הרובע המוסלמי
הרובע המוסלמי הוא הגדול ברובעי העיר העתיקה של ירושלים (כ-22,000 תושבים), והוא אחד מארבעת הרובעים בעיר העתיקה, בצד הרובע היהודי הרובע הנוצרי, והרובע הארמני. ברובע מתגוררת בעיקר אוכלוסייה מוסלמית, בעיקר ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. עם התפתחות העיר החדשה של ירושלים, במאה ה-19 וראשית המאה ה-20, עזבו הנוצרים, היהודים והמוסלמים בעלי הממון אל מחוץ לחומות, ואל תוך העיר העתיקה היגרו משפחות מוסלמיות רבות מכפרי הסביבה (בעיקר מכפרי הר חברון).
היסטוריה
מבחינה טופוגרפית זהו החלק הגבוה ביותר בעיר העתיקה. לפנים, בימי בית שני נקרא אזור זה 'בית זיתא' על שם הנחל הקטן שהקיף אותו. הייתה זו שכונה פרברית של ירושלים, שבמשך רוב ימי בית שני לא הוקפה בחומה.
ההגדרה הטבעית של הרובע היא הר הבית ונחל קדרון ממזרח, גיא הטירופיאון ממערב ונחל צולב מדרום. מצפון האזור אינו תחום במכשול טבעי.
בתקופת איליה קפיטולינה תפס הפורום של אדריאנוס את צפון אזור הרובע המוסלמי.
בתקופה הערבית הקדומה היה האזור מקום משכנם של היהודים. השלטון הצלבני גירש את היהודים והחל מקדש את רחוב הויה דולורוזה, שבו צעד ישו אל מקום צליבתו.
הממלוכים פיתחו את הרצועה הצמודה להר הבית, ובנו בה מבני פאר, מדרסות, אכסניות ומבנים אחרים. הם הסדירו את סתימת הגיא ואיפשרו את פיתוח אזור דרום הרובע.
בתקופה העות'מאנית הפך הרובע המוסלמי לרובע מגורים מעורב (מוסלמי, נוצרי ויהודי) אך שכנו בו גם מוסדות שלטון כבית הסראייה (מבנה הממשל העות'מאני המרכזי), עיריית ירושלים (בארמון הגבירה טונשוק) ובית המשפט העליון ('המחכמה' במדרסת תנכזיה). החל מהמאה ה-19 התקיימה ברובע המוסלמי תנופת בנייה, בעיקר של מעצמות אירופה כמו אוסטריה, צרפת, איטליה ועוד, שהקימו בו אכסניות וכנסיות לאורך ציר הוויה דולורוזה. במקביל בנתה האוכלוסייה המקומית תוספות בניה על מבנים קיימים. בגין תוספות הבנייה הפרועות והאיכות הגרועה שלהן, היו התמוטטויות של מבנים חזון נפרץ.
בימי המנדט הבריטי נפרסו לראשונה ברובע מערכות מים, ביוב וניקוז, אולם פריסתן המלאה הושלמה רק לאחר 1967.
בתקופת השלטון הירדני היה הרובע המוסלמי בעיר העתיקה שכונת העוני של ירושלים, והאזור הדל ביותר בעיר (למעט אזור התיישבות הפליטים בהריסות הרובע היהודי). רבים מתושבי הרובע התגוררו בדירות חדר ומרתפים תת-קרקעיים, או בפחונים וצריפים, שנבנו על גגות מבני הרובע. מרבית התושבים התגוררו בדיור מוגן - מבנים בהם שכר הדירה לא השתנה מאז תקופת המנדט הבריטי, אשר היו בבעלות ההקדש המוסלמי (הוואקף). ההקדש לא השקיע כספים בשיפוץ ושיקום הבתים, ומצבם של אלה הידרדר. רחובות הרובע המוסלמי לא היו מרוצפים, מערכת הביוב לא הייתה קיימת. ביוב הבתים זרם, אפוא, לבורות המים, מהם שתו תושבי הרובע. חלק ניכר מבתי הרובע אף לא חובר למערכת החשמל. בתנאים קשים אלה התגוררו כ-17,000 תושבים מוסלמים נכון לשלהי התקופה הירדנית (יותר מכפליים מאשר מספר המתגוררים ביותר חלקי העיר העתיקה (שטחו של הרובע כשליש משטחי העיר העתיקה כולה)[1].
