אברהם והצלמים

אַבְרָהָם וְהַצְּלָמִים הוא סיפור העוסק בראשית דרכו של אברהם ובמאבקו בחברה הפוליתאיסטית של זמנו. סיפור זה אינו מופיע בתנ"ך, והוא מוכר משני מקורות: ספר המדרשים היהודי "בראשית רבה", וספר הקוראן המאוחר מהמדרש.

הסיפור בנוסחיו המקוריים ובתרגום לעברית

כאמור, לסיפור זה יש שני מקורות: מדרש מספר "בראשית רבה", שנכתב בארמית גלילית בין המאה ה-4 ל-6, והקוראן, שנכתב במאה ה-7 בערבית.

להלן מובאת טבלה השוואתית המציגה את שתי הגרסאות, בנוסחיהן המקוריים ובתרגום לעברית. כפי שניתן לראות, שני הסיפורים בהחלט אינם זהים, אבל יש ביניהם הרבה נקודות דמיון.

בראשית רבה, פרשה ל"ח, פסקה י"ג	תרגום המדרש לעברית	הקוראן, סורה 21 (סורת אל-אנביאא'), פסוקים 51–70	מתרגום הקוראן לעברית
רַבִּי חִיָּא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַב אַדָא דְּיָפוֹ	[רב בשם] רבי חייא, בן בנו של רב אדא מיפו [סיפר כי:]	وَلَقَدْ آتَيْنَا إِبْرَاهِيمَ رُشْدَهُ مِنْ قَبْلُ وَكُنَّا بِهِ عَالِمِينَ	וּכְבָר נָתַנּוּ מִלְּפָנִים לְאַבְרָהָם (אֹרַח) נְכֹחוֹ, וַנֵּדָעֶנוּ:
תֶּרַח עוֹבֵד צְלָמִים הָיָה חַד זְמַן נְפֵיק לַאֲתַר הוֹשִׁיב לְאַבְרָהָם מוֹכֵר תַּחְתָּיו	תרח היה סוגד לצלמים [ואף סחר בהם]. פעם אחת הלך למקום [כלשהו], והושיב את אברהם [בנו] כמוכר במקומו.
הֲוָה אָתֵי בַּר אֵינַשׁ בָּעֵי דְּיִזְבַּן וַהֲוָה אֲמַר לֵהּ בַּר כַּמָּה שְׁנִין אַתְּ	היה בא בן אדם שרצה לקנות [פסל], והיה [אברהם] אומר לו: "בן כמה שנים אתה?"	إِذْ قَالَ لِأَبِيهِ وَقَوْمِهِ مَا هَذِهِ التَّمَاثِيلُ الَّتِي أَنْتُمْ لَهَا عَاكِفُونَ	בְּאָמְרוֹ אֶל אָבִיו וּבְנֵי עַמּוֹ: “מָה אֵלֶּה הַצְּלָמִים אֲשֶׁר אַתֶּם נֶעֱצָרִים לִפְנֵיהֶם?”
וַהֲוָה אֲמַר לֵיהּ בַּר חַמְשִׁין אוֹ שִׁתִּין	והוא אמר לו: "בין חמישים או שישים."	قَالُوا وَجَدْنَا آبَاءَنَا لَهَا عَابِدِينَ	וַיֹּאמְרוּ: “מָצָאנוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ עוֹבְדִים לָהֶם.”
וַהֲוָה אֲמַר לֵיהּ וַי לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא דַּהֲוָה בַּר שִׁתִּין וּבָעֵי לְמִסְגַּד לְבַר יוֹמֵי	והוא [אברהם] אמר לו: "אוי לו לאיש כזה, שהוא בן שישים, ורוצה לסגוד [לפסל] בן יומו!"	قَالَ لَقَدْ كُنْتُمْ أَنْتُمْ وَآبَاؤُكُمْ فِي ضَلَالٍ مُبِينٍ	וַיֹּאמֶר: “אָכֵן הֱיִיתֶם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם בְּתוֹעָה בְרוּרָה.”
וַהֲוָה מִתְבַּיֵּשׁ וְהוֹלֵךְ לוֹ	והוא התבייש והלך לו.	قَالُوا أَجِئْتَنَا بِالْحَقِّ أَمْ أَنْتَ مِنَ اللَّاعِبِينَ	וַיֹּאמְרוּ: “הֲבָאתָ אֵלֵינוּ בָּאֱמֶת, אִם מִן הַמְשַׁחֲקִים אָתָּה?”
		قَالَ بَلْ رَبُّكُمْ رَبُّ السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ الَّذِي فَطَرَهُنَّ وَأَنَا عَلَى ذَلِكُمْ مِنَ الشَّاهِدِينَ	וַיֹּאמֶר: “לֹא כִי אֱלֹהֵיכֶם אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּרָאָם, וּמִן הָעֵדִים עַל זֶה הִנֵּנִי;
חַד זְמַן אֲתָא חַד אִתְּתָא טְעִינָא בִּידָהּ חָדָא פִּינָךְ דְּסֹלֶת אֲמָרָהּ לֵיהּ הֵא לָךְ קָרֵב קֳדָמֵיהוֹן	פעם אחת באה אישה אחת, המביאה בידה קערת סולת אחת, ואמרה לו: "זה לך, הקרב לפניהם."
