אבוב (בית המקדש)

אבוב היה כלי נחושת בבית המקדש, ששימש לקליית גרגירי השעורה במנחת העומר.

שימוש במנחת העומרעריכה

בתורה נאמר:

וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיהוה אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ

חז"ל[1] הבינו שפרשה זו מתייחסת לקרבן מנחת העומר, שבאה מביכורי התבואה, ומכאן שמנחה זו היא היחידה מבין המנחות שדורשת קלייה.

לכן, לאחר קצירת השעורה היו מביאים את השיבולים לעזרה, חובטים אותם בקנים כדי להוציא את הגרעינים, ולפני טחינתם היו קולים אותל באבוב, כפי שמתארת הברייתא:

הא כיצד? אבוב של קליות היה שם והיה מנוקב ככברה כדי שתהא האור שולטת בכולו

מבנהעריכה

בברייתא שהובאה לעיל תואר האביב כ"מנוקב ככברה" (מסננת).

לדעת הרמב"ם[2] האבוב היה מורכב משני משטחים, אחד על גבי השני, העליון מנוקב, ועליו היו ניתנים הגרגירים, ועל התחתון הייתה מודלקת האש.

לדעת רבי נתן מרומי[3], האבוב היה כעין צינור מחורר שאליו היו מכניסים את הגרגירים.

במכון המקדש ייצרו אבוב על פי שיטת הרמב"ם[4].

שימושי חולעריכה

חז"ל מזכירים את האבוב גם ככלי שהשתמשו בו לקלייה שלא בבית המקדש. במשנה[5] מוזכר "אבוב של קלאים" עשוי חרס, כאחד מכלי החרס שאינם מקבלים טומאה משום שאין לו בית קיבול. הרמב"ם פירש שכלי זה משמש לעשיית "קליות הפולים והאפונים וזולתן מן הגרעינים הגסים".

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספרא פרשה יג ד; משנה, מסכת מנחות, פרק י', משנה ד'.
  2. ^ פירוש המשנה כלים, ב, ג
  3. ^ הערוך ערך 'אבוב'
  4. ^ ראו כאן
  5. ^ משנה, מסכת כלים, פרק ב', משנה ג'