מאפייני הרובע
הרוב המוחלט של תושבי הרובע הוא מוסלמי. עם זאת, גרים בו גם יהודים ונוצרים. ניתן לחלק את הרובע המוסלמי לשלושה חלקים עיקריים:
- הפינה הצפון-מזרחית, בין חומת העיר מצפון לרחוב ויה דולורוזה מדרום ורחוב הגיא ממזרח - החלק הדל ביותר ברובע, נקרא שכונת "באב א-זהרה" על שם שער הפרחים או "באב אל חוטה". בין היתר חיים באזור זה צוענים ואוכלוסייה חלשה וענייה. כמעט ואין באזור אתרים בעלי עניין. (1 במפה)
- הרצועה המקיפה את הר הבית (בין הרחובות הגיא ממערב וויה דולורוזה מצפון להר הבית ורחוב השלשלת מדרום). רצועה זו עשירה ביותר במבנים מונמנטליים, בעיקר מן התקופה הממלוכית. בהם ניתן למנות את מדרסת תנכזיה ("המחכמה"), שוק הכתנים, ספריית ח'אלדיה ועוד. בשטח זה פזורים מספר סבילים מפוארים - מתקנים לאספקת מים. הרחובות צרים וצפופים, ברובם מקורים. הצפיפות ברחובות ניכרת בייחוד בשעת התפילות בהר הבית, אז עוברים דרכם מתפללים רבים. רוב המבנים, כולל מבנים שהוקמו כמדרסות, משמשים למגורים וחלקם משמשים כבתי-ספר, מכללות דתיות ומוסדות סעד וצדקה. באזור זה מתגוררת אוכלוסייה חלשה, עניה ודתית. החל משנת 2007 ניכר שיפור במצב הניקיון באזור. (2 במפה)
- ה"משולש" התחום בין רחוב הגיא מצפון-מזרח, רחובות השלשלת ודוד מדרום והשווקים ממערב. אזור מגורים מובהק שבשוליו מסחר-שוק. רבים מהמבנים באזור זה נמצאים במצב רעוע ביותר עקב תוספות בנייה של מאות שנים. בלב האזור נמצא מתחם ארמון הגבירה טונשוק, אשר בתקופה העות'מאנית שכנו בו בית הסראייה ועיריית ירושלים. מבנה הרחובות והחצרות באזור זה נותר כמעט ללא שינוי מאז המאה ה-15. (3 במפה)
מאפיין בולט בעיר העתיקה בכלל וברובע המוסלמי בפרט הוא שהכניסות הפונות לרחוב הן לרוב כניסות אל חצר פנימית שממנה נפתחים פתחים לבתים ולדירות. בתיו עשויים אבן ומחופים בכיפות אבן.
כניסות רבים מהבתים מעוטרות בציורים של הכעבה ושל כיפת הסלע, דבר המציין שבבית חי חג', כלומר אדם שעלה לרגל למכה.
האזור רגיש ביותר מבחינה פוליטית עקב קרבתו הרבה להר הבית. לפיכך, ובשל הצפיפות הרבה, כמעט שלא נערכו ברובע חפירות ארכאולוגיות. יוצאות מגדר זה החפירות במתחם כנסיית סנטה אנה, הכולל את בריכת בית חסדא, החפירות במתחם מנזר האחיות ציון וחפירות מנהרות הכותל, שנערכו בצמוד לכותל המערבי ומתחת לבתי תושבי הרובע.
לפני 1967 השתרע הרובע המוסלמי גם מדרום לרחוב השלשלת. שם התקיימה שכונת המוגרבים שחסמה את הדרך בין הרובע היהודי לכותל.
