אברהם זאב טרגר
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: נדרשת ויקיזציה. | |
אברהם זאב טרגר (ט"ו בניסן ה'תרס"ט - כ"ז בסיוון ה'תשנ"ה; 7 באפריל 1909 - 25 ביוני 1995) היה פעיל ציבור, מבוני ירושלים.
תולדות חייו עריכה
נולד ב-1909 לר' יצחק ולחיה טויבא טרגר בעיירה איזביצה במחוז לובלין שבפולין. בעיירה הייתה חצר חסידית גדולה של חסידות איזביצה ראדזין שהוקמה על ידי ר'מרדכי יוסף ליינר בעל הספר 'מי השילוח'. בחצר זו למד תורה וגיבש את זהותו החסידית. מתוך קרבתו לרב העיירה הרב ישראל איסר לנדא, התקרב לחסידות אמשינוב ונקשר לאדמו"ר ר' שמעון שלום קאליש. בשנת 1930 (תר"ץ) נשא לאישה את נחמה לבית פרידמן - בת למשפחה חסידית - מחשובי חסידות קוצק בעיירה לנצ'נה, גם היא במחוז לובלין. מתוך שאיפה לקבל סרטיפיקט כדי שיוכלו לעלות לארץ הקים חוות הכשרה לבחורים צעירים, בה הוכשרו בעבודות שונות שישמשו אותם לאחר העלייה לארץ. בסיומה, קיבלו סרטיפיקטים. בשנת 1935 עלו ר' אברהם ונחמה עם שני ילדיהם לישראל ובהוראת רבו האדמו"ר התיישבו בירושלים. בתחילה, עבד בכל עבודת כפיים מזדמנת ובהמשך, במסגרת פעילותו בפאג"י ולאחר מכן כעצמאי עסק בצרכי ציבור, דאג למקומות פרנסה, בנה והרחיב את ירושלים. נפטר בירושלים ב-1995.
פעילותו הציבורית עריכה
עוד בפולין, השתייך אברהם טרגר ל'אגודת ישראל' ול'פועלי אגודת ישראל' ועם הגיעם לארץ השתלב בתנועת 'פועלי אגודת ישראל' והפך במהרה למזכיר הסניף הירושלמי שלה. בשנת 1940, בוועידת פא"י הוא פרש[1] עם חבריו ר' אברהם אליהו כי טוב (מוקוטובסקי) ור' אברהם פרשן (פרושנובסקי) מהתנועה על רקע חילוקי דעות אידאולוגיים ויחד הקימו תנועה חדשה - פאג"י. בתחילת פעילותם בפאג"י הם עמלו על יצירת תשתית כלכלית לשומרי תורה ע"פ חוקי התורה. במהלך השנים הבאות הצליחה התנועה להקים גם מפעל תעשייה וגם לבנות שכונות חדשות בירושלים מה שסיפק מקומות עבודה ופתרונות דיור לציבור החרדי בירושלים. המוח הכלכלי מאחורי כל מפעל התנועה היה אברהם טרגר, שיזם את מכירת המניות וגייס את הכספים.
עם הקמת המדינה וכינונה של מועצת המדינה הזמנית החלה התארגנות של המפלגות החרדיות והדתיות לרוץ לבחירות לכנסת הראשונה ברשימה משותפת. תנועת פאג"י התנגדה לאיחוד והחליטה לרוץ ברשימה עצמאית - 'רשימת חרדים'[2]. אברהם טרגר נמנה בין מועמדיה אולם המפלגה לא עברה את אחוז החסימה. למרות כישלונה במערכה הארצית, בבחירות לעיריית ירושלים אשר התקיימו בשנת 1951 החליטה התנועה להתמודד עם רשימת 'מסורת ובניין ירושלים'[3] ואברהם טרגר היה מועמדה. עם היבחרו למועצת העיר, הוא התמנה למספר ועדות: היה חבר בוועדת משנה לבניין ערים אך גם בוועדה הדנה בשאלות הקשורות להחזקת כלי רכב, בוועדה לחיפוש שופטים לבית המשפט העירוני, ובבית הדין לתביעות על פי פקודת הפיצויים[4]. במהלך שנות ה-50, לאחר מספר לא קטן של מפעלים שונים[5], צימצמה פאג"י את פעילותה ואברהם טרגר פרש מהחיים הציבוריים והפך לקבלן עצמאי הבונה ברחבי ירושלים. הוא בנה רבות ברחבי ירושלים - והשתדל לבנות במקומות הספר כדי להרחיב את תחומה של העיר: נוה צבי, שיכון אוריאל, שכונת עזרת תורה, בשכונות בית וגן, רמות אלון, הר נוף, קריית משה ועוד.
בנו, הרב יהודה טרגר, היה ראש ישיבת "עץ חיים" בווילרייק, ליד אנטוורפן שבבלגיה. חתנו של הרב שלמה זלמן אוירבך.
לקריאה נוספת עריכה
- זכור לאברהם, ספר זיכרון בהוצאה משפחתית, 1998
- יוסף פונד, פירוד או השתתפות - אגודת ישראל מול הציונות ומדינת ישראל, הוצאת מאגנס, 1999
- ירושלים החרדית בבניינה, בית יעקב, ניסן תשכ"ה, גיליון 71 עמוד 31