגיטרה והכינור. המוזיקה המוקדמת של הקבוצה, המיוצגת באלבומים כמו The Inner Mounting Flame משנת 1971, Birds of Fire משנת 1973, הייתה אינסטרומנטלית לחלוטין; באלבומיהם המאוחרים היו שירים בסגנון רית'ם אנד בלוז (R&B) או אפילו שירה בסגנון גוספל או מוזיקה דתית. בשנת 1973,בגלל התהילה הפתאומית והלחץ מהפרסום הלהקה המקורית החלה, להתייעף מהפעילות ומההופעות. מקלאפלין הצהיר, בריאיון למגזין "גיג", כי הוא היה רוצה להוציא אלבום, כיוון שהוא חשב שהוא טוב. במקום זה יצא האלבום החי Between Nothingness & Eternity ובו חומר מאלבום האולפן.

1974-1976 הגלגול השניעריכה

לאחר פרוק הקבוצה הראשונה, הוקם בשנת 1974 צוות חדש. יחד עם מקלאפלין ניגנו: ז'אן-לוק פונטי (שהופיע עם פרנק זאפה ואמהות ההמצאה) על כינור, הזמרת ונגנית הקלידים גייל מורן, ראלף ארמסטרונג על בס, ו- נרדה מייקל וולדן על כלי הקשה, סטיבן קינדלר וקרול שייב בכינור, מרסיה ווסטברוק על ויולה, פיל הירשי על צ'לו, סטיב פרנקביץ' ובוב קנאפ על כלי נשיפה ממתכת. תזמורת מאהאווישנו ה"חדשה "הזו (או כפי שמקלאפלין כינה אותה תזמורת מאהאווישנו "האמיתית") השתנתה מעט בהרכבה בין האלבום Apocalypse שיצא בשנת 1974, לאלבום Visions of the Emerald Beyond שיצא ב-1975. אפוקליפסה הוקלטה בלונדון עם התזמורת הסימפונית של לונדון בניצוחו של מייקל טילסון תומאס. הלהקה הצטמצמה לאחר הוצאת האלבום Inner Worlds בשנת 1976, כאשר ז'אן לוק פונטי עזב לאחר מחלוקת סוערת לגבי כתיבת קרדיטים באלבום Visions, וגייל מורן הוחלף בסטו גולדברג על הקלידים.

1987–1984: גלגול שלישיעריכה

לאחר הקבוצה הקודמת של התזמורת הקים מקלאפלין להקה אחרת בשם שאקטי (Shakti ) כדי לחקור את נושא המוזיקה ההודית. לאחר מכן המשיך להקים להקות אחרות, כולל להקת One Truth, ולהקת Translators, ובהמשך שלישיית גיטרות עם אל די מיולה וגיטריסט הפלמנקו פאקו דה לוסיה.

בשנת 1984, מקלאפלין הקים מחדש את תזמורת מאהאווישנו עם ביל אוונס בסקסופונים, ג'ונאס הלבורג על הבס, מיטשל פורמן על קלידים, והחבר המקורי בילי קובהאם על תופים. קובהאם עוד הספיק להשתתף במפגשים לקראת אלבומם ב־1984, אך הוחלף על ידי דני גוטליב בהופעות החיות, וג'ים בירד החליף את מיטשל פורמן בתקופה האחרונה בחיי הלהקה. הצליל הכללי של הלהקה היה שונה מהתזמורת המקורית של מאהאווישנו, במיוחד בגלל השימוש הנרחב של מקלאפלין במערכת הסינתיסייזר הדיגיטלי Synclavier.

התקופה שלאחר תזמורת מאהאווישנועריכה

מקלאפלין עבר מספר גלגולים עם "שלישיית הגיטרות של ג'ון מקלאפלין". שיתוף פעולה עם המוזיקאי, ונגן כלי ההקשה ההודי טרילוק גורטו (Trilok Gurtu), ובזמנים שונים עם ג'ף ברלין, קאי אקהרד ודומיניק די פיאצה על הבס. לאחר מכן הוא הקים את הרכב "הרוחות החופשיות" ( Free Spirits) שלישייה שכללה גיטרה, אורגן ותופים, עם ג'ואי דה פרנססקו על אורגן האמונד, ודניס צ'יימברס על תופים, כמו גם סיבוב הופעות והקלטות עם אל די מיולה ופאקו דה לוסיה.