קבוצות אתניות ומיעוטים מוסלמיים
ברובע המוסלמי מתגוררות קבוצות אתניות מוסלמיות לא-ערביות ומיעוטים שהגיעו לעיר במהלך ימי הביניים. כמעט לכל קבוצה יש מסגד ומועדון קהילתי. בין העדות והמיעוטים ניתן למנות את הקבוצות הבאות:
- הצוענים, קהילה של כמה מאות איש (פחות מ-1,000) המתגוררת בצפון הרובע. קהילה ענייה ביותר[2] ובעלת רמת השכלה ירודה מאד (בעלת אחוז נשירה גבוה במיוחד מבתי הספר). חברי הקהילה נחשבים לבזויים על ידי הקהילה הערבית ונקראים בערבית "נוואר" ("מלוכלכים"). אין להם מסגד משלהם, לא גני ילדים ולא מועדון קהילתי. מוכתר הקהילה מוכר על ידי עיריית ירושלים והקהילה מקיימת קשרים עם הממשל הישראלי, עקב רצונם של חבריה לקבל אזרחות ישראלית מלאה ולא לקיים כל זיקה עם הרשות הפלסטינית. יש להבחין בין קבוצה זו לבין קבוצה אחרת של צוענים בירושלים אשר אינה מתגוררת בעיר העתיקה אלא בשועפאט ובואדי ג'וז ומגלה קרבה לרשות הפלסטינית.
- האפגנים, קהילה קטנה מיוצאי אפגניסטן המסתופפת סביב חצר מסגדה המרכזי, זאוויית אל-אפע'רניה, ליד הפינה הצפון-מערבית של הר הבית. הם מצויים בירושלים החל מן המאה ה-14 לפחות, כנראה עקב בריחתם מכיבושי טימור לנג בארצם. עקב נישואים עם ערבים בני הארץ הקהילה הולכת ומתדלדלת ומאבדת את מאפייניה הייחודיים. אחד מייחודיהם הדתיים הוא מתן עליונות לעיר ירושלים על פני מכה. רוב צאצאי העדה מתגוררים בשכונת ואדי ג'וז.
- יוצאי אפריקה, צאצאי מוסלמים מצ'אד, סודאן וניז'ר שהובאו במהלך המאה ה-17 על ידי השלטון העות'מאני כדי לשמש כחיילים ועבדים. הקהילה, המונה כמה מאות אנשים, מתגוררת באזור שער המשגיח ברחוב עלאא' א-דין.
- הודים, מוסלמים יוצאי הודו שהגיעו לעיר כעולי רגל כבר מן המאה ה-12 ובהמשך גם כחיילים בצבאות השונים והשתקעו בה. מרכזם נמצא בצידו הפנימי של שער הפרחים במתחם הידוע כ"זאווית אל-הונוד" (אכסניית ההודים). אחד מחדרי האכסניה הוא מקדש סופי המוקדש לשייח' הסופי ממוצא הודי, באבא פאריד אל-שקארגנג'. כיום משמש המקום כאכסניה וכמקום כינוס להודים מוסלמים השוהים בעיר מסיבות שונות.
- מספר קהילות של פרסים ואוזבקים יוצאי ערים שונות באיראן ואוזבקיסטן המודרניות. רובם הגיעו בימי הביניים כחסידים סופים (דרווישים) בעקבות השייח' אל-בסטאמי (ציון קברו מצוי בבית פרטי ברחוב בשם זה, קרוב לשער הפרחים). ראשוני הבאים התמקמו סמוך להר הבית אך במהלך השנים התפזרו ברובע.
יהודים ברובע המוסלמי
בתקופה המוסלמית הקדומה היה הרובע היהודי של ירושלים באזור הרובע המוסלמי של ימינו. היהודים גורשו מאזור זה עם בוא הצלבנים.