קָם נְסֵיב בּוּקְלָסָא בִּידֵיהּ	קם [אברהם], לקח פטיש בידו,	وَتَاللَّهِ لَأَكِيدَنَّ أَصْنَامَكُمْ بَعْدَ أَنْ تُوَلُّوا مُدْبِرِينَ	וּבֵאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי אֶזֹּם מְזִמָּה לִפְסִילֵיכֶם, אַחֲרֵי אֲשֶׁר תִּפְנוּ וְתַהַפְכוּ עֹרֶף.”
וְתַבְרִינוּן לְכָלְהוֹן פְּסִילַיָא וִיהַב בּוּקְלָסָא בִּידָא דְּרַבָּה דַּהֲוָה בֵּינֵיהוֹן	שבר את כל הפסלים [חוץ מהגדול מביניהם], ונתן את הפטיש בידו של הגדול מביניהם.	فَجَعَلَهُمْ جُذَاذًا إِلَّا كَبِيرًا لَهُمْ لَعَلَّهُمْ إِلَيْهِ يَرْجِعُونَ	וַיִּכֹּת אוֹתָם כָּתוֹת, לְבַד (מֵאֶחָד) גָּדוֹל לָהֶם, לְמַעַן יָשׁוּבוּ אֵלָיו.
		قَالُوا مَنْ فَعَلَ هَذَا بِآلِهَتِنَا إِنَّهُ لَمِنَ الظَّالِمِينَ	וַיֹּאמְרוּ: “מִי עָשָׂה זֹאת בֵּאלֹהֵינוּ? אָכֵן מִן הַפּוֹשְׁעִים הוּא.”
		قَالُوا سَمِعْنَا فَتًى يَذْكُرُهُمْ يُقَالُ لَهُ إِبْرَاهِيمُ	וַיֹּאמְרוּ (אֲחֵרִים): “שָׁמַעְנוּ נַעַר מְדַבֵּר בָּהֶם, אַבְרָהָם שְׁמוֹ.”
		قَالُوا فَأْتُوا بِهِ عَلَى أَعْيُنِ النَّاسِ لَعَلَّهُمْ يَشْهَدُونَ	וַיֹּאמְרוּ: “הֲבִיאוּהוּ אֵפוֹא לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים לְמַעַן יָעִידוּ.”
כֵּיוָן דַּאֲתָא אֲבוּהָ אֲמַר לֵיהּ מַאן עָבֵיד לְהוֹן כְּדֵין	כאשר בא אביו, אמר לו: "מי עשה להם כך?"	قَالُوا أَأَنْتَ فَعَلْتَ هَذَا بِآلِهَتِنَا يَا إِبْرَاهِيمُ	וַיֹּאמְרוּ: “הַאַתָּה עָשִׂיתָ זֹאת בֵּאלֹהֵינוּ, אַבְרָהָם?”
אֲמַר לֵיהּ מַה נִּכְפּוּר מִינָךְ אֲתַת חָדָא אִתְּתָא טְעִינָא לָהּ חָדָא פִּינָךְ דְּסֹוֹלֶת וַאֲמַרַת לִי הֵא לָךְ קָרֵיב קֳדָמֵיהון	אמר לו: "מה אסתיר ממך? באה אישה אחת שהביאה קערת סולת אחת, ואמרה לי: 'זה לך, הקרב לפניהם'.
קָרֵיבְתְּ לָקֳדָמֵיהוֹן הֲוָה דֵּין אֲמַר אֲנָא אֵיכוֹל קַדְמָאי וְדֵין אֲמַר אֲנָא אֵיכוֹל קַדְמָאי	כשהקרבתי לפניהם, [פסל] אחד אמר: 'אני אוכל קודם', [ופסל] אחר אמר: 'אני אוכל קודם';
קָם הָדֵין רַבָּה דַּהֲוָה בֵּינֵיהוֹן נְסַב בּוּקְלָסָא וְתַבַּרִינוֹן	קם הגדול מביניהם, לקח את הפטיש ושבר אותם [את כל שאר הפסלים]!"	قَالَ بَلْ فَعَلَهُ كَبِيرُهُمْ هَذَا فَاسْأَلُوهُمْ إِنْ كَانُوا يَنْطِقُونَ	וַיֹּאמֶר: “לֹא כִּי גְּדוֹלָם זֶה עָשָׂהוּ. שְׁאָלוּם אֵפוֹא אִם יְדַבֵּרוּ.”
		فَرَجَعُوا إِلَى أَنْفُسِهِمْ فَقَالُوا إِنَّكُمْ أَنْتُمُ الظَّالِمُونَ	וַיָּשִׁיבוּ אֶל לִבָּם וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן אַתֶּם הַפּוֹשְׁעִים.”
אֲמַר לֵיהּ מָה אַתָּה מַפְלֶה בִּי וְיָדְעִין אִינוּן	אמר לו [תרח]: "מה אתה משטה בי, האם הם יודעים?!"	ثُمَّ نُكِسُوا عَلَى رُءُوسِهِمْ لَقَدْ عَلِمْتَ مَا هَؤُلَاءِ يَنْطِقُونَ	אַחֲרֵי כֵן הָפְכוּ וַיַּקְשׁוּ עָרְפָּם (לֵאמֹר): “הֵן יָדַעְתָּ כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ.”