בילי קובהאם המשיך להופיע כאמן סולו, הקליט אלבומים רבים כולל Total Eclipse, Crosswinds and Spectrum, וסייר עם להקת "בילי קובהאם וג'ורג דיוק" במשך שנים רבות.

ג'אן האמר המשיך לשתף פעולה עם ג'ף בק (יחד עם נארדה מייקל וולדן) באלבומו המוערך של בק Wired; וגם הקליט אלבום חי עם האחרון. הוא הוציא כמה אלבומי סולו והלחין את הנושא והמוזיקה המקורית לתוכנית הטלוויזיה, הלהיט משנות השמונים, "מיאמי מחלק מוסר".

ג'רי גודמן הקליט את האלבום Like Children עם הקלידן של מאהאווישנו, ג'אן האמר. החל משנת 1985 הוא הקליט שלושה אלבומי סולו ויצא לסיבוב הופעות עם להקה משלו, כמו גם עם להקת Shadowfax ולהקת Dixie Dregs.

ריק לירד ניגן עם סטן גץ וצ'יק קוריאה, כמו כן הוציא תקליט אריך נגן סולו אחד, Soft Focus, אך פרש מעסקי המוזיקה בשנת 1982. הוא עבד גם כמורה ללימוד בס וגם כצלם.

המורשתעריכה

תזמורת מאהאווישנו הוכרה כמשפיעה על להקות רבות מז'אנרים שונים. גרג ג'ין, גיטריסט ומלחין ראשי של להקת הארדקור פאנק בשם "בלאק פלאג", ציטט מהתקליטים המוקדמים שלהם, שהעניקו לו השראה להקליט יצירות גיטרה מתקדמות נוספות ואף להקליט אלבומים אינסטרומנטליים. בשנים האחרונות חלה התעניינות מחדש בתזמורת מאהאווישנו, כאשר להקות כמו "דה מארס וולטה", "סיניק", "אופת'", ו- The Dillinger Escape Plan ציינו אותה כלהקה המשפיעה עליהם. פורסמו לא פחות מחמש הקלטות מחווה ללהקה. בנוסף, יצא לאור ספר בשם "כוח, תשוקה ויופי" ( Power, Passion and Beauty): סיפור התזמורת האגדית של מאהאווישנו מאת וולטר קולושקי ( בהוצאת ספרי אבסטרוג לוגיקס). הוא מכיל ראיונות עם כל חברי הלהקה וציטוטים, שהושגו במיוחד עבור הספר ממעריצים מפורסמים רבים כמו ג'ף בק, פט מתיני, האמן פיטר מקס, ביל ברופורד ורבים אחרים. התזמורת של מאהאווישנו צוטטה גם במוזיקה עכשווית, והבולטת ביותר היא על ידי להקת Massive Attack בשיר "Unfinished Sympathy", שציטטה את השיר "Planetary Citizen", מה שגרם לתביעת הלהקה על ידי ראלף ארמסטרונג, ואשר הגיע להסדר מחוץ לבית המשפט.

דיסקוגרפיהעריכה

אלבומים באולפן

  • The Inner Mounting Flame - 1971
  • Birds of Fire - 1973
  • Apocalypse with London Symphony Orchestra - 1974
  • Visions of the Emerald Beyond - 1975
  • Inner Worlds - 1976
  • Mahavishnu - 1984
  • Adventures in Radioland - 1987
  • The Lost Trident Sessions – 1999

הופעות חיות

  • Between Nothingness & Eternity – 1973
  • Unreleased Tracks from Between Nothingness & Eternity

אוספים

  • The Best of Mahavishnu Orchestra – 1980
  • The Complete Columbia Albums Collection - 2011

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תזמורת מאהאווישנו בוויקישיתוף

כוח תשוקה ויופי סיפורה של הלהקה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ז'ראל ארנו וז'אק שנל, ג'אז, ישראל: לדורי, 2000, עמ' 67
  2. ^ Scott Yanow, הביוגרפיה של הלהקה, Allmusic
  3. ^ Don Heckman, Jazz: Mahavishnu, A Trip Into Rock, The New-York Times, ‏7 ביולי 1972