במאות ה-18 וה-19 גרו ברובע המוסלמי מאות משפחות יהודיות, בשלושה ריכוזים עיקריים:
- ב"רחוב חברון" (כיום רחוב עקבת חלדיה) העולה מערבה מרחוב הגיא (אל ואד) לכיוון רחוב קירמי, וסביבו, התגוררו יהודים במספר חצרות כגון חצר ראנד (בסמוך לשוק הכתנים), בית המערביים ובית ויטנברג (ראו להלן)
- מצפון לויה דולורוזה באזור "באב חוטה" ושער הפרחים התגוררו מספר משפחות יהודיות, ביניהן משפחת נשיא האוניברסיטה העברית, יהודה לייב מאגנס.
- ברחוב הדגל (אל בייראק), המחבר את הוויה דולורוזה לארמון הגבירה טונשוק, הייתה "חצר החבצלת" בה התגוררו עורך החבצלת, ישראל דב פרומקין, ישראל ב"ק ואליעזר בן יהודה ומשפחתו.
לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) וביתר שאת לאחר פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 עזבו היהודים את הרובע המוסלמי ועברו לרובע היהודי או לשכונות החדשות מחוץ לחומות.
בשנת 1979 החלו עמותת "עטרה ליושנה" ועמותת עטרת כהנים בחידוש היישוב היהודי ברובע המוסלמי (בשפתם - הרובע היהודי המתחדש). פעילות זאת כללה חזרה לבתים נטושים שהיו בבעלות יהודית, קניית בתים של ערבים וקבלת נכסים שהופקעו מבעליהם על ידי האפוטרופוס במסגרת חוק נכסי נפקדים, דרך חברת עמידר ומשרד השיכון.
על פי רוב נשמר השקט בין התושבים היהודים והמוסלמים, ואף נוצרו יחסי שכנות טובים, אך בזמני מתיחות בין ישראל לרשות הפלסטינית או לארצות ערב גואה גם מפלס המתח ברובע המוסלמי ומדי פעם נרשמים מעשי אלימות. במרוצת השנים 1967-2007 נרשמו כמה מקרי רצח על רקע לאומני. ב-1987 נרצח בעת קניות בשוק יגאל שחף, אזרח ישראלי, ובאותה שנה נרצח תלמיד ישיבת "שובו בנים" אליהו עמדי. ב-1991 נרצח בו תלמיד ישיבת "עטרת כהנים" אלחנן אתאלי. ב-1997 נרצחו תושב "בית הצלם" חיים קרמן וכן תלמיד הישיבה גבריאל הירשברג. בשנת 2005 נרצח תלמיד ישיבה אזרח בריטניה בשם שמואל מאט ברחוב דוד (השוק). בשנים האחרונות תוגברה האבטחה ברובע המוסלמי ובשנת 1999 הותקנו מצלמות במעגל סגור הצופות ברובו של הרובע. מאז פחתו מעשי האלימות במקום. תושביו היהודים של הרובע זוכים לאבטחה של לוחמים ביחידה אזרחית המופעלת על ידי מדינת ישראל. מאז הקמת יחידה זו לא נפגע באורח קשה אף לא תושב יהודי אחד ברובע המוסלמי.
נכון להיום (2008) מתגוררות כ-60 משפחות יהודיות ברובע.
מבנים בבעלות יהודים
- חצר גליציה - מתחם של מספר בתים וישיבה הנמצא על גגות השוק סמוך לרובע היהודי. החצר הנה חלק קטן ממתחם גדול יותר שכלל עשרות דירות ושני בתי כנסת שהיו מאוכלסים עד 1936 ביהודים. המתחם היה שייך בחלקו לרב יעקב מרדכי הירשנזון (אביו של הרב חיים הירשנזון), ובחלקו ל"כולל גליציה". רוב המתחם כיום משמש מגורי מוסלמים. ובשוליו מתגוררות ארבע משפחות יהודיות וממוקמת בו "ישיבת אדרת אליהו".