אֲמַר לֵיהּ וְלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר	אמר לו: "ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר?!"	قَالَ أَفَتَعْبُدُونَ مِنْ دُونِ اللَّهِ مَا لَا يَنْفَعُكُمْ شَيْئًا وَلَا يَضُرُّكُمْ	וַיֹּאמֶר: “הֲתַעַבְדוּ אֵפוֹא מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים, אֶת אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל לָכֶם בִּמְאוּמָה וְלֹא יָרַע לָכֶם?
נַסְבֵיהּ וּמְסָרֵיהּ לְנִמְרוֹד אֲמַר לֵיהּ נִסְגוֹד לְנוּרָא	לקח [תרח את אברהם] ומסרו לנמרוד [המלך], שאמר לו: "נסגוד לאש!"
אֲמַר לֵיהּ אַבְרָהָם וְנִסְגּוֹד לְמַיָא דְּמַטְפִין נוּרָא	אמר לו אברהם: "ונסגוד למים, המכבים את האש?"	أُفٍّ لَكُمْ وَلِمَا تَعْبُدُونَ مِنْ دُونِ اللَّهِ أَفَلَا تَعْقِلُونَ	אֻף לָכֶם וְלַאֲשֶׁר תַּעַבְדוּ מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהִים. הַאִם לֹא תַשְׂכִּילוּ?”
אֲמַר לֵיהּ נִמְרוֹד נִסְגּוֹד לְמַיָא אֲמַר לֵיהּ אִם כֵּן נִסְגּוֹד לַעֲנָנָא דְּטָעִין מַיָא	אמר לו נמרוד: "נסגוד למים!", אמר לו: "אם כן, נסגוד לענן, הנושא את המים?"
אֲמַר לֵיהּ נִסְגּוֹד לַעֲנָנָא אָמַר לֵיהּ אִם כֵּן נִסְגּוֹד לְרוּחָא דִּמְבַדַּר עֲנָנָא	אמר לו: "נסגוד לענן!", אמר לו: "אם כן, נסגוד לרוח, המפזרת את הענן?"
אֲמַר לֵיהּ נִסְגּוֹד לְרוּחָא אֲמַר לֵיהּ וְנִסְגּוֹד לְבַר אֵינָשָׁא דְּסָבֵיל רוּחָא	אמר לו: "נסגוד לרוח!", אמר לו: "ונסגוד לבן האדם, הסובל את הרוח?"
אֲמַר לֵיהּ מִלִּין אַתְּ מִשְׁתָּעֵי אֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֶלָּא לָאוּר	אמר לו: "מילים אתה אומר, אני איני משתחווה אלא לאש!
הֲרֵי אֲנִי מַשְׁלִיכֲךָ בְּתוֹכוֹ וְיָבוֹא אֱלוֹהַּ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְיַצִּילְךָ הֵימֶנּוּ	הנה אני משליכך בתוכה, ויבוא האל שאתה משתחווה לו ויצילך ממנה..."	قَالُوا حَرِّقُوهُ وَانْصُرُوا آلِهَتَكُمْ إِنْ كُنْتُمْ فَاعِلِينَ	וַיֹּאמְרוּ: “שִׂרְפוּהוּ, וַעֲזַרְתֶּם לֵאלֹהֵיכֶם, אִם כֹּה תַעֲשׂוּ!”
הֲוָה תַּמָן הָרָן קָאֵים פְּלוּג אָמַר מַה נַּפְשָׁךְ	היה שם הרן [אחיו של אברהם], עומד ומתלבט. אמר: "מה נפשך?
אִם נָצַח אַבְרָהָם אֲנָא אָמַר מִן דְּאַבְרָהָם אֲנָא וְאִם נָצַח נִמְרוֹד אֲנָא אֲמַר דְּנִמְרוֹד אֲנָא	אם ינצח אברהם, אומר 'משל אברהם אני'; ואם ינצח נמרוד, אומר 'משל נמרוד אני'."
כֵּיוָן שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצֹּל	לאחר שירד אברהם לכבשן האש וניצל,	قُلْنَا يَا نَارُ كُونِي بَرْدًا وَسَلَامًا عَلَى إِبْرَاهِيمَ	וַנֹּאמֶר: “הָאֵשׁ, הֱיִי קַר, וְשָׁלוֹם עַל אַבְרָהָם.”
אָמְרִין לֵיהּ דְּמַאן אַתְּ אֲמַר לְהוֹן מִן אַבְרָהָם אֲנָא	אמרו לו [להרן]: "משל מי אתה?", ואמר להם: "משל אברהם אני!"	وَأَرَادُوا بِهِ كَيْدًا فَجَعَلْنَاهُمُ الْأَخْسَرِينَ	וַיִּתְנַכְּלוּ, וַנָּשֶׂם אוֹתָם הָאוֹבְדִים.
נְטָלוּהוּ וְהִשְּׁלִיכוּהוּ לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעָיו וְיָצָא וּמֵת עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו	לקחו אותו והשליכוהו לאש, ונשרפו קרביו, ויצא ומת על פני תרח אביו.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח וגו'	ולכן נכתב [בתורה]: ”וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח” (בראשית, י"א, כ"ח)