- חצר ראנד - בשנת תר"ס (1900) נרכשה חצר צמודה לשוק הכתנים, על ידי הרב מנחם מנדל ראנד. בחצר גרו כ-30 משפחות יהודיות, ביניהם רבנים נודעים, ומשפחות נזקקות. ראנד, שהיה כהן, בחר בחצר הזאת בגלל קרבתה להר הבית. במרתף היה היקב של משפחת שור - היקב הראשון בירושלים. במאורעות תרפ"ט (1929), החצר נשדדה ונשרפה, והמשפחות היהודיות איבדו את בתיהן וכל רכושן, לאחר מכן עברו לבתי ראנד, בירושלים המערבית. כיום יש מספר דירות בקומה השנייה של השוק בהן מתגוררים תלמידי ישיבת עטרת כהנים.
- בית חזון - סמוך לבית המערבים ומתגוררות בו שתי משפחות.
- בית המערבים - בנין גדול שנבנה על ידי ועבור "עדת המערביים" - יהודים יוצאי מרוקו. בבניין זה התגורר הרב עקיבא יוסף שלזינגר בעלותו לארץ. בבניין מתגוררות היום משפחות יהודיות, ומשפחה מוסלמית אחת.
- מתחם שער הפרחים - מתחם של מספר בתים יהודיים בצמוד לחומת העיר העתיקה ליד שער הפרחים.
- בית ויטנברג - מבנה הנמצא ברחוב הגיא המוביל משער שכם לכותל המערבי. נרכש עבור משה ויטנברג על ידי אליעזר בן יהודה. אחת הדירות נקנתה על ידי אריאל שרון, והוא נהג מדי פעם להתגורר בה ולקיים שם כינוסים פוליטיים של חברי הליכוד. לאחר מות אשתו, הוא השכיר את הדירה לישיבת עטרת כהנים.
- ישיבת עטרת כהנים - מבנה של ישיבה ברחוב הגיא בה שכנה ישיבת תורת חיים עד שנת 1936. המבנה נשמר על ידי שכן ערבי לבל יהרס בזמן הכיבוש הירדני. לאחר מלחמת ששת הימים העביר השכן את מפתחות הישיבה לידי חיים הרצוג, והנוכחות היהודית שבה למקום בתפילות שבת של יוצאי הלח"י ולאחר מכן בישיבת עטרת כהנים.
- בית הצלם - בית בחלק העליון של הרובע המוסלמי בדרך בין בית ויטנברג למתחם שער הפרחים. הבית יושב על ידי יהודים בקיץ תשמ"ט (1989). הבית נקרא בית הצלם בגלל שטעות בחיוג של איש עמותת עטרת כהנים לצלם הובילה לשיחה עם הבעלים הערביים של הבית אשר הביע את רצונו למכור את הבית.
- בניין "חיי עולם" - מתחם גדול ששימש עד 1936 את ישיבת חיי עולם. בשנות השמונים פלשו למתחם החרב אנשי ישיבת "שובו בנים" בראשות הרב אליעזר ברלנד, שיקמו אותו, והקימו במקום ישיבה.
- חצר דיסקין - בה התגורר הרב יהושע ליב דיסקין. כיום מתגוררות בה כמה משפחות יהודיות.
- בית יור, בית וולירו - חצרות בסמוך לשער הפרחים בהן מתגוררות כמה משפחות יהודיות.
- בית הכנסת אהל יצחק.
ההתפתחות הקהילתית והסביבתית בדור האחרון
מאמצע שנות ה-2000 החלו צעירים משכילים בני הרובע, ביחד עם סטודנטים מאוניברסיטת אלקודס להפעיל מועדונים חברתיים וקהילתיים ברובע. במועדונים מתקיימות פעילויות עבור ילדים ונוער שנשרו ממסגרות חינוכיות ופעילויות הכשרה מקצועית לנשים. הפעילות נעשית ברובה בהתנדבות על ידי עובדים סוציאלים ופעילים בתחום הטיפול בהבעה ויצירה. בין החוגים המוצעים חינם חוגי ספורט ומחשבים במטרה שהצעירים לא יסתובבו ברחובות הרובע ולא יתדרדרו לפשיעה.
חלק מהמועדונים ממומנים על ידי הוקף אך רובם נתמכים על ידי ארגונים הומניטריים שונים וכספי תרומות. עיריית ירושלים אינה מממנת את פעילות המועדונים עקב אי רצונם של תושבי הרובע להזדהות עם הממשל הישראלי. עם זאת, מתקבלת הפעילות הקהילתית שאורגנה עצמאית ברובע בעין יפה ומתקיים שיתוף פעולה במישור שירותי הרווחה העירוניים.
פן נוסף של התעוררות הגרעין המקומי של הדור הצעיר והמשכיל הוא השיפור הפיזי. בסיוע הבנק העולמי ותרומות מחו"ל משופצות חזיתות בתים, ונערכים מבצעי ניקיון שכונתיים ופעולות הסברה בתחום התברואתי.
אתרים ברובע המוסלמי
מבנים מוסלמיים
- מדרסות רבות ואכסניות מהתקופה הממלוכית (ר' הבניה הממלוכית בירושלים). חלקן שמורות היטב וחלקן במצב תחזוקתי קשה.
- מדרסת תנכזיה ("המחכמה")
- ארמון הגבירה טונשוק
- ספריית ח'אלדיה
- מבני הר הבית שצידם החיצוני פונה אל תוך הרובע
- בית הספר לבנים "אל-עומריה", בפינה הצפון-מערבית של הר הבית, מקום מצודת אנטוניה
- שוק הכתנים
- רבאט אל-מנצורי
- מסגד מולאוויה (ג'לאל א-דין רומי)
- מסגד הצריח האדום
מבנים נוצריים
כל המבנים הנוצריים ברובע המוסלמי מרוכזים בוויה דולורוזה, החוצה אותו.
- האכסניה האוסטרית
- כנסיית ההלקאה
- כנסיית ההרשעה
- מנזר האחיות ציון
- כנסיית סנטה אנה
לקריאה נוספת
- אייל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, יד בן צבי, 1993 (הפרקים שנכתבו על ידי עפרה רגב: "קדושה בצל הסהר" ו"ממלוכ כי ימלוך")
- שבתי זכריה, יהודים ומוסדות יהודיים ב"רחוב השלשלת" בירושלים העתיקה, הוצאת צור אות, ירושלים.
- אהרן ביר, ברכה סליי, מוסדות תורה וחסד יהודיים ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה, הוצאה שנייה, תשנ"ג - 1993.
- שבתי זכריה, סיפורי חצרות ובתים בין החומות, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תשס"ו.
- אלי שילר (עורך), ירושלים הבנויה, קוי יסוד בהתפתחות ירושלים, אריאל, כתב עת לידיעת הארץ, מרץ 1986
-
- אלי שילר, הרובע המוסלמי בעיר העתיקה
קישורים חיצוניים
- גדעון לוי, הם באו מהודו, באתר הארץ, כתבה אודות הצוענים, 20.6.2008 (יש לשים לב כי הכתבה אינה אובייקטיבית)
- דריה מעוז, כתבה על צועני ירושלים, פורסם בגיליון "מסע אחר" 106
- קובי נחשוני, בלב הרובע המוסלמי: ישיבת עטרת כהנים, באתר ynet, 18.03.2008
- מאמר על אכסניית ההודים The Ansari Family of the Indian Hospice By Nourjahan Ansari (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ שילר, 92
- ^ תני גולדשטיין, מאתיים משפחות צוענים חיות בישראל בעוני קשה, ynet
| אתרי העיר העתיקה של ירושלים | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
  |
||||||||
| שערי ירושלים | ||||||||
|
שער האריות | שער הפרחים | שער שכם | השער החדש | שער יפו | שער ציון | שער האשפות | שער הרחמים | שערי חולדה |
||||||||