הבסיס לאגדה

את האגדה תולה המדרש בפסוק ”וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו” (ספר בראשית, פרק י"א, פסוק כ"ח). יוסף בן מתתיהו הסביר בספרו "קדמוניות היהודים" כי אבלו של תרח על הרן גרם לו לשנוא את ארץ כשדים וזו הסיבה שהחליט לעזוב לחרן שבארם נהריים, אולם יוסף לא ציין מה היו נסיבות מותו של הרן. אלו נזכרות בספר היובלים, בגרסה הקדומה ביותר לסיפור על מלחמתו של אברהם באלילות: אברהם שרף את "בית האלילים" והרן נשרף למוות בניסיונו להציל את הפסילים.

המדרש בבראשית רבה מסביר את מותו של הרן בסיפורו של אברהם, שעקב התנגדותו לעבודת האלילים הושלך לכבשן האש אך ניצל. ראה זאת הרן ואמר 'משל אברהם אני', ולכן הושלך גם הוא לכבשן, אך לא זכה להינצל.

נוסף לכך, לפי רש"י, בבראשית י"א כ"ח, מדרש זה מסביר את משמעות השם "אור כשדים" ("אור" = אש, "כשדים" = עובדי אלילים).

מבנה האגדה

הפרשן יעקב צ. מאיר רואה באגדה מחזה בארבע מערכות:

• את המערכה הראשונה מביים אברם על מנת לשכנע את תרח שאין טעם באמונתו בצלמים. תרח אינו משתכנע, ומוסר את אברם לנמרוד. מאיר מציין: "תרח הוא השחקן הראשי בהצגה, ואברם הוא הבמאי שלה, אך הוא גם הקהל שלה. ההצגה איננה נכשלת מפני שהיא לא הייתה אמורה לשנות את דעתו של תרח, אלא להגחיך אותה בעיני הצופה (שאינו אלא אברם עצמו). אברם רוצח, מטאפורית, את אביו ואמונותיו ועתה הוא יכול לצאת לדרכו."
• את המערכה השנייה מביים נמרוד, ומעמיד את אברם במבחן האש, שאברם עומד בו בהצלחה.
• במערכה השלישית הרן, שצפה במערכה השנייה, מחליט לאור תוצאותיה, להתייצב לצדו של אברם.
• במערכה רביעית ואחרונה, שגם אותה מביים נמרוד, נדרש הרן לעבור מבחן דומה לזה שעבר אברם במערכה השנייה. הרן אינו זוכה לחסדי האל, ומת. מאיר מעיר על כך: "רצח הרן הוא קריקטורה של מחזותיו של אברם. באמצעות רצח זה מבהיר נמרוד לאברם שהקב”ה איננו רוצה שיאמינו בו או שיזנחו את הצלמים, למעשה לא מדובר כאן כלל על אמונה. הקב”ה רוצה באברם ותו לא."

ראו גם

• עבודה זרה
• פגניות

קישורים חיצוניים

• בראשית רבה ל"ח:י"ג, באתר ספריא
• אגדת אברהם והצלמים, באתר ספר האגדה
• אמנון בזק, אברהם והפסילים: בבואה מדרשית לסיפור מקראי, באתר בית המדרש הווירטואלי
• יעקב צ. מאיר, הצגת התיאטרון של פרשת "לך לך", באתר הארץ, 11 באוקטובר 2013